מחממים את הפארקט: דנבר נאגטס

באופן חד פעמי, נפתח בדבר המערכת:

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. העונה, למי שפספס, נפתחת ב-2 בנובמבר.

23 הוא מספר עם הרבה משמעות ב-NBA ולכבודו נלעס קצת נאגטס תוצרת דנבר. רונן קרני ילווה אתכם לשולחן. בתיאבון.

(הכתבה הבאה בסדרה - על סקרמנטו - תפורסם בצהרי יום חמישי)

נוסדו ב-1967 והתחילו לפעול כדנבר רוקטס בליגת ה-ABA שפעלה אז במקביל ל-NBA. באותה שנה החלו לשחק ב-NBA הסן דייגו רוקטס, שעברו לאחר מכן ליוסטון. אחרי שבע עונות, לקראת המיזוג בין הליגות, שונה השם ל'נאגטס' (גושים), כמחווה לתקופה של בהלת הזהב במאה ה-19, בה הוצפה קולורדו במכרות כסף וזהב. תחת אותו שם - דנבר נאגטס, כבר פעלה בעיר קבוצת NBA - למשך עונה אחת (1949/50).

אליפויות: 0
מאזן כל הזמנים, עונה רגילה: 964 ניצחונות, 1136 הפסדים.
מאזן כל הזמנים, פלייאוף: 39 ניצחונות, 59 הפסדים.
אולם: פפסי סנטר - 19,309 מקומות (ספרנו).

עוד מימי ה-ABA (הגיעו לסדרת גמר אחת), בנו לעצמם תדמית של קבוצה רצה, שמשחקת חופשי וקולעת הרבה. כוכביה הראשונים היו דייויד תומפסון (מחזיק בשיא 73 נק' למשחק) ודן איסל - עד לפני שנתיים מאמן הקבוצה. כוכב הנאגטס בשנות ה-80' היה אלכס אינגליש, שהוביל קבוצה שהשתתפה במשחק עם הכי הרבה נקודות בהיסטוריה של הליגה (הפסד 186:184 אחרי 3 הארכות לדטרויט בדצמבר 1983) וסיימה עונה עם ממוצע הקליעה הגבוה אי פעם (126.5 נק' למשחק ב-1981/82).

על תקרת הפפסי סנטר, תלויות הגופיות של אינגליש (2), דייויד תומפסון (33), ביירון בק (40), דן איסל (44), וגופיה עם המספר 432 והשם דאג מו - המאמן האגדי של דנבר, שמספר ניצחונותיו כמאמן הקבוצה מונצח על הגופיה.

העונה הטובה ביותר של קבוצת נאגטס כלשהי נרשמה ב-1988, עם מאזן 28:54 והרבה תקוות פלייאוף שנקטעו בהפסד לדאלאס בחצי גמר המערב. אחרי שנות דעיכה בתחילת ה-90', נבנה בדנבר הרכב מוכשר שבשיאו הפך לקבוצה הראשונה שמגיעה לפלייאוף כמדורגת 8 באיזורה ומדיחה את המדורגת 1, סיאטל ב-94'. בסיבוב הבא חזרו מ-3:0 מול יוטה, אבל הפסידו בחוץ את המשחק השביעי. בפלייאוף הזה קנה לעצמו דיקמבה מוטומבו את תדמית החוסם הטוב בליגה וחתם את נענוע האצבע כסמלו המסחרי.

שנה לאחר מכן התפרק בסיס הסגל ומאז עונת 1995/96 רשמו הנאגטס, בלי אף כוכב גדול, ממוצע של 25 נצחונות לעונה, כולל 11 בלבד ב-1997/98. באחרונה שבהן (2002/03) ניהלו מירוץ פרוע עם קליבלנד קאבלירס על תואר הקבוצה הגרועה בליגה. המירוץ הסתיים בשוויון עם מאזן 65:17 לכל אחת מהשתיים, אבל בלוטרי הנאגטס נפלו למקום השלישי, מאחורי הקאבס ודטרויט, שלקחו את לברון ומיליצי'ץ' בהתאמה.

