בייסבול. מילה שלא אומרת יותר מדי לישראלי הממוצע, עבורו מדובר בתחרות יריקות וגירוד אשכים בין אנשים כבדי משקל. בעוד יש אמת מסויימת בטענה הזו, המשחק שמעצב את תרבות הפנאי של אמריקה יותר מ-125 שנה לא מפסיק לנפק דמויות, סיפורים ואגדות שעוברים לדורות. אור ליום חמישי הגיע הענף הפופולארי ביותר בצפון ומרכז אמריקה לאחת מנקודות השיא בהיסטוריה שלו כשהבוסטון רד סוקס חזרה בסדרת חצי הגמר מפיגור 3:0 לניצחון 3:4 על היריבה השנואה, הניו יורק יאנקיז והעפילה לוורלד סירייס.
שתי קבוצות בלבד עשו את זה בעבר בספורט המקצועני בארה"ב, שתיהן בהוקי, הטורונטו מייפל ליפס ב-1942 והניו יורק איילנדרס ב-1975. חזרה מפיגור כזה לניצחון נחשבה עד שלשום למשהו בלתי ניתן להשגה בבייסבול. בלי "כמעט" פשוט לא בר ביצוע, בעיקר כשהמנצחת היא אחת הקבוצות הכנועות ביותר בהיסטוריה של הספורט והמפסידה היא הקבוצה שדאגה להשפיל אותה במשך שמונים ושש שנה, זו שהכח, הכסף והתהילה תמיד נמצאים בצידה.
מנקודת מבט ישראלית, תארו לכם את התסריט הבא: הפועל ת"א עולה לסדרת גמר בכדורסל מול מכבי ת"א. במשחק הראשון מכבי מנצחת בקלילות. בשני היא רומסת את היריבה העירונית בחמישים נקודות הפרש, לא פחות. בשלישי היא מוליכה בעשרים הפרש חמש דקות לסיום. סגור, נכון? הפועל חוזרת לנצח בדרך נס אחרי שתי הארכות, ברביעי מנצחת את מכבי אחרי ארבע הארכות ובחמישי והמכריע דורסת ביד אליהו את היריבה העירונית בשלושים הפרש. דמיוני? בלתי אפשרי, וכך זה נראה בשבת גם אצל הגרביים האדומים, כשהיאנקיז תפרו אותם 8:19 בבוסטון ועלו ליתרון 0:3 בסדרה. אף אחד לא האמין שהרד סוקס מסוגלים לחזור והיאנקיז הם הרי המכבי ת"א של הספורט האמריקאי. הם אולי לא לוקחים כל שנה אליפות, אבל יש להם עשרים ושש טבעות, יותר מכל קבוצה אחרת בספורט המקצועני בארה"ב, הכי הרבה כסף ובוס אובססיבי ודורסני שלא רואה ממטר שום דבר שלא קשור בקבוצה שלו.
במרדף המצוייר הזה הרד סוקס תמיד היו זאב הערבות בעוד היאנקיז הם אצן הדרכים. במשך שנים קרו להם כל הדברים המוזרים שמנעו מהם זכייה באליפות, בעיקר מול לובשי הפסים. האיצטדיון בברונקס נחשב ל"משולש ברמודה" שלהם, איכשהו במשחק מכריע הם מאבדים באורח פלא את התודעה ועושים שטויות. כך היה במשחק השביעי בשנה שעברה כשהמגיש פדרו מרטינז נשאר במגרש יותר מדי זמן וחירב לבוסטון את מה שנראה כניצחון בטוח. אבל את המהפך הדרמטי הזה אף אחד לא יכול היה לקחת, גם לא היאנקיז. בפרק האחרון בינתיים בסדרה לכד סוף סוף וייל אי. קויוטי את הרוד ראנר, ולא סתם תפס אותו, הוא טיגן אותו על מחבת ועשה ממנו שקשוקה. לניו יורק יאנקיז יש אמנם עשרים ושישה תארים והרבה מסורת אבל כעת יש בצידם גם כוכבית גדולה מאוד המפנה לתואר "הצ'וקרים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הספורט".
החגיגות
כשג'וני דיימון הטיס את הכדור ליציעים בפעם השנייה וקבע 1:8, שוקו השתרע על המיטה, בוהה בזעקות השמחה שלי בעיניים מזוגגות. "תשמח, עכשיו זמן לשמוח" שאגתי לו והוא לא הזיז את הזנב, מלאנכולי מתמיד. "כלב מניאק, תמיד חשדתי שאתה אוהד יאנקיז, ממחר רק אוכל יבש" אמרתי בזעף.
ככה זה כשהיאנקיז משחקים מול הרד סוקס, העולם מתחלק לשחור ולבן, כולם איתך או נגדך. בחגיגות בפנוויי פארק התחיל ה-ונדליזם. קבוצת אנשים טיפסה על עץ אומלל והפשיטה ממנו את כל ענפיו בניסיון לשבור אותו סופית לקול צעקותיהם של סטודנטים צמאי דם "פאק דט טרי". קבוצה אחרת ניסתה לשבור רמזורים בכיכר קנמור ומצלמות הטלוויזיה תפסו בחורה מפוצצת במכות בחורה אחרת. אחר כך הגיעו גם הדיווחים הרגילים על מכוניות הפוכות, חדשות ישנות שאנחנו מכירים עוד מהסופרבולים של הפטריוטס. צעיר נטול חולצה שדרך על גללים של סוסי משטרה מצא תירוץ מקורי למה להשאיר אותם על הנעליים: "היאנקיז הם חרא של סוסים ואני דורך עליהם". צילמתי אותו בזיכרון, במקרה שיום אחד אהיה מצחצח נעליים הוא לא יהיה לקוח שלי. שמעון פרס, ראש ממשלת ישראל לשעבר, עושה בימים אלה בבוסטון ובוודאי ראה את הברבאריזם ומלמל חרישית: "וואלה, אז זה המזרח התיכון החדש".
הגמר
זהו. עוד ארבעה נצחונות בוסטון תתנער רשמית מכל קוף שרבץ לה על הגב לאורך רוב המאה העשרים אבל ממול עומד יריב קשוח בדמות הסט. לואיס קרדינלס, יריב שכבר ניצח את הרד סוקס פעמיים בסדרות של שבעה משחקים, ב-1946 וב-1967. ההיסטוריה עומדת לצידם של הקרדינלס אבל כמו שהוכיחה בוסטון בסדרה האחרונה הדיבורים על היסטוריה הם היסטוריה. בעוד עשרה ימים נהיה יותר חכמים.
כשמכבי של שמעון נחנקת
דוד רוזנטל
22.10.2004 / 11:19