המלחמה הקרה של דייויד בלאט

אז איך זה לחיות ברוסיה עם שם המשפחה "בלאט"?

"רק ישראלים יכולים לשאול שאלה כזאת. פה ברוסיה אנשים מבחינים בין המילה 'בליאט', שהיא קללה, לבין 'בלאט',שפירושה 'ביטחון'. למרות שאני במקור מבוסטון, שלושה מתוך ארבעת הסבים שלי נולדו בסביבות רוסיה ובלארוס, והשם שלנו, 'בלאט', מביע הרבה כבוד. כשחושבים על זה, אני בעצם רוסי".

כך מנסה דייויד בלאט, המאמן החדש של קבוצת הכדורסל דינמו סנט פטרסבורג, לתרגל פטריוטיזם מקומי. לפעמים זה מצליח לו, לפעמים פחות. את פגישתנו הראשונה בעיר מגוריו החדשה, הוא ביקש לערוך "במסעדה נורמלית".

מה זה "מסעדה נורמלית"?
"מסעדה שלא מגישים בה אוכל רוסי. אני שונא בצל, ואני לא אוכל בשר אדום ודגים בכלל. כל מה שיש פה מכיל בשר או בצל או שניהם".

בחרתי את מסעדת "קרוקודיל", הנמצאת בלב סנט פטרסבורג, קרוב לנהר הנייבה, החוצה את העיר. בלאט טרף פסטה ברוטב שמנת וסלט מוצרלה נקי מדגים או בצל, והודה לי בפה מלא על האפשרות לאכול סוף סוף מחוץ למלון שלו. למרות מעמדו הרם כמאמן מבוקש המשתכר פי עשר ויותר מהמשכורת הממוצעת בשוק הרוסי, אין לו שום קשר חברתי עם האליטה המקומית. כרגע, חברו הכמעט יחידי בעיר הוא סלאבה, נהגו האישי והצוהר שלו לעולמה של רוסיה האמיתית.
סלאבה חיכה לנו מחוץ למסעדה במשך שלוש שעות בוולבו שחורה מודל 2004, השייכת לקבוצה. הוא זוכה להחזיק ברכב הפאר כל עוד הוא נושא בתפקיד נהגו של המאמן. רכב כזה נראה ברחובות סנט פטרסבורג רק לעתים רחוקות, בדרך כלל בחברת אנשי עסקים מאובטחים בכבדות. תמורת גישה לוולבו ושכר קבוע של 500 דולר בחודש, שהם עדיין כ-200 דולר מעל השכר המקובל ברוסיה, לא קשה למצוא בסנט פטרסבורג נהג נאמן.

סלאבה כבר הצליח לרקום ידידות אמיצה עם הבוס החדש שלו. "בכל פעם שאני נוסע עם דיוויד אני מחייך", מספר הנהג, "הוא מזמין אותי לאכול, מספר לי בדיחות. זה הבוס הכי נחמד שהיה לי". בלאט, שסדר יומו מורכב מאימונים וממשחקים בלבד, מתרגל את השפה והתרבות הרוסית בעיקר בנסיעות עם סלאבה. ממנו הוא לומד קללות, שומע על מנהגי העיר ומנסה להרכיב לעצמו פרספקטיבה מקומית, משימה לא קלה בעיר מסתורית כמו סנט פטרסבורג. "סלאבה הזמין אותי לקטוף פטריות ביער ביחד איתו ועם אשתו", מספר בלאט בהתלהבות, "מתברר שזה התחביב הלאומי כאן, והסתיו זו בדיוק בעונה".

אז תקבל את ההזמנה?
"אין לי זמן, אני נשבע. במחנה האימונים בבורמיאו נפגשתי עם צביקה שרף, שמאמן את דינמו מוסקבה. כששאלתי אותו על חיי היום~יום ברוסיה הוא ענה לי 'איזה חיי יום~יום? אני קם בבוקר, נוסע למגרש, יוצא לאכול, חוזר למגרש, הולך למשרדים של המועדון, לאימון והביתה'. אני מקווה להכיר קצת יותר מההווי הרוסי, אבל נראה שצביקה צודק".

