שבט אפרים

זה היה קיץ מתיש. קיץ כואב. בסופו התברר כי מה שמכרה הפועל תל אביב בעונה שעברה היו ברווזים. השמועות על חזרתה היו מוקדמות מדי. כן, הפועל שחטה את מכבי בדרבי היסטורי. נכון, הפועל עשתה גמר פלייאוף ופיינל~פור יורופליג. אבל מהקבוצה ההיא נותרו רק רוחות. גוסינסקי ואנשיו, ששיווקו קלאסה סטייל מכבי, הסתלקו כלעומת שבאו. שנה אחרי ההזיה הפרועה, התעוררנו בחיקו של שאול אייזנברג. לפני כחודש וחצי יצאה הפועל תל אביב מודל 2004/05 לדרך. מה אתם יודעים עליה מקצועית? אפי בירנבויים מאמן, עמי נאווי עוזר. הסגל של הפועל חדש. ישראל שיינפלד, אור איתן ואיגור סימין, שלושת הזיכרונות העצובים של הקבוצה מהעונה החולפת, הם השריד היחיד. השאר עזבו את הבית. "BREND NEW TEAM", כפי שקורה לזה קרטיס מקנטס.

ראלף בליילוק אסף את הכדור ועלה לג'אמפ. ישראל שיינפלד היה עסוק במתיחות ועמי נאוויי השקיף על השחקנים בסיפוק. הפועל הישנה כבר לא גרה פה. האוויר אחר, השמות אחרים. ההילה של הפועל ההיא, הסקסית, התחלפה באוסף של פועלים שבאים לעבוד. "אנחנו קבוצה צעירה, קבוצה רעבה. אנחנו רעבים לשחק כדורסל, רעבים להצלחות. משחקי אימון הם לא אינדיקטור, אבל בכל זאת. מדובר בקבוצה של לוחמים, קבוצה שלא נשברת בקלות", אומר ישראל שיינפלד בסיפוק.

השינוי ניכר בו. יכול להיות שהשינוי של הפועל זה הוא. ביום שלישי השבוע, במסיבת העיתונאים במלון שרתון הוא מונה לקפטן הקבוצה. זה פתאום נראה טבעי. שיינפלד נרגש מעט, אך עם זאת מסופק, ניגש בחיוך מבויש למיקרופון. "אני בהפועל כבר חמש שנים וזה בית בשבילי. לא נשארתי בגלל כסף אלא בגלל שאני אוהב את המועדון והאוהדים. יש לנו צוות מקצועי מדהים שיוביל אותנו קדימה ואני מתחייב שניתן הכל ונגיע להישגים". הוא צבר ביטחון. "בתור קפטן", המשיך, "אני דורש מהאוהדים שיפסיקו עם הקללות והנאצות ויעודדו בצורה ספורטיבית".

עם ממוצע של שתי נקודות בששת המשחקים שבהם שיחק, השורה הסטטיסטית של ישראל שיינפלד מטופס הסיכום השנתי של הפועל תל אביב בעונה שעברה נראית לא מרשימה בעליל. ארז אדלשטיין לא ראה אותו ממטר. השיקום המנטלי שעבר בקיץ האחרון נבע בעיקר מהעונה האיומה שעבר תחת ידיו של הג'ינג'י. "אני לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר", אמר השבוע. "אני צריך להוכיח קודם כל לעצמי שאני יכול. בשנה שעברה הייתי שחקן ולצערי לא רק משיקולים מקצועיים פשוט לא הייתי בקבוצה. אני תמיד אומר שעדיף חיה פצועה ורעבה על פני חיה בריאה. השנה הכל יהיה מבוסס על מלחמה. השנה יש אנשים שבאים לטרוף את המגרש". זה השינוי, אליבא דה שיינפלד. "יש אצלנו פחות שמות אבל יש אנשים שבאים לאכול את המגרש. זה משהו שהיה חסר בשנה שעברה. היה חסר לנו הגרוש ללירה, הפייטריות. בשנה שעברה היינו מתחילים את המשחק במינוס עשרים ורק אז מתחילים לשחק. אני מקווה שהשנה זה לא יקרה".

