קצת חבל להתחיל כתבה על סדרה כל כך מופלאה עם תלונות, ואנחנו הישראלים לא יכולים שלא להתלונן על כל דבר אלא שהפעם כל תלונה מוצדקת. במחילה מכם, רשת ESPN, אל תעשו לצופים שלכם את התרגיל שעשיתם הלילה. במשך שעה ארוכה חיכו חובבי הבייסבול החרדים לשידור המשחק בשעה שהרשת שידרה תחרויות אקסטרים. אלפי שוחרי בייסבול חיכו למשחק של פעם בדור שירצד על המסך ונכנסו לעניינים רק במהלך ההתמודדות. מישהו שם נרדם בשמירה, תרתי משמע, וזה חמור. בבקשה, יש הלילה משחק מכריע, יש עוד סדרת גמר שלמה, אנא אל תקלקלו לקהל שמשלם כל כך הרבה כסף מדי חודש כדי לצפות בין היתר בבייסבול.
לכל מי שחיכה לגאולה בבוסטון, היא הגיעה, והגיעה בסטייל באחת הסנסציות הגדולות ביותר אי פעם בספורט האמריקאי. פעמיים בלבד חזרו קבוצות מקצועניות מפיגור 3:0, שתיהן בהוקי (טורונטו מייפל ליפס, 1942 וניו יורק איילנדרס, 1975). פעם אחת בלבד חזרה קבוצת בייסבול מפיגור שכזה, זה קרה לפנות בוקר, ה-21 באוקטובר 2004. ואם היו שואלים אתכם לפני הסדרה מי תהיה הקבוצה שתחזור מהפיגור הזה, הייתם מהמרים על בוסטון או על הניו יורק יאנקיז?
אחרי שבוסטון רד סוקס פיגרה 3:0 וניצחה את המשחק הבא בבית כדי לצמק ל-3:1, אף אחד לא האמין שהיא מסוגלת לנצח את ניו יורק עוד 3 פעמים רצוף. אחרי המשחק החמישי, ששוב הסתיים בנצחון בוסטון, דיברו על כך שלפחות היא תפסיד בכבוד ומאלצת את ניו יורק לחזור הביתה לעוד שני המשחקים. על המשחק שהתקיים אמש, בו בוסטון ניצחה וכפתה משחק שביעי, אמרו: "הוא ייכנס לדפי ההיסטוריה". אז מה הפעם, אנחנו שואלים. מה יכול להיות יותר גדול מההיסטוריה? את בוסטון זה לא משנה, ממש לא משנה. מבחינתם יש להם עתיד וכאב ראש אחר לגמריי - קוראים לו ה"וורלד סירייס"
אל תפספס
ניו יורק יאנקיז בוסטון רד סוקס 10:3 (3:4 לבוסטון בסיכום הסדרה)
כתבות ספורט אמורות להיות אובייקטיביות. אני מודה ומתוודה שכנראה ברור לכולכם שזה לא המקרה. אבל גם אם אינך אוהד של הרד סוקס, קשה לעצום עיניים למראה שיכתוב ההיסטוריה. בשבת האחרונה, בפנוויי פארק, כשברונסון ארויו נמחץ על ידי המפציצים מהברונקס, זה נראה גמור. בעיני אוהדי הרד סוקס, בעיני אוהדי היאנקיז, בעיני אוהדי הספורט. כנראה שיהיה סוויפ, אולי בוסטון תצליח למשוך את הסדרה לארבעה, אולי לחמישה משחקים. לסיום כזה לא ציפה אף אחד. הקבוצה הכי לוזרית בבייסבול מול הקבוצה הכי ווינרית בספורט המקצועני בארה"ב. זה היה אמור להיגמר הפוך, הרד סוקס היו צריכים להוביל ובאינינג התשיעי לחרבן את העסק. אבל בסדרה בה קרו כל כך הרבה דברים לא הגיוניים, קרה הבלתי ייאמן. זה על הדגים, זה על הפצצות וזה על קללה של 86 שנה.