איך התרשמת מההווי הרוסי עד כה?
"הרבה מהדעות הקדומות על רוסיה נכונות, אבל מתחת למעטפת יש יופי. הכל קר, גדול ומאיים, אבל מתחת לפני השטח אפשר למצוא חום וייחודיות. במילה אחת, סנט פטרסבורג מכושפת".

איך זה מרגיש למי שגדל באמריקה של המלחמה הקרה?

"הרבה פעמים אני מוצא את עצמי אומר 'יא אללה, איך עבדו עליי'. להם סיפרו בבית הספר שבאמריקה אנשים מתים ברחוב מרעב ושהסמים חיסלו חצי מדינה. לנו סיפרו בכיתה שברוסיה כולם עצובים, שהשיטה מושחתת ושהקומוניזם רוצה להשתלט על העולם".

ושום דבר בעצם לא היה נכון?

"באיזה שהוא מקום זה נכון, עד שאתה שותה איתם וודקה והכל משתנה"

שחקן העבר היהודי~אמריקאי, שהיה לעוזר מאמן ולמאמן מכבי תל אביב, חי כבר חודש ברוסיה. אשתו וארבעת ילדיו, הקטנה בת שש, נשארו בארץ, והם באים לביקור בחופשות. בלאט ידוע כאיש משפחה מסור והוא מודה כי ההחלטה לעבור לרוסיה ללא המשפחה היתה קשה ביותר בעבורו, ושהוא "אכול געגועים". אך למרות הקושי, דווקא אשתו היתה התומכת העיקרית בהצעה שהתקבלה ממועדון "דינמו סנט פטרסבורג", כיוון שהאמינה בצורך של בעלה לפתוח דף חדש ולהתקדם.

הפגישה עם בלאט מעוררת רושם אמביוולנטי: מצד אחד הוא חדור מוטיבציה להוכיח את עצמו בפרונט של קבוצת כדורסל גדולה, משימה שלה הוא ראוי זה זמן. מצד שני, על אף אופיו האופטימי, עדיין שרוי בהלם תרבות. בלאט כבר יודע לדקלם ברוסית את הביטוי "פסיגדה גטוב", כלומר: תמיד בהיכון. באנגלית זה נשמע מצוין, אך אוזן רוסית תזהה מיד את הביטוי כסיסמתו הרשמית של הקומסומול, ארגון הנוער הקומוניסטי.

בלאט מתאכסן במלון "פריבלטיסקייה", מעוז האחמ"ים של העידן הסובייטי, הנמצא באי וסילייבסקי שבצד הצפוני של העיר. בשל מיקומו, הוא נאלץ לשנן את חוקי מערכת התחבורה המקומית, הנחשבת לפלא תיירותי בעיני אורחים, אך הפכה מזמן לעובדת חיים מצערת בקרב תושבים מקומיים: בכל לילה במשך חודשים ארוכים נסגרים הגשרים המחברים את מרכז סנט פטרסבורג עם האיים הצפוניים לתנועת רכבים. מאחת בלילה ועד חמש בבוקר מתרוממים הגשרים משני צידי נהר הנייבה כדי לאפשר מעבר ספינות למפרץ פינלנד. במילים אחרות: אם אתה גר באחד האיים ואתה רוצה להגיע הביתה אחרי אחת, אתה פשוט לא יכול. אולי רק בשחייה.