מאזן 39:43. מקום שישי בבית המערב התיכון ושמיני במערב כולו. בפלייאוף, הודחו בסיבוב הראשון לאחר הפסד 4:1 בסדרה מול מינסוטה.

ההכרזה על בחירה מספר 3 בדראפט 2003 הגיעה ואף אחד לא הרים אפילו שליש גבה כשדנבר הודיעה על בחירתה בכרמלו אנתוני, הסמול פורוורד שבשנה היחידה שלו במכללות הוביל את סירקיוז לאליפות. מלו, סקורר מגוון ולא פחות חשוב - ווינר בנשמה, היה התוספת שתופסת לסגל מוכשר ואפילו מאוזן למדי שבנה ה-GM קיקי ואנדווי על עיי החורבות שקיבל לפני שלוש שנים.

שני מרכיבים מרכזיים, שניהם בעמדה 4-5, הובאו כבר בעונה הקודמת - הברזילאי ננה, שנתן עונת רוקי מבטיחה, והשרוך מרכוס קאמבי, ששיכנע את ואנדווי שגם אצל פצועים סדרתיים נגמרת לפעמים הסדרה. לצד כרמלו, ההחתמה המשמעותית ביותר היתה של הפוינט גארד הקשוח אנדרה מילר, אחד ממנהלי המשחק האמיתיים היחידים בדור הגארדים הצעיר. ארל בויקינס, וושון לנארד וג'ון בארי, שלא היו מבוקשים במיוחד בשוק השחקנים החופשיים, קיבלו חוזה כדי להשלים את החבילה. לכולם היה ברור שהנאגטס עומדים להשתפר בצורה משמעותית, רק מעטים (והח"מ לא ביניהם) ניבאו שזה יספיק לפלייאוף כאן ועכשיו.

אבל זה הספיק - למרות שדנבר שיחקה בבית החזק בליגה והתחרתה על מקום בפלייאוף מול פורטלנד ויוטה, קבוצות עם מסורת פלייאוף עשירה בהרבה. זה הספיק כי הנאגטס היו קבוצת כדורסל רעבה, עם מעט מאוד אגו באופן יחסי לליגה בה היא מתחרה, ועם היררכיה ברורה למדי. קאמבי, אולי האקס-פקטור הכי משמעותי של העונה, נתן 30 דקות בערב למשך 70 משחקים והזכיר את שנות השיא במדי הניקס, עם באנקר של 10 ריב' לערב, כיסוי אווירי ברחבה (2.6 חס' למשחק) ומעת לעת גם תצוגות התקפיות נאות. מילר הסיר את הספקות שנתלו בו בעונה המבוזבזת שלו עם הקליפרס ומאחוריו, ולעתים גם לצדו, היה לקואץ' בזדליק שפן אנרג'ייזר קטן וזריז במיוחד, בדמותו של ארל בויקינס (1.65 מ'), שפעם אחרי פעם עלה מהספסל והעיר את הקבוצה מדקות מתות.

ומעל כל זה היה בחור בן 19, שחוץ מזה שקלע 21 נק' לערב (12 בליגה, ראשון בין הרוקיז) ותרם משמעותית גם בריבאונד (6.1), נקלע להרבה פחות תקופות רעות מהצופה עבור מי שכבר בעונתו הראשונה מקבל יחס מיוחד מההגנות היריבות, ובדרך כלל ידע, גם במשחקים פחות טובים שלו, לשים את הסל ברגע הכי חשוב. ממש כמו בסירקיוז. רגע אחד העיב על העונה שלו: היה זה במשחק בדטרויט, אחרי שקיבל שטיפה מבזדליק בפסק זמן. הקבוצה חזרה למגרש ואנתוני פשוט סירב לעלות לפארקט. למחרת (ופעמים נוספות אחרי זה) הוא התנצל וכנראה שאפילו התכוון, אבל מלבד העובדה שזה חיזק שמועות על מתיחות בינו לבין המאמן, זה היה כנראה הרגע בו זכה לברון בתואר רוקי העונה, בעוד מלו סימן על גבו סימן שאלה ראשון - אליו עוד נחזור בסיפורי הקיץ. ואגב, זה נראה לכם מקרי שגם תקרית אי העליה למשחק של אייברסון קרתה דווקא במשחק מול הפיסטונס?

