מחממים את הפארקט: וושינגטון וויזרדס

אנחנו ממשיכים בפרוייקט פתיחת העונה המסורתי שלנו, בו נסקור בזו אחר זו, מדי יום, את 30 קבוצות הליגה. הסקירה מתבצעת בסדר עולה, מהנמושות עד למועמדות, ולא בסדר מתימטי מדוייק. העונה, אגב, נפתחת ב-2 בנובמבר. אם אתם מרגישים שיש לכם משהו להוסיף לנו (ולא דברים דומים למה שאנחנו עושים), אתה מוזמנים לשתף אותנו בפרצי היצירתיות שלכם דרך ה'כתבו לנו', פה למטה.

האורחת שלנו בפרק השישי היא הקבוצה של הבירה, שאם התחזית של החבר קדרון תתממש, תשלח את אוהדיה לשתות הרבה בירה בסוף העונה.

התחילו בתור שיקגו פאקרס בעונת 1961/62, שינו את שמם לזפיירס עונה מאוחר יותר ובסוף עונתם השנייה בליגה עברו לבולטימור ונקראו הבולטס - כדורי רובה. בשנת 1973 הפרנצ'ייז נדד לוושינגטון, בתחילה תחת השם 'הקפיטל בולטס', אולם כעבור עונה הוסב השם לושינגטון בולטס. ב-1997 השם שוב שונה, הפעם לוושינגטון וויזרדס (המכשפים) כחלק מהמאבק באלימות של ראש העיר. אין עדיין בידינו נתונים מדויקים לגבי מדד האלימות בבירה האמריקאית לפני ואחרי שינוי השם, אבל אנחנו בהחלט עובדים על זה.

תקופת הזוהר של המועדון הייתה בסוף שנות ה-70 וב-1978 זכתה וושינגטון באליפות היחידה שלה. ואיזו אליפות זאת הייתה. הבולטס נחשבו לאנדרדוג לפני הפליאוף של אותה שנה, ומאמן הקבוצה דאז, דיק מוטה, הכניס את עצמו לספרי ההיסטוריה כשאמר שוב ושוב לשחקניו את המשפט (שבינתיים הפך לקלישאה): "It ain’t over ‘till the fat lady sings ". ניצחון 3:4 בגמר על סיאטל פתח את החגיגות, כשמבין שחקנים כאלווין הייז, בוב דנדריג' ומיץ' קופצ'ק, בלט מנהיג הקבוצה ווס אנסלד. אנסלד היה סנטר בגובה של 2 מ' ושייבה שהקדיש את עצמו לקרבות הריבאונד ולמשחק הקבוצתי. הייתה זו קבוצה בצלמו ובדמותו, ואחרי שהגיע העירה בשנת 1968, הפך בין רגע את הבולטס לכוח במזרח שיש להתחשב בו, לכל אורך שנות ה-70 (הגיעו לארבע הופעות בגמר ה-NBA). ווס פרש בסוף עונת 80-81 כגדול שחקני הבירה בכל הזמנים עם תארים כרוקי השנה, MVP של הליגה (בשנתו הראשונה) וה-MVP של סדרת הגמר.

אותו אנסלד מונה על ידי הבעלים אייב פולין לפרונט אופיס מיד עם פרישתו, ובהמשך גם שימש כמאמן של הקבוצה, את שני התפקידים לא מילא בהצלחה יתרה. השיא מגיע בשנות ה-90: וובר נשלח לקינגס בתמורה לריצ'מונד, ג'ואן הווארד הוחתם על חוזה של 120 מיליון דולר, בן וואלאס הועבר לאורלנדו, ועוד ועוד עסקאות מפוקפקות דירדרו את המועדון לרמת "הקליפרס של המזרח". מלבד הופעת פליאוף אחת ב-1998, העשורים האחרונים היו פחות או יותר שחונים עבור המועדון, ובשנת 2000 החל בקבוצה עידן חדש כשמר ג'ורדן מונה לתפקיד הג'נרל מנג'ר.

הליגה כולה החלה להתעניין בנעשה בבירה ולבחון את מהלכיו של הגדול מכולם כשזה יושב בשמרדי ההנהלה. לאחר הצלחה מסויימת בניקוי תקרת השכר הפקוקה, החליט מייקל שזה הזמן לחזור ולשחק כדורסל. במשך שנתיים רדה הוד אוויריותו בשחקניו הרכרוכיים (כשהוא עדיין משמש ג'נרל מנג'ר מאחורי הקלעים) ולמרות מאמצים ראויים לשבח הקבוצה לא הגיעה לפליאוף. בסוף שנת 2002 תלה מייקל את הנעליים ופוטר בבושת פנים על ידי אייב פולין, שלא אהב את ההתנהגות של מייקל והאנטורז' שלו.