"כולם מדברים פה על הקבוצה של שנה שעברה", אומר מקנטס. "היא היתה גדולה, זה נכון, אבל עדיין שום שחקן שעזב לא משחק השנה ביורוליג. אייברי לא משחק, מייקל רייט ישחק אולי שני משחקים ויישב על הספסל. כולם טוענים גם שיניב גרין ישחק במכבי אולי חמש דקות למשחק. אבל עזוב. תדע לך, אני אוהב את הקבוצה הזו. סיבה פשוטה, אף אחד לא מצפה ממנה ליותר מדי. אני משחק כדורסל לא מהיום, עברתי כבר את כל הרמות ולקבוצה הזו יש אופי. יש לנו כישרון. אין לנו שמות גדולים, אבל החבר'ה עובדים. המאמנים עמוק בתוך העסק. אני חושב שאם נמשיך לעבוד קשה ולהבין מה הופך קבוצה טובה לקבוצה גדולה, אנחנו יכולים להגיע רחוק. יש פה פוטנציאל. אין לי בעיה עם זה שלא מצפים מאיתנו לכלום. כך נוכל לחמוק מהדלת האחורית. זה דבר טוב. אני מתרגש".

הוא בכלל לא רצה להגיע, מקנטס. מה הפלא. לפני חמש שנים הוא העביר כאן עונה במדי הפועל, קלט את הסרט, ולא רצה לחזור. "לא התכוונתי להגיע כי זכרתי את הקבוצה ההיא. זו היתה בדיחה, זה לא היה כדורסל". בכל זאת שוכנע להגיע. "אחרי חודש נראה לי שעשיתי את ההחלטות הנכונות. נראה שזה טוב לי להגיע לכאן. בשלוש השנים האחרונות היה עליי המון לחץ. בצסק"א היה הרבה לחץ, בסיינה היה מתיש, גם בספליט. השנה אני פשוט רוצה לשחק. לחזור ולאהוב את המשחק. לא לשחק עם פחדים בתוך הראש שלי. עם תחושה של 'אם אני לא נותן עשרים נקודות ועשרה אסיסטים מתחילות ההתלחשויות: 'מה קורה עם קרטיס'?".

בשנה שעברה הוא בכלל חשב לפרוש. רצה לגמור עם זה, לחזור לארצות הברית "And to get some life". "הרבה מהקבוצות הגדולות לא רצו לקחת אותי", הוא אומר. "הם פחדו שיש לי עדיין בעיות עם המשפחה. בעונה שעברה הייתי במצב רע. בספליט שיחקתי כדורסל נהדר אבל איך לומר את זה, הם פשוט זיינו אותי. עבדתי קשה כי היתה לי פציעה בסיינה והפסקתי לשחק בינואר 2002. חזרתי לשחק ועשיתי הכל כדי שהקבוצה תצליח. היינו קבוצה צעירה בלי אף שחקן מעל גיל 22. אבל הם הפסיקו לשלם לי. יחד עם הבעיות האישיות שלי הפכתי להיות איש כעוס. ההנהלה פתחה עליי פה וליכלכה בכל מקום. אמרו שאני בעייתי. תבדוק בסטטיסטיקה. היייתי המוסר הכי טוב ביול"ב קאפ אבל הם הפילו עליי הכל. עזבתי את הקבוצה ועברתי ללימוז', אבל לא הגעתי במיקוד הנכון. לימוז' שילמו לי הרבה, אבל לפעמים כסף הוא לא השיקול. זה לא היה המקום האידיאלי עבורי. הייתי עצוב בלימוז'. בכל יום רציתי לעזוב. זה דפק אותי. הממוצעים שלי ירדו, אף קבוצה גדולה לא רצתה אותי".