בפלייאוף, כאמור, כל המחמאות הנ"ל הוכנסו לפרופורציה על ידי גארנט וקאסל. הנצחון במשחק הרביעי הצמוד, כשכבר היה די ברור מי מנצח בסדרה, הוכיח אמנם שמדובר בקבוצה עם כבוד, אבל הסדרה כולה הבהירה שמה שטוב כדי להגיע לפלייאוף, לא בהכרח מספיק כדי לעשות שם משהו. כרמלו, שירד מ-21 נק' למשחק ל-15 וצנח גם באחוזים מהשדה, הבין שלקלוע מול הגנות פלייאוף זה משחק אחר, אבל עם עליה בתרומה בריב' (8.3 למשחק) ובלי שברח מהזריקות גם כשלא הלך, ההרגשה היא שזה היה בעיקר שיעור טוב. את הסדרה, נזכיר, הוא גמר עם נצחון ופציעה בברך שהשביתה אותו למשחק החמישי.

אצל הקהל, ההצלחה של הקבוצה האטרקטיבית (חמישית בליגה בנק' למשחק - 97.2), היתה ברורה. הנאגטס, שעונה קודם דורגו במקום ה-25 בליגה בנתוני הצופים שהטריחו את עצמם לפפסי סנטר, זינקו למקום ה-12 בליגה בממוצע הצופים במשחקי הבית (17,596) ו-10 בתפוסה במשחקים הללו (92.1%). בחוץ, המצב היה דומה, עם מקום 10 בתפוסה הממוצעת לביקורים שלהם (88.8%).

נעים היה הקיץ בצילם של הרי הרוקי. השחקנים המרכזיים בסגל הושארו כולם, כשמרכוס קאמבי זוכה לחוזה מרפד ל-6 שנים. גם הפורוורד הצעיר רודני וויט, שהדרך הייחודית שבחר לו להפגת השעמום של הפגרה - יריות אקדח באוויר כאילו היה בחתונה של בת השיח' - עלתה לו ב-10 ימי מעצר וחודש ריתוק לעיר וושינגטון בה בידר את עצמו, קיבל אמון משפחתי וחוזה לא רע לשנתיים. על חווית המעצר, סיפר וויט כי היא "שינתה לו את הפרספקטיבה על החיים".

אולם, הצעד המשמעותי של הקיץ, שביסס את ואנדווי כ-קיקי-נג-אס GM, היתה החתמתו המהירה ונטולת התסבוכות של קניון מרטין, הפאואר פורוורד האולסטאר של ניו ג'רזי, שהבין שכסף גדול יצטרך לחפש במקום אחר - ומצא אותו מהר למדי (93 מ' לשבע שנים). מייקל דוליאק, כריס אנדרסן, ראיין בואן וג'ון בארי - ארבעה שסיפקו בעיקר האסל-פליי, עזבו, ובמקומם הובאו הגארד-פורוורד גרג באקנר, ששייך לאותה משפחה, ודרמר ג'ונסון הצעיר והמוכשר למדי, שמשחק גם הוא בין עמדות הגארד והסמול. עוד לאותה עמדה צורף בראיון ראסל הקשיש, שייתן כנראה בעיקר עצות באימונים ובחדר ההלבשה. השמועות על חתול שחור בין המאמן לכוכב הצעיר לא תפסו כנפיים ומעמדו של בזדליק - לפחות לגבי העונה הנוכחית - נראה איתן למדי.