בוסטון עדיין לא השלימה את המלאכה כשהוורלד סירייס בפתח ויש עוד סדרה, אבל היא עברה משוכה פסיכולוגית קשה מאוד, אולי הכי קשה, בסיטואציה הכי בלתי אפשרית מבחינתה. היא עברה אותה כשהגב אל הקיר מול יריב שנוא, קשה, שחצן ובטוח בעצמו ועשתה את זה בסטייל במשחק האחרון עם הפצצה מאסיבית על מגישים חיוורים של ניו יורק. כבר באינינג הראשון רמז דייויד אורטיז על הסנסציה. קווין בראון, הפותח של ניו יורק, נראה חולה ותלוש ולאחר שג'וני דיימון ביזבז נקודה לבוסטון בפסילה מיותרת בריצה לצלחת, חבט אורטיז, השחקן המצטיין בסדרה, ליציע וקבע 0:2 לרד סוקס.
דרק לואו היה רע מאוד כל השנה. למעשה הוא לא היה בתכנונים של פרנקונה להגיש כפותח בפלייאוף בגלל היכולת הלא יציבה. בבוסטון חששו מאוד מההופעה של לואו הערב אבל בינו לבין טים וייקפילד, טרי פרנקונה הימר על הסוס הנכון. שישה אינינגים מדהימים שכללו חבטה אחת במנוחה של יומיים בלבד העלו את המניות של לואו יותר מהר מאופציות נפט. המחבטים הגדולים של ניו יורק השתנקו מול ההופעה ההירואית של לואו, רודריגז, שפילד ומאטסוי, שלושה שעשו לבוסטון את המוות בשלושת המשחקים הראשונים בסדרה נראו חפוזים, לחוצים ולא מרוכזים.
גם ג'וני דיימון היה חושך בכל הסדרה, גרוטאה אמיתית עם מאזן של שתי חבטות מ-25 נסיונות. לפני שדיימון עלה לחבוט באינינג השני קווין בראון מילא את הבסיסים וג'ו טורה החליט שמספיק. חאבייר ואסקז נכנס במקומו והגיש לדיימון על מגש של כסף כדור שהוטס ליציע התחתון, ניקה את הבסיסים וקבע 0:6 מדהים לבוסטון.
טרי פרנקונה קיווה לארבעה, אולי חמישה אינינגים מלואו וקיבל פנינה משובחת של שישה אינינגים חזקים. באינינג השביעי, במצב של 1:8, לקח פרנקונה את אחת ההחלטות הגרועות ביותר שלו בסדרה כשנענה לבקשתו של פדרו מרטינז לסגור חשבון עם היאנקיז. מרטינז, שהגיש יומיים לפני כן, היה חלוד ולא רק שנתן שתי ריצות שצימקו את התוצאה, אלא גם הכניס חזרה את הקהל של ניו יורק למשחק.
אבל הרד סוקס של הבוקר לא יכלו להרשות לעצמם לשמוט יתרון כזה ופרנקונה שלף את פדרו והכניס במקומו את מייק טימלין. בלהורן הוסיף הומראן, טרוט ניקסון נכנס גם הוא הביתה ואלן אמברי שהחליף את טימלין לאאוט האחרון במשחק פסל את רובן סיירה והעניק לרד סוקס את תואר אליפות האמריקן ליג ה-11 שלהם והראשון מ-1986. ביום שבת ייערך המשחק הראשון בפנוויי פארק והרד סוקס יחכו להלילה כדי לראות האם "הרקטה" רוג'ר קלמנס חוזר לביקור נוסף בפנוויי פארק או שמא ייאלצו להתמודד עם המחבטים של פוחולס, ווקר, רולן ואדמונדס.
"ואוו, זה לא נתפס", אמר בסיום ג'ון הנרי, שחקן הרד סוקס. "עשינו היסטוריה וההיסטוריה עוד לפנינו", הוסיף דרק לוו. החגיגות בחדר ההלבשה נמשכו עוד שעות רבות אח"כ. גם מעט האוהדים שעשו את הדרך מבוסטון חגגו שעות ביציעים.
שחקני היאנקיס ירדו מהמגרש בהלם מוחלט וכפופי ראש. "מגיע לבוסטון את מלוא המחמאות. הם ניצחו עם הלב ועל בך כל הכבוד להם", אמר בסיום המשחק מנכ"ל היאנקיס בראיין קסמן. "אני נותן להם הרבה קרדיט על כך שהם לא נכנעו".