מאזן של 25 ניצחונות ו-57 הפסדים. מקום שישי בבית האטלנטי, 13 במזרח, והקבוצה השלישית הכי גרועה בליגה.

עידן פוסט-ג'ורדן החל ברגל שמאל ובסימן פציעות: הכוכב החדש של הקבוצה, גילברט ארינאס, אמנם פתח את העונה עם ממוצעים של 20, 5 ו-5, אבל פגיעה בשרירי הבטן הגבילה אותו ל-55 משחקים בלבד. לקראת סוף העונה הוא כבר חזר לעצמו עם תצוגות התקפיות שלא מהעולם הזה, מבולי שלשות - וגם והתנהגות ילדותית (על כך בהמשך).

ג'רי סטאקהאוס חזר לשחק רק כשכבר לא היה על מה, ולארי יוז מצא את עצמו שוב ושוב בבגדים אזרחיים בדרך ל-61 משחקים בלבד. קוואמי בראון דווקא שיחק 74 משחקים, אבל לקח לו חצי עונה כדי להראות שמייקל לא אידיוט מושלם כשזה מגיע להחלטות ניהוליות. את העונה סיים עם ממוצעים של 10 נק' ו-7 ריב'. הקיץ כבר הספיק בראון להיפצע (יחמיץ את נובמבר), אולם הוא נראה נחוש יותר (כדי להילחם על חוזה חדש) וחזק יותר (במחנה האימונים מספרים שהוסיף מסת שרירים מרשימה).

מי שאמור להוביל את כל החבר'ה הללו להצלחות הוא זה שהגה את הפרינסטון-אופנס של הנטס, אדי ג'ורדן, שהשנה שעברה הייתה לו השנה הראשונה כמאמן הקבוצה. עד עכשיו זה לא ממש עבד, כאמור, גם בגלל הפציעות.

בעונה המקוללת הזו היו שני שחקנים שבלטו: הפ.פורוורד איתן תומאס תרם 8.9 נק' ו-6.7 ריב' והרוקי ג'רביס הייז הראה ניצוצות.

באוף-סיזן ניגש נשיא הקבוצה, ארני גראנפלד, לטפל בבעיה הגדולה ביותר שלו – הקו הקדמי. בקו האחורי הוא העמיד לרשות ג'ורדן את ארינאס ולארי יוז, כשמאחוריהם יעמדו אנתוני פילר הוותיק בשוטינג וסטיב בלייק הצעיר בפוינט. למכשפים לא היה מי שיקלע באופן קבוע ויציב בקו הקדמי, ולכן נשלחה לדאלאס הבחירה החמישית (שבינתיים הפכה לרכז המצוין דווין האריס), בתוספת לייטנר הקשיש והמיותר וסטאקהאוז הבעייתי. האחרון עיצבן את ראשי הקבוצה בעונה שעברה כשהודיע לתקשורת – מבלי להיוועץ עמם - שלא ישחק בשבועות האחרונים של העונה כדי להשתקם מפציעותיו. ובכל מקרה, הוא הפך לסרח עודף ברגע שהגיע ארינאס.

מי שעשה את הדרך ההפוכה מדאלאס לבירה הוא אנטואן ג'יימיסון (יחד איתו הגיעה מזוודה מלאה במיליוני דולרים של קיובן), בדיוק סוג השחקן לו הם היו זקוקים: פאוור פורוורד שיבוא כל יום לעשות את העבודה ויקלע בצבע באחוזים טובים (למעלה מ-50% בעונה שעברה). לפני שהגיע ג'יימיסון לדאלאס משופעת הכוכבים, עונות של 20+ נק' ו-8 ריב' לערב לא היו עניין נדיר, ואין שום סיבה שזה לא יקרה שוב השנה. אית'ן תומאס היה שחקן חופשי מוגבל ונשאר בקבוצה.