ננה, שאיבד את מקומו בחמישייה לטובת קיי-מארט (וכמובן שניגע בזה), לא שיחק הרבה בטרום עונה בגלל סדרה של פציעות קטנות, אבל יהיה כשיר בזמן. מי שלא ברור מצבו הבריאותי הוא הסנטר צקיטישווילי, שנפגע קודם בברך אחת ואחרי זה בשניה ולמרות שלא מדובר בשום דבר חמור מאוד, לא צפוי להיכנס חזק ברוטציה - אלא אם כן קאמבי או ננה ייפצעו.

המאזן במשחקי טרום העונה נכון לשעת פרסום הידיעה - 1:4. קואץ' בזדליק הרגיע עיתונאים ששאלו מה אומר מבחינתו המאזן המבטיח, בתשובה "כלום".

החמישייה המסתמנת:
פ. גארד: מילר (יגבה: ארל בויקינס)
ש. גארד: לנארד (באקנר, ג'ונסון)
ס. פורוורד: מי נראה לכם? (וויט, ראסל)
פ. פורוורד: מרטין (ננה, קאמבי, פופ)
סנטר: קאמבי (ננה, אלסון)

1. מלו-די? לא שיש ספק שמדובר בתותח שפורח כשהוא שומע קול הקפצה על פארקט, אבל בספורט המקצועני, בטח בארה"ב, תדמיות שנדבקות קצת קשה להסיר. התקרית ההיא בדטרויט, כשלעצמה, אינה ביג-דיל, אבל הפעם הבאה היא כבר פעם שניה ואז מתחילים לדבר על תופעה. וראו זה פלא - הפעם השניה כבר הגיעה. לפני כשבועיים התייצב לו כרמלו שלנו לטיסה של הקבוצה ונדהם כאשר הבודקים בשדה התעופה עיכבו אותו לאחר שמצאו בתיק הגב שלו שקית קטנה ובה 15 גרם של עשבים מעוררי מחשבה. הילד ועורך הדין שלו הסבירו שמדובר במזכרת שנשארה שם ללא ידיעתו מחבר שהשתמש בתיק, החבר מוכן להעיד ולמרות שהמשטרה לא החליטה סופית בעניין, כנראה שאנתוני לא ייצא ביותר מקנס והזהרה, אבל התדמית, הו התדמית. מדובר הרי בעסק של מולטי-מיליונים וגם אם נתעלם לרגע מהפגיעה האפשרית בהכנסות שלו ממפרסמים (כי למי אכפת), איך שלא תסובבו את זה, האמון שנותנת בו המערכת של הנאגטס בטח נפגע מעט - ולצעירים בעלי אגו, ולמלו יש אחד כזה ודי בריא, יש נטיה להגיב לא טוב לחוסר אמון של הסביבה. הורדת פרופיל שלו והרבה סבלנות מצד ההנהלה, שנראה כי ניחנת בכזאת, יוכלו להשאיר את הבעיה מאחור, אבל הפעם הבאה תהיה כבר פעם שלישית- ואז יתחילו השוואות לחבר'ה כמו ראשיד וואלאס. לא שזה בושה, אבל אנתוני - ודנבר - מכוונים גבוה יותר. על הפדיחה בהצהרה "נחזור מאתונה עם זהב. בטוח", נסלח לו. גם כי קשה להאשים שחקן שבקושי ראה פארקט.

2. הגר קניון עם ננה? כבר אחרי אימונים בודדים בהרכב החדש, פורסמו בניו יורק פוסט הצהבהב דיווחים על אינטנסיביות יוצאת דופן במשחקים הפנימיים בין הברזילאי ננה, לבין קיימארט, שהדיח אותו מההרכב. אמנם, ננה אמור להתחלק עם קאמבי בדקות בסנטר ובשתי העמדות יש דקות בשפע לכל השלושה (חיבור ממוצעי הדקות של שלהם מאשתקד מסתכם בדיוק ב-98 הדקות הקיימות), אבל כשמזיזים אותך קצת הצידה אחרי שקראת בכל מקום שאתה העתיד של הקבוצה בצבע, זה לא קל לספורטאי שניזון מתחרותיות. מרטין עצמו לא התמודד עד היום מול תחרות רצינית מבית והנטיה הידועה שלו לטראש-טוק יכולה להפוך את העסק ללא נעים.