מעבר לפתיחה המעודדת במשחקי האימון (0:4, בליווי צ'ופר בדמות הזכייה בטורניר פתיחת העונה בקפריסין), מעבר לדרך השקטה שבה מתנהלים האימונים, התחושה היא שהפועל מגיעה ממוקדת לליגה. בראש הנכון. למרות שאול אייזנברג שתמיד נמצא ברקע. למרות שאין בהפועל קבוצה זוהרת, יש בה אנרגיה מקצועית חדשה. "הקבוצה נבנתה במהירות האפשרית", הודה השבוע אפי בירנבוים. "מלבד איגור סימין, תשעה שחקנים הוחלפו. יש פה חבורה חדשה שתצטרך להצעיד את הקבוצה קדימה. אנחנו מתקדמים ורואים את זה בכל אימון. אין הנחות. בליגה הזו צריך לנצח מהמשחק הראשון. למרות שהיו שינויים בתקציב, אף אחד לא מסתכל על זה וכולם ביחד צריכים לדחוף קדימה. אני מבטיח שנעשה את המאה אחוז בכל משחק".

בשבוע האחרון דאג בירנבוים לפזר כמעט בכל מקום אפשרי את הרצון שלו לקבל, סוף סוף, את נבחרת ישראל. העונה הקרובה תהיה העשרים שלו בליגת העל. זו הפעם הראשונה שלו בהפועל. גם הוא מתרגש. בכל הטעם הרע שנותר עם התפרקותה של הפועל ההיא, מתחת לפני השטח מסתמן כיוון נכון. הפועלים קמו לתחייה. "אפי ואני היינו בשיחות כל קיץ בארבע השנים האחרונות", מספר אילן ברקוביץ' שהגיע בפגרה מהגליל. "תמיד הוא רצה, אני רציתי, ובסוף זה לא יצא. אפי הוא מאמן שהערצתי לפני ואני עכשיו יודע למה היתה לי התחושה הזו".

-למה?
"מאמן גדול. מי שיש לו גישה לשחקנים הוא מאמן גדול. הוא חבר. נגיד, הוא רואה שאתה קצת עצבני אז ישר זה חיבוק, תה עם נענע. 'מי מזיין לך את השכל?', 'מה הבעיה?'. הוא תומך. זה נותן שקט נפשי לשחקן. אתה יודע שאתה יכול לפנות אליו. השנה הייתי על סף סיכום בגליל ובמכבי פתח תקווה ופתאום הגיעה הפנייה הזו. זה קסם. זה משהו חדש. זה כמו בחיים שאתה כל הזמן מחפש אתגר חדש. אני מרגיש טוב. החבר'ה מסביבי מצוינים. ישראל מאוד רוצה, גילי בטירוף, אור הופך להיות שחקו לגיטימי. קני מת לחזור לעניינים שוב. הבנאדם לא מחטיא באימונים".

באימונים האחרונים נרשמו כמה עימותים בין ברקוביץ' לעמי נאווי. נאווי בטירוף. הוא זה שמעביר את האימונים, לא אף אחד אחר. כשיש בעיה הוא צועק. ברקוביץ' כבר הספיק לצאת מהכלים, "צא החוצה", צועק לו נאווי. "אל תדבר אליי ככה", משיב ברקוביץ'. "את כל הנשמה וכל הסיפורים שהיו עליו שנים, אני מבין עכשיו במה מדובר", צוחק ברקוביץ'. "לטוב ולרע".

לפני שבועיים בדיוק נחת בארץ קלוויס גיבס. בשנה שעברה הספיק לשחק עם מקנטס בצרפת. עדיין טרי, לא מבין מי נגד מי. אבל גם הוא מרוצה. "אני אמנם נמצא כאן רק זמן קצר", הוא אומר, "אבל זו קבוצת הגנה טובה. זה לא יהיה קל, אבל יש לשחקנים גאווה וכולנו רוצים להצליח. זה אתגר עבורנו להגיע לאן שהקבוצה מהעונה שעברה הגיעה. אנחנו לא רוצים לאכזב את העיר, את ההנהלה. ככל שהזמן יעבור נהיה קבוצה יותר טובה. עבורי זה טוב להגיע לישראל. יש כאן יותר שחקנים זרים שיכולים לשחק. יש תחרות טובה, יש ליגה טובה. משחקות כאן גם קבוצות איכותיות".

שחקן אחר בקבוצה, שגם הוא הצטרף בקיץ האחרון, מנסה לשמור על פרופורציות. "רק בשבועיים האחרונים נגמרה פה רכבת הזרים. לא היתה ברירה. אין כסף, החתימו מה שיש. אנחנו קבוצה מוזרה. באחד ממשחקי האימון בקפריסין הובלנו עשרים הפרש, פתאום התהפך לעשרים להם ובסוף נגמר שמונה. מוזר. אין מגמה של קבוצה ששלטה. אבל עדיין אנשים רוצים. באים לאימוני רשות, זורקים לסל. עובדים בחדר כוח".

