פרצופה של הקבוצה

1. גילי לנדאו עשה שטויות, לפעמים ברמה של ילד בגן. בסופו של דבר הוא הובל לגיליוטינה מפני שעשה שגיאות של טירון בצד החברתי, אבל זה היה קורה במוקדם או במאוחר גם בגלל הצד המקצועי. לנדאו, בשר מבשרה של הפועל, רצה להמציא את הקבוצה מחדש. השאיפה שלו להיות יצירתי, להדליק את הניצוץ בעיני האוהדים ולגרום להם להגיד "וואו" היא שחיסלה כל סיכוי להצלחתו בתפקיד. מי שפתח את העונה עם מגן ראוי אחד בלבד, ובחר לצרף את צרפתי ומרקס למרכז המגרש, שגם כך היה עמוס בשחקנים טכניים ולא דינמיים, חרץ את גורלו עוד בקיץ. לשים ספוילר במחיר של רבע מיליון דולר על מכונית עם שלדה גמורה זה פשוט בדיחה. ובדיוק ככה הקבוצה שלו נראתה.

2. מוטי אורנשטיין תמיד עורר בי רגשות שליליים. לא יודע למה. אולי זו הטינה לתקשורת, אולי הדיבור המתנשא או הגישה הוולגרית. דבר אחד בטוח: הניסיון שלו לחנך את כולם כבר נהיה מעצבן מרוב שהוא פאתטי, בטח כשמאחורי ההטפות עומד רוצח פרות סדרתי שהוא גם איש עסקים ציני ומתוחכם, שכדי למזער עלויות בעסק הפרטי שלו העביר את משרדיו למתחם וולפסון. היציאה לתקשורת של המד"צ שהפך למנכ"ל מסמלת עבורי יותר מכל את פניה של הפועל החדשה - זועפת, ענייה, מקרטעת, צינית ורעה. זו שהופכת את המאמן לכלי במלחמת הקיצוצים, זו שחותמת עם שחקנים ומעיפה אותם כעבור כמה ימים. חבורת עסקנים שמעדיפה את אבוקסיס על פני לנדאו, בעיקר בגלל מניעים כלכליים, ואחרי זה עוד מתגאה, "נפרדנו כמו ידידים". קבוצה של תפרנים.

3. יוסי אבוקסיס ואבי נימני חברים טובים. ממלאים טוטו יחד, משחקים שש~בש בים, מחליפים דעות ומתייעצים. כמו נימני בזמנו, גם אבוקסיס מחזיק את הקבוצה שלו בביצים. עם המומנטום מהחוזה ההוא שפוברק או לא פוברק, הוא שולט היום אפילו בבעלים. אחרת קשה להבין איך הוא קיבל מהם חוזה שמן חדש בדרך לפנסיה, כולל הבטחה לשילוב בצוות המקצועי. עכשיו נותר רק להוסיף סעיף חדש להסכם השערורייתי: זכות וטו על מאמנים. שמוליק חנין הוא בובה שמתאימה למלך החדש כמו יד לכפפה. אמנם מדובר באיש מקצוע חרוץ ומוכשר, אבל לא באחד שמסוגל להתמודד עם מטען האגו שיש לו בקבוצה. בדיוק כמו ניר לוין בתקופה שאחרי שרף. למזלם של האדומים, לאבוקסיס אין עוד מספיק שנים בקריירה כדי לחכות למאמן הדומיננטי הבא. כי סיפורים כמו נימני~קלינגר עדיף תמיד שיתרחשו אצל היריבה.