3. תפס קאמבינה? בשבע השנים הראשונות שלו ב-NBA, לא הגיע קאמבי ל-70 משחקים בעונה, כשבשנתיים שלפני העונה שעברה לא הגיע אפילו ל-30 משחקים לעונה. והנה, באה לה שנת חוזה ומרכוס היקר פנתר ל-72 משחקים. סנטרים הם מצרך נדיר בליגה והנאגטס החתימו אותו בשמחה על חוזה של מעל 45 מיליון דולר לשש שנים, אבל כשמדובר בזוג רגליים שבירות שכאלה, אי אפשר להימנע מסימן השאלה. ואנדווי לא ילד ואת הדרישה של קאמבי לשכר גבוה יותר המיר בבונוס שנתי בגובה 2 מיליון אם הבחור יעלה ל-70 משחקים בעונה, ובונוס נוסף של 1.65 מ', אם ייתן 12 ו-12 ב-65 משחקים לפחות. ננה יכול להוות תחליף סביר כציר למשחק ההתקפה וכשומר אישי על סנטרים של היריבים, אבל הוא לא נותן את מימד המטריה של קאמבי והתחליפים האחרים - פרנסיסקו אלסון והגרוזיני בעל הברכיים הרגישות לא שווים בינתיים יותר מכמה דקות פה ושם. הבונוסים האלה זה כסף שקיקי ישמח לא לחסוך.

המטרה: קודם כל פלייאוף, עם קריצה ליתרון ביתיות בסיבוב הראשון. ההנהלה תדרוש שיפור לעומת העונה שעברה - גם בהופעה בפלייאוף.

התסריט האופטימי: מלו עושה צרות רק להגנות ממול, ננה ומרטין חברים טובים, וויט פורץ קדימה וקאמבי סוגר את הבונוס הכפול במשכורת. 52-54 נצחונות ומקום רביעי במערב.

התסריט הפסימי: מסתבר שלהתקדם מאמצע העליה יותר קשה מאשר לזנק למעלה. ננה מתוסכל, וכשהוא צריך להחליף את קאמבי בסנטר, אז המאמנים שלו הם המתוסכלים. 40 נצחונות וחזרה לחיים בלי פלייאוף.

התחזית: נראה כי בדנבר הצליחו ליצור סביבה מספיק בריאה כדי שבעיות כמו השטויות של אנתוני והמאבק על הדקות של ננה יילכו למקומות חיוביים. הבעיה המקצועית של הקבוצה תהיה בשמירה על שחקנים דוגמת קובי, טי-מאק וגם גארדים קצת פחות מוכשרים, מאחר ובעמדות 2-3 יש לה או סקוררים או שומרים. אין ספק שהאנרגיה של קיימארט והיכולת ההתקפית שלו הם תוספת כוח משמעותית, אבל גם התחרות על המקום בפלייאוף תהיה קשה יותר השנה. 44-46 נצחונות, שיהיו שווים מקום בפלייאוף (מה 7?), אבל בלי יתרון ביתיות.

אנדרה מילר
פ.גארד
1.88 מטר,90.7 ק"ג
נולד: 19.03.76
עונה שישית בליגה (שלוש עונות בקליבלנד, עונה בקליפרס ועונה בדנבר)
עונה אחרונה: 14.8 נק', 6.1 אסיסטים ו-4.5 ריבאונדים ב-34.6 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-82 משחקים.

