סיום היורו 2004 בישר על פרישתם של רבים מבכירי ההשחקנים הפעילים בנבחרותיהם, מה שהשפיע באופן ישיר על מוקדמות המונדיאל. זינדין זידאן, פאבל נדבד, לואיש פיגו, פול סקולס ואחרים שנחשבים לטובי השחקנים במדינותיהם, פרשו. "הכבוד בייצוג המדינה נשחק במציאות של הכדורגל המודרני", כתבה בסוף השבוע איימי לוראנס מה"אובזרבר". "לשחקנים וותיקים שעברו כבר טורנירים, ההתרגשות בפגישת החברים מהנבחרת עברה".
אלן שירר פרש מנבחרת אנגליה לפני ארבע שנים, למרות שהוא בן 30 ומאמן הנבחרת, סוון גוראן אריקסון, התחנן בפניו לחזור בו מפרישתו. "אני רוצה את הקיץ שלי לעצמי. אני נהנה לא לטייל במהלך העונה לכל מיני מקומות", הודה השבוע חלוץ ניוקאסל. דניס ברגקאמפ, חלוץ ארסנל, מציג היבט אחר לפרישה מנבחרת הולנד. "השגתי חוזים כספיים, שלא הייתי משיג אם הייתי ממשיך להישחק בנבחרת".
אלא שלא תמיד ההישחקות הפיסית היא הסיבה. סקולס, בן 29 בלבד, החליט לפרוש בגלל שרצה להיות עם המשפחה. הנרי (27) אמר שלאחר היורו הוא שקל פרישה ברצינות, כמו גם רובן בארחה (28) שהודה כי "יש פשוט יותר מדי משחקים, אולי כדי לוותר על הנבחרת".
רוצים לצמצם את הליגות המקומיות ל-16 קבוצות
היעדותם של הבכירים מדאיגה את ראשי פיפ"א, שמרגישים כי ההשתתפות בנבחרת הפכה לנטל. אלא שהם לא מצליחים למצוא פיתרון לנתון הבא: מקצוען ברמות הגבוהות משחק קרוב ל-40 משחקי ליגה, ועוד כמות זהה של משחקי גביעי אירופה בקבוצתו ובמסגרת הנבחרת. ביחד הוא מגיע קרוב ל-80 משחקים, כולל אימונים ונסיעות. לכן הנרי, בגילו הצעיר, כבר שיחק יותר משחקים מאשר יוהאן קרויף שפרש בגיל 37. "רמת הכדורגל יורדת בגלל העומס הרב שעל השחקנים", מסביר פרנץ בקנבאואר.
פיפ"א ואופ"א מתכוונות לערוך שינויים גדולים במבנה הליגות והטורנירים הבינלאומיים. אחת ההצעות היא לצמצם את הליגות המקומיות ל-16 קבוצות, אבל יוזמיה נתקלים בהתנגדות מצד בעלי הממון, שרוצים כמה שיותר משחקים מקומיים. ראשי פיפ"א מציגים גם ניגודי אינטרסים; כדי לערוך את "גביע העולם למועדונים", הם אפילו מוכנים להתעמת עם ה-G-14 (פורום הבכירות באירופה) שהתנגד לו "בגלל עייפות השחקנים". בינתיים מי שסובל מאינפלציית המשחקים הם השחקנים שרגליהם נשחקות ונפצעות מהר יותר, והאוהדים שגיבוריהם עוזבים את הנבחרת מוקדם מבעבר.