חיסרון נוסף של ההוויה הרוסית שאליו נחשף בלאט באחרונה הוא הבירוקרטיה המסובכת. המקומיים כבר התרגלו לקשיים שמערימה המדינה בענייני ניירת, והדברים נפתרים בדרך כלל רק בעזרת כסף. בשבוע שעבר נתקל בלאט בסיטואציה רוסית טיפוסית, שילוב של הגיון הגשרים עם הגיון הבירוקרטיה. "פיליפ, מאמן הכושר שלנו, אמור היה לטוס לחופשה בישראל", מספר בלאט, "אז סלאבה ואני הסענו אותו לשדה התעופה. יצאנו בשתיים עשרה, כי באחת בלילה הגשרים נפתחים ומכוניות לא יכולות לעבור עד הבוקר, שזה משהו שלא נתקלתי בו בשום מקום בעולם. הורדנו אותו וחזרנו הביתה. ב~2:30 קיבלנו מפיליפ טלפון, שהוא תקוע בשדה. מתברר שהוויזה שלו נגמרה בשמונה באוקטובר, יומיים לפני הטיסה. ברוב הארצות יש בעיה עם ויזה כשאתה רוצה להיכנס, אבל לא כשאתה רוצה לצאת. ניסינו לסדר את זה בטלפון, אבל זה כנראה עניין של זמן, ובכל מקרה לא נתנו לעלות למטוס והוא הפסיד את הטיסה. אחר כך הוא התייבש בשדה עד הבוקר, כי הגשרים היו פתוחים ולא יכולנו לקחת אותו. הגיוני? אולי. חכם? לא ממש. לעניין? ממש לא".

במקרה אחר התעניין בלאט אצל נהגו סלאבה מדוע ישנם כל כך הרבה מחסומי משטרה בצידי הדרכים, "אפילו יותר מאשר בישראל", ולהיכן נעלמים שוטרי התנועה כשנוצרים פקקים ושיטפונות בעיר. "סלאבה ענה לי בלי לחשוב פעמיים", מספר בלאט, "השוטרים לא מתעניינים במה שאין בו כסף".

לפני שבועיים היה אמור בלאט לעבור לדירה מאובזרת שנשכרה בעבורו בקרבת אולם האימונים של הקבוצה, אך כפי שקורה לעתים ברוסיה, ריהוט הדירה מתעכב, ובלאט מתגורר במלון כבר חודש. כיאה למי שכונה ה"נייס גאי" של הכדורסל הישראלי, הוא אינו מתלונן בקולניות, אך ניכר כי סבלנותו פוקעת.

הקבוצה שמאמן בלאט הוקמה השנה. אין לה היסטוריה, אין לה מועדון אוהדים ואין לה מאמנים מיתולוגיים עם נעליים גדולות. מועדון הספורט "דינמו", שהקים את הקבוצה, פעיל בכל ענפי הספורט ברחבי רוסיה, והגוף העומד מאחוריו הוא לא אחר ממשטרת רוסיה. בעידן הסובייטי היה זה מועדון הבית של סוכני הק.ג.ב, והארכיטקטורה של המתחם שבו ממוקם אולם האימונים של הקבוצה מעידה על עברו: סוללת בניינים אפורים, עם רצפת לינוליאום מתפוררת ותאורת ניאון מקפיאה שבה מתאמנים רצים, מרימי משקולות, מתעמלי קרקע ושחקני כדורסל. שטח רחב ידיים ומוזנח מקיף את המבנים, ובו מגרשים בוציים. במסדרון המוביל לאולם האימונים תלויה גלריית תמונות מטקס שנערך לאחרונה לוותיקי המועדון. מהתמונות ניבטים קשישים זקופי קומה ועטורים בעשרות מדליות גבורה מתקופת השלטון הקומוניסטי. "אין לי שום בעיה עם זה", מציין בלאט, "לאמן כדורסל אני מוכן בשביל כל אחד שמוכן להשקיע את הכסף ואת המשאבים". ואכן, ב"דינמו" החליטו ללכת על כל הקופה ולהקים בסנט פטרסבורג "סופר קלאב". קבוצת הכדורסל הוותיקה של סנט פטרסבורג, "ספרטק", נמצאת הרחק מתקופת הזוהר שלה, ומשחקת כיום בליגה הלאומית בלבד. קבוצת הכדורגל של "דינמו סנט פטרסבורג" ירדה לליגה הארצית, ובהנהלה הוחלט לסגור אותה ולפתוח במקומה את קבוצת הכדורסל, לשם הפיכתה בתוך שנה אחת לקבוצה חזקה בליגת העל. איש העסקים ולדימיר רודיאנוב, בעליה של קבוצת כדורסל בסאטוב שבצפון רוסיה, נשכר כמנכ"ל הקבוצה; אולם האימונים שופץ ללא היכר, ובלאט הובא כמאמן בשכר המוערך בכ~400 אלף דולר לעונה. "התקציב של הקבוצה הוא השישי בגודלו ברוסיה", מעיד בלאט, "ויש לי מרחב גדול של שליטה ופעולה. זה האתגר שלי, לבנות קבוצה גדולה, ואני מאמין שעם הזמן זה אפשרי".

