איטליז מוטי

כמו בסלוגן של הסרט "הנוסע השמיני נגד הטורף", גם במקרה של הפועל תל אביב לא משנה מי ינצח, או בעצם מי כבר ניצח - כולנו מפסידים. כל אחד, אגב, רשאי להחליט בעצמו מי מבין השניים, לנדאו ואבוקסיס, הוא הנוסע השמיני ומיהו הטורף. ומיהו מוטי אורנשטיין. אבל כל זה כבר ממש לא משנה, רק מאוד עצוב. כי אנחנו אחרים, לא? ככה לפחות תמיד סיפרו לנו, ככה הבטיחו. גם אנחנו ידענו ימים מכוערים, אבל בדרך כלל זה היה קשור לכדורגל מכוער, לא לאנשים מכוערים. ועכשיו אנחנו הכי מכוערים בארץ. מי אמר מכבי ולא קיבל, שלא לומר מי אמר בית"ר ולא קיבל.

לא קל לחיות עם התחושה שמישהו שיקר לך לאורך כל הדרך, שמה שקורה עכשיו הוא המציאות, ומה שהיה קודם לכן היה רק בבואה, היוצא מהכלל שממש לא מעיד על הכלל. שאנחנו בעצם כמו כולם, ובאיזה קטע בדיוק התנשאנו על כל האחרים. אתה יודע שאתה במצב לא טוב כשאתה נושא הדיון ב"בטריבונה" של אבי רצון, התוכנית שבאמת מזקקת את מהות הכדורגל הישראלי: הרבה מאוד דיבורים על כבוד במקום שכבוד כבר מזמן חתך ממנו. שכונה, אבל לא כזאת שגורמת לך לחייך, יותר מעדות המצוקה. (של שכבות מצוקה??)
ואתה כבר לא יודע למי להאמין, ומי צודק ומי טועה. האם לנדאו באמת קדוש מעונה ואבוקסיס באמת הופך, בשלהי הקריירה שלו, לנימני, אולי אפילו, שלא נדע, לרביבו? או שמא המאמן הזה, שפנים רבות לו, באמת לא ליגה ובשלב זה של הקריירה שלו הקבוצה הזאת קצת גדולה עליו, ויוסי בסך הכל רוצה לשחק כדורגל ופשוט לא נתנו לו, ואיפה לעזאזל סמי סגול? יש בכלל איש כזה? למה לא שומעים ממנו? ואיפה היה תאומים בכל החודשים האחרונים? ומה הקשר, באמת עם כל הכבוד, של אורנשטיין לכדורגל, או במילים אחרות: האם הייתם נותנים ל'סו קולד' איש חינוך הזה לחנך את הילדים שלכם? אמאל'ה, הוא הרג פרה אחת ועכשיו מתפנה לטפל בשנייה.

ועכשיו מה? קשטן? שום? מלמיליאן? אולי סיני, כי בתקופה שלו באמת הכל היה זהב. ואת מי בדיוק יאמן המאמן הנבחר? את כפיר אדרי? את מרקס, שלרגע, אוי לבושה, נראה כמו שלום תקווה חדש? את גיא צרפתי? מרגש כמעט כמו "שישי עם מיכל".
את הפועל תל אביב מודל אוקטובר 2004 צריך להרוס ולבנות מחדש, אבל סבלנות כבר לא גרה כאן יותר. מו?.