העץ הוא אותו עץ

בעשור האחרון חל שינוי דרסטי בהערכת האן.בי.אי את הכדורסלן האירופי - מחוסר מושג (דיאן בודירוגה נבחר במקום ה-51 ב-1995), לסקפטיות מוגזמת (אנדריי קירילנקו, בחירה 23 ב-1999), להערכה הוגנת (פאו גאסול, בחירה 3 ב-2001), להיסטריה מוחלטת (ניקולוז טסיקישווילי, בחירה 5 ב-2002) לחשש מחושב (פאבל פולקודזין, 21 ב-2004). המסקנה מתבהרת: הסקאוטים והג'נרל-מנג'רים באן.בי.אי אמנם נכנעים לאופנה ולהייפ, אולם הם לומדים מהר ומיישרים קו עם המציאות. נכון לסוף 2004, כדורסלן אירופי מוכשר בגיל הנכון (18-21) כבר לא משחק באירופה.

אם בעבר הלא רחוק העבירו שמות כמו מנו ג'ינובילי וקירילנקו מספר עונות בין בחירתם לדראפט לעונת ה"רוקי" באמריקה בבסיס האם, כיום מעדיפות מרבית קבוצות האן.בי.אי לטפח את הכשרונות האירופים בעצמן, כמו דרקו מיליצ'יץ' וגאסול."דארקו הוא כזה כישרון גדול, שחשוב לנו לפקח על ההתפתחות שלו למן הרגע שמבחינה פיסית הוא מסוגל לשחק באן.בי.אי", אמר נשיא דטרויט פיסטונס, ג'ו דומארס, שהימר על התגלית הסרבית בדראפט האחרון.

אולי הסיבה לכך היא שלקבוצות הליגות הבכירות באירופה אין אינטרס לפתח את הכשרונות המקומיים. בדיקה שטחית מגלה שהן לרוב מתבססות על אמריקאים הנחשבים ל"חומר אן.בי.אי גבולי" (אנתוני פארקר, מרכוס בראון, וויל סולומון ואנטוניו גריינג'ר) או אירופאים ותיקים שמסוגלים לשחק באן.בי.אי, אך בוחרים בכסף הגדול ובחיים הטובים של אירופה (ארווידאס מציאוסקאס, חואן קרלוס נבארו ושרונאס יאסיקביצ'וס).

מועמדים להיבחר בצמרת הדראפט הקרוב כמו מרטינס אנדרוסקיוויצ'וס, פג'ה סרמדזיסקי ויוהאן פטרו הם לא יותר משחקנים זניחים בקבוצות יורוליג - ז'לגיריס, פרטיזן בלגראד ופו אורטז. כשרונות ענק אחרים, שצ'אד פורד, פרשן ESPN.COM מגדיר אותם כ"בחירות לוטרי (1-13) בטוחות בדראפט הקרוב", כמו נמנג'ה אלכסנדרוב (זלז'ניק), רודי פרננדז (בדאלונה) והפוינט גארד המוביל באירופה בין הפרוספקטים שסומן לסיבוב הראשון בדראפט - רוקו-לני אוקיץ' (ספליט), כלל לא יקבלו הזדמנות לשחק ברמה הגבוהה של אירופה לפני שיעברו עוד פחות משנה לאן.בי.אי.

בארצות הברית יכולים למתוח ביקורת חריפה על כך שקבוצות אן.בי.אי מהמרות בגדול על שחקנים שעדיין לא הוכיחו עצמם במדינותיהם, אך האמת העירומה היא שאירופה מקיאה מתוכה את מיטב כשרונותיה. לכן, אם הבחירה העומדת בפני ויקטור חריאפה היא בין להיות שחקן ספסל בצסק"א מוסקבה או בפורטלנד טרייל בלייזרס, שבחרה בו בסיבוב הראשון בדראפט האחרון, אז ברור שעדיף לו להשתלם אצל מוריס צ'יקס.

הכדורסל האירופי הוא אשליה אופטית. במקרה הטוב הוא משמש תחליף למה שהיתה בעבר ליגת הסי.בי.אי לאן.בי.אי. במקרה הרע הכדוריד והכדורעף באירופה יותר אטרקטיביים ממנו. הסיבה לכך אינה היעדר כישרון אלא ניהול חובבני ויומרני. יול"ב, מארגן מפעלי היורוליג והיורוקאפ, הוא אירגון קיקיוני, שאינו מסוגל לייצר חסויות ועומק כלכלי ראוי.

רק רוסיה (שהספורט שלה נחשף לכסף הגדול), ספרד ואיטליה שיצרו את יול"ב, ומכבי ת"א שמהווה מותג אירופי, מוגדרות כצמרת היורוליג. בשאר המדינות אין פופולריות מספקת שמצדיקה השקעה. בחבורה הדורסנית של דייויד שטרן מזהים את הפוטנציאל השיווקי באירופה, ובעוד 4-3 שנים יצורפו מועדונים אירופיים לאן.בי.אי. הערים המועמדות הן לונדון, פאריס, ברצלונה, רומא, מדריד ומינכן. מוסקבה, שביורוליג היא אימפריה, אפילו אינה מועמדת. הדבר האחרון שהבוסים של שטרן צריכים במועדון החברים היוקרתי שלהם, זה כסף חדש שמקורו לא ברור בלשון סגי נהור.

זה יהיה הסוף של עילית הכדורסל האירופי. מועדון כמו מכבי ת"א יאלץ לשוב לחיקה המשמים של פיב"א, לא רק בגלל המצב הבטחוני כאן, אלא בגלל שמדינה עם אוכלוסיה רלוונטית לכדורסל בגודל של חמישה מיליון בני אדם, אינה רלוונטית לאן.בי.אי. המפעל הזה מעוניין במדינות גדולות עם אולמות של 20 אלף מושבים ויותר, שיווק אגרסיווי וטייקונים עסקיים, שיאפשרו החזקת מועדונים בתקציבים של 45-50 מיליון דולר.

אבל עד שהחזון יהפוך לתוכנית בשטח, ימשיך הקהל בארץ ליהנות ממכבי שתביס לפחות 70% מיריבותיה ללא תנאי, כי גם ביורוליג הכסף מנצח, ורוב מוחלט של הקבוצות במפעל הזה אינן מסוגלות לגייס אפילו 50% מתקציב מכבי ת"א. כדי להתרגש צריך להמתין לאפריל, לתחרות האמיתית. ואם מכבי תגיע למוסקבה 2005, זה יותיר מספיק זמן לשרת הספורט, לימור לבנת, להתאמן על זינוקים אקרובטיים לפודיום. בין לבין היא תוכל להתחכך בג'ורדי ברתומיאו, פקיד ספרדי בלתי רלוונטי כמו מעסיקיו. אגב, יהיה מעניין לראות את ג'ורדי מנסה את רעיון העתקת הפיינל פור על הרוסים, בגלל חשש מהטרור הצ'צני.