הדילמה של שום

"אני מקצוען", אומר יצחק שום. והוא צודק. לא סתם מקצוען. שום מחזיק ברקורד שאין לאף איש כדורגל אחר בישראל. כשחקן הוא הופיע עם נבחרת ישראל בגביע העולמי ובשתי אולימפיאדות, הישג שרשום על שמו בלבד. כמאמן יש לו עשר שנות ניסיון כסגן של שלמה שרף וריצ'רד נילסן בנבחרת ישראל, ושמונה שנים כמאמן הנבחרת הצעירה. הוא הוביל את מכבי חיפה להצלחה חסרת תקדים באירופה, לקח עם פנאתיניקוס דאבל מסחרר, ואפילו לא הספיק לפשל לפני שנזרק משם על לא עוול.

החלום הרטוב של שום הוא לאמן את נבחרת ישראל. כשבהתאחדות לכדורגל חיפשו מחליף לריצ'רד מולר נילסן, השם שלו עלה. יצא לי לראיין אותו באותם ימים עבור "ידיעות", וככה הוא אמר: "אנשים קשה להם לתפוס מה זה בשבילי נבחרת. 18 שנה בתור שחקן בנבחרות ישראל, עוד 10 שנים עכשיו כמאמן. 150 משחקים כשחקן, עוד 100 משחקים עם האולימפית ועוד 100 משחקים ביחד עם שלמה ונילסן, זאת אומרת יש לי בסביבות 350 משחקים בינלאומיים. זה אומר ש- 350 פעם עמדתי בתקוה. ואני אגיד רק דבר אחד: צמרמורת עוברת לי! תמיד! כשאני עומד בתקוה, תמיד".

שום נחשב אז למועמד השלישי, אולי אפילו רביעי, ברשימת המחליפים לנילסן. קדמו לו דרור קשטן, אברהם גרנט וגיורא שפיגל. הוא לא הבין, באמת ובתמיד, ובניגוד לרוחות בציבור, איך לא סופרים אותו. "אבל", הוא חזר והדגיש, "כשעומד הכבוד שלי מול הנבחרת, הנבחרת היא מעל. נקודה"!

זמן קצר אחר-כך שום יצא מהאפילה אל התודעה הציבורית. תוך שנתיים הוא הפך מהצל של שלמה שרף למאמן הכדורגל הישראלי המצליח ביותר. הראשון שקנה לו שם באירופה. האפשרות שייאמן נבחרת אירופאית, גם אם זו קפריסין ולא איטליה, היא מחמאה גדולה לא רק עבורו, אלא עבור הכדורגל הישראלי.

שום הוכיח את עצמו כסופר-מקצוען. הידע שלו בכדורגל הוא עצום. גם הניסיון. כשכל מה שצברת במשך השנים מתממש פתאום, ואתה ממריא מחולצתו המיוזעת של שרף אל האוויר הקריר של הכדורגל האירופאי, קשה לך לעצור לרגע ולבדוק מה פשר אותה "מקצוענות". זו המקצוענות ששום מדבר עליה בתשובה לשאלה האם יסכים לאמן את קפריסין, יריבתה הבאה של נבחרת ישראל.

ההצעה הקפריסאית, אם תגיע, נופלת על שום ברגע הנכון והמחורבן ביותר שאפשר להעלות על הדעת. שניהם גם יחד. "מקצועית", זה טיימינג מושלם. נבחרת קפריסין הצליחה בשנים האחרונות לגרד את הדרג השלישי באירופה, והציפיות עלו. כעת היא בנסיגה גדולה, מדורגת במקום השישי והאחרון בבית, אחרי איי פארו, איתה סיימה בתיקו ביתי. המניות בשפל, ולשום אין כמעט מה להפסיד. יש לו הרבה להרוויח. הצלחה בקפריסין, והוא יכול לחלום על נבחרות אחרות. אפילו על יוון הכושלת.

מבחינה אישית, העיתוי רע. קפריסין משחקת בבית אחד עם ישראל, הנבחרת שבה בילה שום את עיקר חייו המקצועיים. אם היה מקבל את קפריסין לפני הגרלת הבתים, אף אדם סביר לא היה מבקש ממנו לעזוב את התפקיד בגלל השיבוץ עם ישראל. לא בימינו. גם אם היה מקבל את קפריסין אחרי ההגרלה, אבל לפני פתיחת המשחקים, אותה "מקצוענות" היתה עומדת לזכותו. אבל לא זה המצב.