לפיכך, הרוטציה של ג'ורדן תכלול את ג'יימיסון ובראון בעמדות ארבע וחמש, כשמאחוריהם נמצא תומאס היציב. ברנדון היווד יחזור למקומו הטבעי: חימום ספסלים. בסמול פורוורד יתייצב הייז המשתפר. זהו הרכב נמוך ומהיר בטירוף שיכול לקלוע במתפרצות 110 נק' למשחק, וכולכם מוזמנים לקום בלילה ולהדליק את ערוץ ה-NBA כשהחבר'ה האלה משחקים.

1. איזה ארינאס נקבל העונה: את הסופר-אתלט ששונא להפסיד או את גילברט הילד המפגר שרק הורס את הקבוצה. בשתי העונות האחרונות הספיק גילברט לעצבן את חבריו גם בגולדן סטייט וגם בוושינגטון. ברגע שמישהו העז לרמוז שייתכן שהוא אינו מכניס מספיק כדורים פנימה – פתח גילברט בשביתה איטלקית וסירב לזרוק לסל עד סוף הרבע הרביעי. היה כבר מי שאמר שזה כמו לשחק בשכונה ולקחת את הכדור הביתה כשהחברים מעצבנים אותך (ע"ע "אין משחק!"). ובכלל, האיבודים של רכז הוויזרס מגיעים בקצב לא ייאומן ובשנה שעברה המונה נעצר על 4.1 לעומת 5 אסיסטים, לא בדיוק יחס מזהיר לרכז מוביל. אנטואן ג'יימיסון, אגב, היה זה שהרגיש שהוא לא מקבל מספיק כדורים בפוסט, למרות שהוא הוא כוכב הקבוצה, כשהשניים שיחקו יחדיו בגולדן סטייט. והופ, הנה שני "החברים" מאוחדים וחוזרים לשחק באותה קבוצה, כשהצלע השלישית של ה-Big Three הוא גם אקס-ווריורס: לארי יוז.

2. מה שמוביל אותנו לשאלה הבאה: אם זה לא עבד בגולדן סטייט מדוע ולמה שזה יעבוד בוושינגטון? מדובר בשלושה שחקנים שהדבר היחידי שהם אוהבים יותר מהכדור אצלם ביד, הוא לזרוק אותו מהיד לעבר הסל, ולמרות שהגו-טו-גאי אמור להיות ג'יימיסון, מי שמעלה את הכדור מההגנה להתקפה הוא ארינאס, ועל הבגרות שלו כבר דיברנו.

3. ג'יימיסון הוא שחקן פנים שלא שמע על הגנה (ממוצעי קריירה מרשימים של חצי בלוק ופחות מחטיפה) וגם קוואמי בראון נצפה לא אחת מלווה שחקנים אל הסל בהתבוננות (אולי הוא עדיין מנסה ללמוד כמה מובים בהתקפה). אז מי בדיוק ימנע מגבוהי הליגה לקלוע בחופשיות? להזכירכם, ישנו מצטרף חדש לבית הדרום-מערב במזרח וקוראים לו שאקיל אוניל. הוא בטח כבר סימן את המשחקים בין הקבוצות בטוש זוהר. לרוץ זה יפה, אבל לפעמים צריך לשחק גם בצד השני.

4. פציעות. שוב? זו הייתה הסיבה המרכזית למאזנים העלובים של שחקני הבירה בשלוש העונות הקודמות (ג'ורדן, סטאקהאוס, ארינאס, בראון ויוז נפצעו כל אחד בתורו לתקופות ארוכות יותר או פחות). זה יהיה הגורם המרכזי שיקבע לאן תפנה עונת 2004/05 של המכשפים.

5. והנה הגענו לשלב השאלה הקבועה שמופיעה לפני כל עונה של המכשפים מאז שנת 2000 - איזה קוואמי בראון נזכה לראות? מעט המאמינים שעוד נותרו במועדון, מבהירים לשחקן הבעייתי שזוהי העונה שבה ייקבע עתידו הכלכלי. ייתכן ונראה אותו דופק עונה של 15 ו-10 ומקבל חוזה גדול ויפה, וייתכן שהוא יתחנן כל השנה לכדורים מארינאס - וכל הקיץ לחוזה מינימום.

המטרה: במילה אחת ויחידה - פלייאוף. עם הרכב של ארינאס, יוז, הייז, ג'יימיסון ובראון, ועם מזרח חלש ביותר (מלבד הפיסטונס, הפייסרס וההיט), אין שום סיבה שזה לא יקרה ושום תירוצים לא יתקבלו.