סט. לואיס קרדינלס יוסטון אסטרוס 4:6 (3:3 בסדרה)
פיל גארנר ישב על הספסל ומילמל "דני מיסלי, מה אתה עושה לי?" אחרי שהתאמצו לחזור למשחק והישוו את התוצאה רק באינינג התשיעי, אחרי שבראד לידג' החייתי הגיש שוב שלושה אינינגים מדהימים הגיש מיסלי חבטה שטוחה לג'ים אדמונדס והפסיד לאסטרוס בדיוק באותה תוצאה בה נוצחו במשחק השני בסדרה 4:6.
גארנר התלבט בין פיט מונרו או רוג'ר קלמנס על מנוחה של שלושה ימים והצביע מונרו. לאחר שבאינינג הראשון הכניס לאנס ברקמן בחבטת הקרבה את קרלוס בלטראן הביתה עלה מונרו לתחתית האינינג ביתרון 0:1. טוני וומאק פתח את המשחק עם סינגל ואלברט פוחולס, אחד מכמה חובטים מפחידים מאוד בפלייאוף הזה, שלח את המבט הרצחני שלו לכדור והטיס אותו ליציע 1:2 לסט. לואיס.
מאט מוריס, הפותח של סט. לואיס, סבל מעונה קשה מאוד. בשנה בה הוא הופך לשחקן חופשי וצריך להוכיח שיש לו סטאף, מוריס עובר תקופה איומה. באינינג השלישי הוא נתן דאבל לג'ף באגוול שהכניס את מי אם לא בלטראן הביתה 2:2. פוחולס ורולן עלו לבסיס בתחתית האינינג, אדגר רנטרייה הכניס את שניהם הביתה ובפיגור 4:2 לגארנר נמאס והוא החליף את מונרו בצ'אד הארוויל שהגיש שני שליש אינינגים.
החילוף עבד. הארוויל פינה את מקומו לצ'אד קוולס. מייק לאמב חבט באינינג הרביעי להומראן וצימק ל-4:3 וקוולס שמר את האסטרוס בתמונה עם שלושה אינינגים חזקים. התוצאה נשמרה עד האינינג התשיעי, ואז עלה ג'ייסון איזרינגהאוזן, שהפסיד את המשחק הקודם, לסגור עניין. איזרינגהאוזן פגע במורגן אנסברג שעלה לבסיס הראשון. אריק בראנטלט קידם את אנסברג לבסיס השני וטוני לה רוסה לא לקח צ'אנס עם בלטראן והורה להוליך אותו. ההימור לא השתלם כשבאגוול, חלש מאוד בסדרה וטוב במשחק הזה, חבט ושלח את אנסברג הביתה 4:4 ו"בוש סטדיום" בהלם.
הקרב בין הבולפנים בהארכת האינינגים היה מושלם. בראד לידג' נכנס והוציא תשעה חובטים בשלושה אינינגים ומולו עמד ג'וליאן "המשוגע" טבארז ששבר את אצבעותיו לפני יומיים. מטורפים כמו טבארז נוטים לקיצוניות, או שהם בזון מטורף או שהם מפשלים קשות. טבארז היה כיבוי אורות וגארנר פנה בצר לו לדני מיסלי. ומיסלי "לא איכזב" גם הפעם, כמו שעשה בדיוק בסדרה מול אטלנטה ובזו הנוכחית הולכה לפוחולס, הגשה פחדנית לאדמונדס, הומראן ויש לנו משחק 7 בסדרה שהועמדה בצילה של אחת אחרת, אבל מספקת הרבה רגעים יפים.
בניגוד לסדרה המקבילה בין הסוקס ליאנקיז, הסדרה הזו עונה לתכנית המקורית אבל לא פחות דרמטית. שישה משחקים שוחקו, וכל קבוצה שמרה עד כה על הביתיות. הלילה יעלו שני בוסטונאים לשעבר להתמודד על הזכות לנסוע לפנוויי פארק בשבת כשרוג'ר קלמנס יגיש ביוסטון מול ג'ף סופאן מהקרדינלס. יש משהו אירוני בעובדה שסופאן, שהגיש היטב בפלייאוף הנוכחי, לא נכלל בעונה שעברה בסגל הרד סוקס לפלייאוף וכעת ינסה לסחוב את סט. לואיס על הגב במשחק מכריע כדי להתמודד עם הרד סוקס על אליפות העולם. המשחק יחל ב-2:20 ואנשי ESPN בבקשה, להתחשב. תודה.