ואיך אתה מסתדר עם זה שהיציעים ריקים?
"אחת המטרות שלי כאן היא לבנות קבוצה אטרקטיבית שתביא קהל. אמנם כדורסל הוא לא הספורט הכי פופולרי ברוסיה, אבל הוא נמצא בעלייה. לא מזמן ליווה אותנו צוות עיתונאים וצלמים מקומיים במשך ארבעה ימים, והכין עלינו כתבת ענק לעיתון תרבות. אנשים כאן לומדים להסתכל על ספורט כעוד סיבה לצאת מהבית עם המשפחה סתם כדי לבלות".

ואכן, במשחק טרום עונה שנערך בין "דינמו סנט פטרסבורג" ליריבה העירונית הוותיקה "ספרטק" היה אולם הכדורסל העירוני "יובילייני" מלא ברובו, אך כמעט איש מהנוכחים לא הגדיר עצמו כאוהד של אחת הקבוצות. למרבה הפליאה, הצופים שמחאו כפיים לקליעות של "דינמו" הפגינו התלהבות דומה עם כל סל של "ספרטק", והאווירה הכללית היתה מאופקת, ללא כל זכר לקהל הלוחמני והצבעוני שליווה את מכבי תל אביב בכל משחק. גם המעודדות שפרצו לרחבה לא גילו שום נאמנות מיוחדת לקבוצות, והציגו בבגדי גוף נוצצים, מקלות וסרטים, את התרגילים שלמדו בבית הספר המקומי להתעמלות אמנותית.


קשה להתעלם מהשוני הגדול בין החוויה הצפויה לבלאט בסנט פטרסבורג לעבודה במכבי תל אביב. נראה כי הוא בחר במועדון שהוא ההפך הגמור מכל מה שהכיר עד כה. בלאט, ששימש כעוזר המאמן של פיני גרשון במשך שנים רבות, היה שותף לזכייה בגביע אירופה עם מכבי תל אביב ב~2001. בשנתיים שלאחר מכן שימש כמאמן הראשי, אך באף אחת מהן לא הצליח לשחזר את ההצלחה. בשנתו השנייה כמאמן לא העפילה מכבי תל אביב לפיינל פור, לאחר שלוש שנים רצופות בהן הופיעה בחגיגת הכדורסל היוקרתית של אירופה. למרות קיצוץ מסיבי בתקציב הקבוצה ואובדן הביתיות בעקבות המתיחות בעירק, עונת 2003 זכורה כהחמצה הגדולה של בלאט. בשנה שלאחר מכן הוא עשה את הבלתי יאמן, שלא לומר בלתי מקובל, לפחות מנקודת מבט מאצ'ואיסטית ישראלית, ופינה את כיסא המאמן לפיני גרשון על מנת לשוב ולעבוד תחתיו. באותה עונה (העונה שעברה) אירח היכל הספורט ביד אליהו את הפיינל פור ומכבי תל אביב זכתה שוב בגביע אירופה. בלאט, הנחשב ל"מוח" שמאחורי אסטרטגיית המשחק ורכישת הזרים בקבוצה, נתפס כדמות חריגה בנוף הספורט הישראלי, והיה לו קשה לשכנע את עיתונאי הספורט שהוא והאגו שלו חיים מצוין עם הצל התמידי של פיני גרשון. בתום העונה כבר היה לו קשה לשכנע גם את עצמו שהוא מוכן להמשיך ולהיות מספר שתיים במכבי. בלאט החליט לקבל את הצעת "דינמו סנט פטרסבורג" ולהקים שם קבוצה.