ארל בויקינס
פ.גארד
1.65 מטר (השחקן הנמוך בליגה), 60.3 ק"ג
נולד: 02.06.76
עונה שביעית בליגה (שנתיים בקליפרס, עונה בגולדן סטייט, עונה בקליבלנד ומספר משחקים באורלנדו וניו ג'רזי)
עונה אחרונה: 10.2 נק' ו-3.6 אסיסטים ב-22.5 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-82 משחקים.

מרקוס האטן
פ.גארד
1.83 מטר, 74.8 ק"ג
נולד: 13.12.80
רוקי. בוגר מכללת סט.ג'ון (4 שנים במכללה). לא נבחר בדראפט.

וושון לנארד
גארד
1.93 מטר, 93 ק"ג
נולד: 14.05.73
עונה עשירית בליגה (5 עונות במיאמי, 3 עונות בדנבר, עונה אחת בטורונטו)
עונה אחרונה: 14.2 נק', 2.1 אסיסטים, ו-2.7 ריב' ב-30.6 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-73 משחקים.

מיטשל באטלר
גארד
1.96 מטר, 95.3 ק"ג
נולד: 15.12.70
עונה תשיעית בליגה (4 עונות בוושינגטון, עונתיים בקליבלנד, עונתיים בפורטלנד)
עונה אחרונה: 3.3 נק' ו-1.7 ריב' ב-13.5 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-41 משחקים.

מלווין סאנדרס
גארד
1.96 מטר, 95.3 ק"ג
נולד: 03.01.81
רוקי. הגיע ממכללת אוקלהומה סטייט. לא נבחר בדראפט.

בראיון ראסל
גארד-פורוורד
2.01 מטר, 102.1 ק"ג
נולד: 31.12.70
עונה 12 בליגה (9 עונות ביוטה, עונה בלייקרס ועונה בוושינגטון)
עונה אחרונה: 4 נק' ו-2 ריב' ב-13.1 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-72 משחקים.

דרמר ג'ונסון
גארד-פורוורד
2.06 מטר, 91.2 ק"ג
נולד: 05.05.80
עונה רביעית בליגה (שנתיים באטלנטה, עונה בניו יורק)
עונה אחרונה: 5.4 נק' ו-1.9 ריב' ב-13.7 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-21 משחקים.

גרג באקנר
גארד-פורוורד
1.93 מטר, 95.3 ק"ג
נולד: 16.09.76
עונה שישית בליגה (שלוש עונות בדאלאס, שנתיים בפילדלפיה).
עונה אחרונה: 3.1 נק' ו-1.9 ריב' ב-13.3 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-53 משחקים.

כרמלו אנתוני
ס. פורוורד
2.03 מטר, 100 ק"ג
נולד: 29.05.84
עונה שנייה בליגה (עונה אחת בדנבר)
עונה אחרונה: 21 נק', 6.1 ריב' ו-2.8 אסיסטים ב-36.5 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-82 משחקים.

רודני וויט
פורוורד
2.06 מטר, 104.3 ק"ג
נולד: 28.06.80
עונה רביעית בליגה (שנתיים בדנבר, עונה בדטרויט).
עונה אחרונה: 7.5 נק' ו-2.3 ריב' ב-13.7 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-72 משחקים.

קניון מרטין
פ.פורוורד
2.06 מטר, 106.1 ק"ג
נולד: 30.12.77
עונה חמישית בליגה (ארבע עונות בניו ג'רזי)
עונה אחרונה: 16.7 נק', 9.5 ריב' ו-2.5 אסיסטים ב-34.6 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-65 משחקים.

ניקולוז צקטישווילי (גרוזיה)
פ.פורוורד
2.13 מטר, 102.1 ק"ג
נולד: 14.04.83
עונה שלישית בליגה (שנתיים בדנבר).
עונה אחרונה: 2.7 נק' ו-1.6 ריב' ב-7.9 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-39 משחקים.

ננה (ברזיל)
פורוורד-סנטר
2.11 מטר, 118 ק"ג
נולד: 13.09.82
עונה שלישית בליגה (שנתיים בדנבר)
עונה אחרונה: 11.8 נק' ו-6.5 ריב' ב-32.5 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-77 משחקים.

