אל תטעו: הודעת הפיטורין הגיעה לגילי לנדאו בזמן. בציפייה ממושכת חיכה לה. נפשו כבר קצה בשגרה היומית שהמית על עצמו מאז בא בשערי וולפסון. מערכת היחסים (רצופת העליות ומורדות) שניהל עם כתבי הפועל ביומונים בארבעת החודשים האחרונים, קמה עליו להורסו. החשבונאות שלא נפסקת, חלוקת הידיעות השערורייתית (מאת האדם הכי קורקטי במערכת), אלה הכריעו גם אותו בסופו של דבר. ד"ר ג'קל ומיסטר הייד הישראלי, האיש שבוקר~בוקר פנה בתפילה לבורא עולם וכעבור כמה שעות מכר את שחקניו ומנהליו באוזני כל אדם האוחז בפנקס ועט, הולך הביתה. ארבעה חודשים מאוחר מדי.
אילו נחשפו עורכי דינם של רמי חליס, יוסי רוזן, יוסי אבוקסיס, רמי אבו-לאבן, אשרף סולימאן וכפיר אדרי לחוות הדעת "המקצועית" שהשמיע בעניינם לנדאו בחודשים האחרונים, לא היו מהססים להגיש תביעת לשון הרע. לנדאו שפך את דמם של שחקניו. לא לחינם סירב אבוקסיס בכל תוקף ללחוץ את ידו. הטעויות של לנדאו עוד יילמדו בבית הספר למאמנים. טעויות בסיסיות בניהול, בהבנה נכונה של נפש האדם, של נפש השחקן.
האיש שבעט בדלי
זה נכון שהשלד המרכזי שמרכיב היום את הפועל כתר פלסטיק תל אביב הוא אוסף של כוסיות. זמרים, דוגמנים ומגישי טלוויזיה. את זה שיוסי אבוקסיס לא פוגע כבר יותר משנה כולם יודעים. גם דרור קשטן ידע. ובכל זאת הוא התעקש להחזירו מאשדוד בשנה שעברה. קשטן נתן לאבוקסיס את המפתחות לחדר ההלבשה. הוא "התייעץ" עימו, אבל בסוף החליט לבד. לפחות נתן לו את התחושה שהוא האיש שלו. אבוקסיס התאהב. הגיע לנדאו והתעקש למחוק את הקונספט מהלקסיקון. אבוקסיס נעלב. אלף~בית של חיות. למרות הגיבוי המסיבי מאבי רצון, שעון החול של לנדאו התהפך כבר אחרי ההפסד הראשון להפועל פתח תקווה.
הכנופיה שעומדת בראש הפועל תל אביב, עובדת עלינו בעיניים כבר יותר משנתיים. משה תאומים, מוטי אורנשטיין וסמי סגול. החשבונאות שיוחסה ללנדאו תקפה גם כאן: הדלפות סדרתיות, גיבויים פיקטיביים. השלישייה עייפה ושבעה. מפזרת את ימיה לרוח. ראוי היה לו חסכו מאיתנו את הזובור הפומבי והאידיוטי שהם מבצעים בקבוצתם מעת לעת. הגם שמינויו של גיל לנדאו לא היה ראוי ונבע מרצון אינפנטילי לחקות את מכבי תל אביב ומכבי חיפה, דרך סילוקו היתה מגוחכת. רק לפני חמישה חודשים, על גבי במה זו ממש, השפריץ תאומים: "אל תקנאו בגיל לנדאו. מצפה לו עבודה רבה". כל עוד השלישייה החיוורת ביזתה את עצמה בלבד, יכלו האוהדים רק לחייך לעצמם במבוכה. כעת הם משפילים את כל השבט.
אבל, וזה האבל הגדול: בסופו של יום, זו אותה חבורת חבובות שסיפקה ללנדאו את כל מה שרק ביקש. והוא התעקש לבעוט בדלי.