"יש לי הרבה ידע ויכולת בבניית שחקנים", הוא אומר, "אני יודע להכניס תרבות, כיוון וכללים לקבוצה. חלק מהדברים היו לי תמיד וחלק רכשתי במכבי לאורך השנים. רציתי להשתמש בכישורים האלה כדי לעשות משהו חדש, במו ידיי, עם האפשרות להוביל".

אתה מאוכזב מהדרך שבה התגלגלו הדברים במכבי?
"לא. אני לקחתי בשנה שעברה את ההחלטה להישאר במכבי בגלל המצב המיוחד שנוצר, הטיימינג, והעובדה שהייתי כל כך קרוב לפיני ולשחקנים. השנים שלי במכבי היו מדהימות, ולא כל דבר מדהים הוא בהכרח טוב אבסולוטית. היה גם קושי ועצב, ועצם העובדה שאתה מצליח להתמודד עם הדברים עושה אותך אדם יותר טוב. מכבי זו מערכת מיוחדת במינה, אבל לא סלחנית ולא קלה, ואתה חייב להיות אדם מאוד חזק ובטוח כדי לתרום".

אין לך אף פעם בעיות אגו?
"אף פעם לא היתה לי בעיית אגו, וגם את השחקנים שלי אני בוחר כך. סוד ההצלחה במכבי היה שאנשים ידעו להתעלות מעל ההצלחה האישית שלהם ולשים את הצלחת הקבוצה בראש סדר העדיפויות. לכל אחד יש אגו, אם זה בחוץ או בתוך עצמך, אבל את האגו שלי סיפקתי בדרך שבה פעלתי, באנשים ששימחנו, בהישגים שהשגנו ובכסף שהרווחנו. אין תלונות ואין מענות".

אתה לא נחמד מדי לתפקיד?
"אני יודע לקבל כבוד בלי לדרוש אותו. אם אתה דורש, סימן שאין לך יכולת. כשאתה צריך לצרוח, סימן שאתה לא מאמין בעצמך. אני מאמן שכל השחקנים יכולים לבוא ולדבר איתו, וכשזה מגיע לכדורסל אני יודע על מה אני מדבר. אין לי תעודת מאמן אפילו, אבל עם כל הענווה אני המאמן הכי מבוקש בסדנאות האימון של וינגייט. זו הדרך שלי, וזה לא אומר שהיא הנכונה לכולם, אבל בשבילי היא היחידה".

מלבד הגעגועים למשפחה, בלאט מעיד כי חסרה לו תרבות בתי הקפה הישראלית: "אני אוהב את זה שיושבים בחוץ, בשמש, רואים את כל מי שנכנס, מצטרפים לשולחן בספונטניות. כאן קפוא בחוץ, אין להם תרבות של בתי קפה, רק מרתפים ששותים בהם בירה וודקה. למרות שנולדתי בבוסטון, התרגלתי מהר מאוד לחום הישראלי, גם בטמפרטורות וגם באופי של האנשים, וזה נורא חסר לי".

וברמה המקצועית, למה אתה מתגעגע?