שום אמור לקבל את קפריסין באמצע הקמפיין, בדיוק לקראת משחק הבית נגד ישראל. הנבחרת של גרנט נמצאת כרגע במצב סביר, מפתיע לטובה. משחק החוץ בקפריסין היה תמיד משחק מפתח בקמפיינים של ישראל, בדרך למפח הנפש הבא. מי אם לא שום ישב על הספסל בלימסול, כשהקפריסאים חיסלו נבחרת ישראלית מוצלחת יחסית, שהאמינה בסיכוייה להעפיל למונדיאל 98'. ולא רק אז.

ניצחון בקפריסין, ראשון מסוגו, ייתן לכדורגל הישראלי לפחות ארבעה חודשים של שמחה ואופטימיות, עד למשחקים של חודש מארס. זה כל מה שנשאר לנו עד סוף העונה, מלבד ארבעת המשחקים של מכבי ת"א. ליגה הרי אין פה. ומי יודע, אולי גם אחרי מארס, בעולם ה"פערים הנסגרים", תצליח ישראל להדהים את עצמה ולהגיע למשחקי ההצלבה למונדיאל.

האם שום, האיש שנפשו כרוכה כל-כך בנבחרת ישראל, מוכן להיות זה שיכשיל אותה בדרך אל המטרה? נניח שכישלון בקפריסין, ובעקבותיו כישלון בקמפיין כולו, יביא להחלפתו של גרנט בסיום הקדנציה. האם שום יראה את עצמו, בלב שלם ונקי, האיש המיועד להחליפו? האם זו הדרך? האם הכל "מקצוענות"? האם כל זה מצדיק את הרגע בו יוכל שלמה שרף, אחיו של שום, להגיד בחיוך רחב "אמרתי לכם?".

וזה עובד גם בכיוון ההפוך. הפסד בית קפריסאי לישראל, ראשון בטורניר מהסוג הזה, בוודאי שלא יביא אהדה גדולה למאמן הישראלי. רינונים והשמצות יש בכל מקום, גם בקפריסין. איך שלא תסובב את זה, העיתוי לא מוצלח. שום בבעיה.

יש פיתרון, חלקי, לדילמה של שום. אם הקפריסאים, שגם ככה לא יגיעו רחוק בקמפיין הזה, באמת רוצים אותו, כדי שיבנה מחדש את הנבחרת, הם יצטרכו להתאפק עוד חודש. עוד משחק אחד. אם לא יבינו את הבעיה הנוכחית שלו (ושלהם), ספק אם יבינו את שום גם אחר-כך. זה התנאי שהוא צריך להעמיד בפניהם - דחיית המינוי. יש בזה מין ההימור: אם התנאי לא יתקבל והקפריסאים יוותרו, שום יכול לצאת קרח מכאן ומכאן, בעיה למי שעדיין מחזיק כזו בלורית בגילו. ובכל זאת, זו האפשרות הטובה היחידה שנותרה לו.


אם שום יקבל את קפריסין אחרי המשחק מול ישראל, כל נקודה שיצבור בששת המשחקים הבאים תשרת את שתי הנבחרות. המשחק הבא של קפריסין הוא בסוף מרץ, בשוויץ. נראה אותו משמח את כולנו ומוציא שם תיקו. אחר-כך תהיה לו עוד חצי שנה להכנות לפני ארבעת המשחקים האחרונים של הטורניר. בהם תימדד הצלחה אמיתית שלו, ולא בתוצאה של משחק אחד מול ישראל.

בסוף הקמפיין, באוקטובר הבא, שום יוכל להציב את הקבלות שלו מול אלה של גרנט. אם גרנט לא יהיה הצלחה, שום, עם הניסיון האירופאי שלו, יכול להיות המועמד הבכיר ביותר להחליף אותו. אם הדרך לסיטואציה כזו תעבור דרך הכשלת נבחרת ישראל בטורניר הנוכחי, זה לא יוסיף לו הרבה כבוד. אם היא תעבור דרך הצלחה באימון בקפריסין, מבלי לפגוע בישראל, הוא יקבל את תפקיד מאמן נבחרת ישראל. ויגשים את חלום חייו.