כמו מכרים ותיקים

נכון שהאולטראס של אוהדי אייאקס מניפים את דגלי ישראל. נכון גם שיחסית לשאר מדינות אירופה היחס ליהודים בהולנד תמיד היה טוב. אבל לומר שאייאקס הוא מועדון של אוהבי ישראל, זה פחות נכון אפילו מהטענה שבצ'לסי יושבים חובבי רוסיה, רק בגלל שהם שרים "קלינקה" לפני משחקים.

באף פרסום רשמי של המועדון לא מוזכר היחס לישראל או ליהודים אפילו ברמז, ולא מחמת אנטישמיות, אלא שבמועדון מודעים לסיבות ולמקור הריטואל הזה. כדי לא להיכנס לנושא, אפילו לא תלו בארינה שלט לזכר הקורבנות היהודיים של המועדון, מה שנעשה אפילו אצל יריביהם, פיינורד. כמו בהרבה מדינות כדורגל אחרות, גם בהולנד היריבות הגדולה בכדורגל הלאומי היא בין שתי ערים מתחרות. ריו וסאו פאולו, למשל. או מדריד וברצלונה. אם בספרד העימות בין המועדונים הוסב לרמה פוליטית, הרי שבהולנד היריבות מתבטאת בהזדהות מעמדית. אייאקס הוא המועדון העשיר, של עייר המסחר הקוסמופוליטית והשחצנית, בעל פאר והדר. פייינורד רוטרדם מייצגת את עיר המלאכה עם הנמל הגדול בעולם, עיר אפורה של פועלים קשי יום. ברוטרדם אומרים על אמסטרדם בדיוק מה שאוהדי פורטו אומרים על ליסבון: "שם מבזבזים את הכסף שאנחנו מייצרים בעבודה קשה".

החיבור של אייאקס ליהודים בשנות החמישים והשישים התאים לפער הזה. בזמן שאוהדיי איייאקס התגאו בזיהויים עם קורבנות השואה ומדינת ישראל המתפתחת, בחרו ברוטרדם להיות אנטי. והביטוי משעבר זמן, אף החלו לשאת הקיצונים שבהם צלבי קרס ודגלי פלשתין. לא מתוך אנטישמיות או הזדהות פוליטית, כמו שבאמסטרדם לא מזדהים היום עם ישראל. היריבות היא על בסיס כדורגלני בלבד, רק כלי הביטוי שלה מיוחד. כך יש להבין גם את השמחה של אוהדי אייאקס על המשחק מול מכבי. לא מאיפה המועדון מגיע, אלא העובדה שאוהדיו נושאים בגאווה את דגלי "היהודים", הלא הם אוהדי אייאקס. השמחה תהיה גדולה, כמו של מכרים ותיקים שנפגשים. דגלי ישראל ועידוד הדדי. גם אם זה לא ממש בכוונה, זה כנראה יעשה טוב להרבה אנשים. לאוהדי אייאקס המושמצים בהולנד ולישראלים שמחפשים עידוד והזדהות.