"בשתי מילים: למוני פנאן. מוני טיפל בכל, כולל הכל, והיה לנו ראש כל כך שקט בזכותו, עם אפס תקלות. שחקנים, מכוניות, דירות, משפחות, טיסות, בגדים, מכונת קרח, הכל. בלעדיו העבודה שלי הוכפלה בטירוף, מכיוון שזו קבוצה חדשה וחסרת ניסיון ואני מייעץ בעצם בכל נושא. עוד דבר שחסר לי ברמה המקצועית זה שחקנים 'טופ טו בוטום', כמו שהיו במכבי. אימנתי את השחקנים הכי טובים באירופה, וזה תענוג לעבוד עם אתלטים גדולים. אבל גם כאן בדינמו יש לי ילד בשם ולדימיר ורמנקו, שאם אני אאמן אותו כמו שצריך הוא יהפוך לבחירה הראשונה בדראפט של האן.בי.איי. עד עכשיו במשחקי טרום עונה היו לנו תוצאות נפלאות, ניצחנו את פנרבחצ'ה ואת דינמו קייב. יש אנרגיה טובה בקבוצה ורצון להצליח. הרוסים הם סוסי עבודה, יש להם משמעת מדהימה. בעשר בלילה, אחרי שני אימונים ביום, הם ממשיכים להתאמן, ואני ממש צריך לבקש מהם ללכת הביתה. אבל לא יהיה קל כי זו קבוצה חדשה".

הקושי המרכזי עליו מעיד בלאט בעבודתו הוא התקשורת עם הסביבה. ברוסיה דוברי אנגלית הם מחזה נדיר, וכל שיחה שיש לבלאט עם אנשים מחוץ לסגל הקבוצה (והנהג, כמובן) מתקיימת בעזרת מתורגמן. הדבר הכי חשוב לו, לדבריו, הוא להצליח ללמוד רוסית, "גם כדי לתקשר וגם מתוך כבוד לתרבות המקומית". בינתיים הוא שואל את עוזר המאמן שלו, קוסטס, ליטאי דובר רוסית ואנגלית, איך מתרגמים ביטויים שכיחים בכדורסל. באימון האחרון ביקש לדעת איך אומרים את המילה "פעם". קוסטס ענה לו "ראס", ודיוויד פנה לאחד השחקנים וצעק: "אדין ראס~פוסיבל, דוה ראס~גלופה", (בתרגום חופשי: "פעם אחת אפשר, פעם שנייה טיפש"). גם למאמן וגם לשחקן הנזוף ביצבץ חיוך בזווית הפה.
"כמו בכל מקום חדש לוקח זמן להיכנס לשטף של הדברים", אומר בלאט, "וברוסיה זה יותר בולט מאשר במקומות אחרים, ובטח בהשוואה לישראל, כי האווירה כאן יותר קשה. זאת חברה מופנמת, ולוקח לה זמן להיפתח. הרופא של הקבוצה, למשל, לא יודע אנגלית, וקשה לי לדעת מה מצב השחקנים. אין לי את טדי פינקלשטיין, הרופא של מכבי, שיספר לי בדיוק איזה שחקן עלול להיפגע מאימון יתר. בלי העוזר שלי אני אבוד ולפעמים גם איתו אני לא מבין כלום, בגלל ה'טלפון השבור'. הרבה נאבד בתרגום, ויש לי כמה שחקנים שבאופן ישיר אני לא מסוגל ללמד אותם כרגע שום דבר".

ובכל זאת, כשהוא מתבקש לסכם את התרשמותו מרוסיה, בלאט מפרגן: "אני רואה וחש חברה שגודלת בקצב מסחרר. ב'דיזנגוף' של סנט פטרסבורג - שדרות נייבסקי - יש כמות אנשים שעושה את עזריאלי ושנקין קטנים נורא, ובשעות מסוימות ביום מביישת אפילו את מנהטן. זה מקום עם המון משאבים ופוטנציאל ואם הם ידעו להתפתח לכיוון דמוקרטי, מה שהיכרנו בתור 'מעצמת רוסיה' זה עוד כלום לעומת מה שהיא תהיה".