מרכוס קאמבי
סנטר-פורוורד
2.11 מטר, 102.1 ק"ג
נולד: 22.03.74
עונה תשיעית בליגה (שנתיים בטורונטו, ארבע עונות בניו-יורק, שנתיים בדנבר).
עונה אחרונה: 8.6 נק' ו-10.1 ריב' ב-30 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-72 משחקים.

מארק פופ
פורוורד-סנטר
2.08 מטר, 106.6 ק"ג
נולד: 11.09.72
עונה שישית בליגה (שנתיים באינדיאנה, שנתיים במילווקי, עונה בדנבר).
עונה אחרונה: 0.5 נק' ב-5 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף בארבעה משחקים.

ארתור ג'ונסון
סנטר
2.03 מטר, 118.8 ק"ג
נולד:20.12.81
רוקי. בוגר מכללת מיזורי (ארבע שנים במכללה). לא נבחר בדראפט.

פרנסיסקו אלסון
סנטר
2.13 מטר, 106.6 ק"ג
נולד: 28.02.76
עונה שנייה בליגה (עונה אחת בדנבר).
עונה אחרונה: 3.5 נק' ו-3.3 ריב' ב-14.1 דקות בממוצע למשחק. סה"כ שותף ב-62 משחקים.

מאמן ראשי: ג'ף בזדליק (Buzz-Dil-ik - כך מבטאים את זה)

בן 52, עונה שלישית בתפקיד.

הביא עמו נסיון של 25 שנות אימון לדנבר, שם שימש למשך עונה (2001/02) כסקאוט. נחשב למוטיבטור בחסד, מאמן שמגדל שחקנים ודוגל בהתאמת שיטת המשחק שלו לחומר ולאופי הקבוצה. אצל הנאגטס זה אומר קודם כל לרוץ לסקור גבוה, ובזדליק הולך על זה בבטחון.

לפני שהתחיל לעבוד בדנבר, מילא תפקידי עוזר מאמן בליגה במשך 12 עונות, כולל שמונה תחת פט ריילי במיאמי ובניו יורק, ובנה לעצמו שם של אחד הסקאוטים/עוזרים הטובים בליגה. ל-NBA הגיע אחרי שמילא במכללות תפקידי אימון שונים, הבולט שבהם כמאמן ראשי במרילנד-בולטימור.

כשחקן, עשה קריירה מוצלחת באוניברסטית אילינוי-שקגו, אבל ב-NBA לא נמצא לו מקום.

יהיו עזר כנגדו:
סקוט ברוקס (עונה שלישית בקבוצה. שיחק 10 שנים ב-NBA וזכה באליפות עם הרוקטס)
מייקל קופר (אימן את הלוס אנג'לס ספארקס מה-WNBA. שיחק 12 שנה בליגה, זכה באליפויות עם הלייקרס ונבחר לשחקן ההגנה של השנה ב-1987)
אדריאן דנטלי (עונה שלישית בקבוצה. אחד הפורוורדים הגדולים ששיחקו בליגה, עשה קריירה ארוכה ומוצלחת בברייבס, פייסרס, לייקרס, ג'אז, פיסטונס, מאבריקס ובאקס)
צ'יפ אינגלנד (ידוע בטיפוח וגידול קלעים גדולים, ביניהם סטיב קר, מלך השלשות של הליגה בכל הזמנים)
ג'ארין אקאנה (עונה שנייה בקבוצה וראשונה כעוזר. בעונה שעברה היה האחראי לפיתוח שחקנים - משוה בין מאמן אישי לסוג של מוני פנאן)
ביל ברנץ' (עונה שמינית בקבוצה. אחראי על מחלקת הסקאוטינג. ניסיון מקצועי של 15 שנה ב-NBA)


סייע בהכנת הכתבה: שימי ששון.