עד השבוע שעבר, על אימוני הפועל תל אביב החדשה השקיף מהיציע מתן נאור. האחרון שעזב, זה שנכווה אחרון. "אם הפועל תצליח העונה", אמר במהלך הקיץ, "זה יהיה מקרי. אין המשכיות". קשה להדחיק את האמרה הזו. אבל הפועל שומרים אופטימיות. "תזכור מה שאני אומר לך", אומר ראלף בלאלוק, עוד שם חדש בסגל. "ככל שהעונה תחלוף, נהיה יותר טובים. יש פה שחקנים שמתים כבר לשחק".

גילי מוסינזון הוא אחד מהם. השחקן הישראלי הכי מרתק, שהעביר את כל שנותיו בשוליים, מחפש שיקום. אם הראש יהיה מסודר הפעם, גילי יכול להיות גניבת השנה. "הוא מקסים", אומר ברקוביץ'. "כל הזמן אומרים גילי דפוק, גילי דפוק, אבל אתה בא לאימונים ופוגש אדם מקסים. שנון, שחקן, כל כך סבבה. אולי באמצע העונה הוא שוב יתפוצץ, אבל בינתיים... רק שימשיך ככה". גם קני וויליאמס. "הוא מדבר לעצמו, אבל הוא תוספת עצומה", מודה שחקן בקבוצה. "אם הוא ממוקד, אנחנו הופכים לטובים יותר. אי אפשר לזלזל בו. שנתיים הוא לא היה בעניינים וזה בוער לו".

החמישייה המסתמנת: אור איתן וארבעת הזרים. ברקוביץ' מחליף ראשון לבלאלוק ומקנטס, שיינפלד לגבוהים. על הספסל מחכים ערן יצחק, איגור סימין ורועי ניצן. דם חדש. ובכל זאת, ההתלחשויות בחדרי חדרים כבר רוחשות ובשיחות סגורות דולפת האמת העירומה: הדרבי כן יזוז מאוסישקין. אייזנברג רוצה כסף, הוא לא יראה את האוהדים ממטר. הדרבי הבא שהפועל תארח, זה שמתוכנן לפברואר 2005, אמור לעבור ליד אליהו. זו הפועל. הכסף מדבר. "אנחנו מכירים את המגבלות", אומר קלווין גיבס. "אנחנו יודעים שהיתה פה קבוצה חזקה בעונה שעברה, אנחנו יודעים שאנחנו מתחילים מהתחלה. זו המשימה שלנו. זה לא יהיה קל".

את מסיבת העיתונאים ביום שלישי החל אייזנברג בהתנצלות על אירועי דרבי הנוער בערב הקודם בין מכבי להפועל, שנערך באוסישקין ובמהלכו קבוצת אוהדי הפועל שברה את ארון החשמל כמה דקות לפני הסיום והביאה להפסקת המשחק. "אני מצטער", אמר, "ומקווה שעם מאמץ שלנו, בשיתוף עם המשטרה, דברים כאלה לא יחזרו". בחיוך קל ובשביעות רצון ירה: "אני רוצה להודות לולדימיר גוסינסקי על תרומתו לקבוצה. התחלנו את ההתארגנות מאוחר. הפועל עמדה בפני פרשת דרכים ואלמלא הצעד החד שעשיתי כשלקחתי עליי את הקבוצה, הפועל היתה מתפרקת. בסופו של דבר הפועל חיה ונושמת ויש לנו קבוצה שתוכל להתמודד בצורה מכובדת בליגה ובאירופה. המטרה היא להיות בצמרת. הבאנו שחקנים צעירים ורעבים ואנחנו מאמינים בהם. החלפת הקבוצה היתה כורח ולא רצון. בנינו את הכי טוב ממה שהיה לנו".

ביום ראשון זה מתחיל. הפועל בבית נגד גליל. אפי בירנבוים ולהקתו יוצאים לדרך.