התסריט האופטימי: המכשפים שורפים את הפארקט במתפרצות ומחלקים את העושר בין כולם. אחרי עונה שבה אף אחד לא נפצע ליותר מדי זמן (טפו טפו טפו) והראש של ארינאס מוברג בצורה סבירה – מדד הניצחונות של הקבוצה נעצר באיזור ה-40, שממקם אותם במקומות ארבע-חמש במזרח. כן כן, מה ששמעתם. לפני שאתם לוחצים על "שלח תגובה", תנו מבט קצרצר על המתמודדות על מקומות 4-8 במזרח: הקאבס, ניקס, נטס, סלטיקס, הוקס, מג'יק, באקס, בולס ופילי. זה יכול להיות כל אחד.

התסריט הפסימי: פציעות, כבר אמרנו? זה שארינאס אידיוט, כבר אמרנו? זה שבראון עדיין לא הראה שהוא יכול לשחק בליגה של הגדולים, כבר אמרנו? פליאוף יראו שם רק בטלוויזיה, כשמאחוריהם בדירוג רק שארלוט.

התחזית: אני מאמין שהשנה נזכה לראות את המכשפים גם באפריל ומאי לאחר שיסיימו במקומות 7-8 במזרח.

גילברט ארינאס
פ.גארד
1.91 מטר, 87 ק"ג
נולד: 06/01/1982
עונה רביעית בליגה (שנתיים בגולדן סטייט והאחרונה בוושינגטון)
עונה אחרונה: 19.6 נק', 4.5 ריב', 6 אס', 1.51 חט' ו-4.1 איב' ב-37 דקות למשחק. שותף ב-52 משחקים.

סטיב בלייק
פ.גארד
1.91 מטר, 78 ק"ג
נולד: 26/02/1980
עונה שנייה בליגה (גם הראשונה בוושינגטון)
עונה אחרונה: 5.9 נק', 2.8 אס' ב-18 דק'. שותף ב-75 משחקים.

כריס וויטני
פ.גארד
1.83 מטר, 79 ק"ג
נולד: 05/10/1971
עונה 12 בליגה (שנתיים בקינגס, שמונה בוויזרדס, חצי עונה בנאגטס, חצי עונה באורלנדו)
עונה אחרונה: 16 מש', 11 דק', 2.9 נק'.

לארי יוז
שוטינג גארד
1.96 מטר, 83.5 ק"ג
נולד: 23/01/1979
עונה שביעית בליגה (שנה וחצי בפילדלפיה, שנתיים בגולדן סטייט, שנתיים בוויזרדס)
עונה אחרונה: 61 משחקים, 39 דק', 18.8 נק' ב-39.7% מהשדה, 5.3 ריב', 2.4 אס', 1.56 חט'.

חואן דיקסון
ש.גארד
1.91 מטר, 74 ק"ג
09/10/1978
עונה שלישית (כולן בוויזרדס)
עונה אחרונה: 71 מש', 21 דק', 9.4 נק',1.15 חט'.

אנתוני פילר
ש. גארד
1.93 מ', 94 ק''ג
נולד: 25/11/69
עונה 13 בליגה (ארבע בלייקרס, שתיים בונקובר, חמש במיני ואחת בסקרמנטו)
עונה אחרונה: 5.7 נק' עם 48% מהשלוש (מקום ראשון בליגה)

ג'רביס הייז
ס.פורוורד
2.01 מטר, 100 ק"ג
נולד: 09/08/1981
שנה שנייה בליגה (גם הראשונה באותו מקום)
עונה אחרונה: 9.6 נק' ו-3.8 ריב' ב-29 דק' בממוצע. שותף ב-70 המשחקים.

ג'ארד ג'פריס
ס.פורוורד
2.11 מטר, 104 ק"ג
נולד: 25/11/1981
עונה שלישית בליגה (כולן בוויזרדס)
עונה אחרונה: 77 מש', 19 דק', 7 נק', 5 ריב'.

אנטואן ג'יימיסון
פורוורד
2.06 מ', 102 ק"ג
נולד: 12/06/1976
עונה שביעית בליגה (חמש עונות בווריורס ואחת בדאלאס)
עונה אחרונה: 82 מש', 29 דקות, 14.8 נק', 6.3 ריב', 0.9 אס'.

סאמקי ווקר
פורוורד
2.06, 118 ק"ג
נולד: 25/2/76
עונה תשיעית בליגה (שלוש בדאלאס, שתיים בספרס, שתיים בלייקרס והאחרונה במיאמי)
עונה אחרונה: 3 נק' ו-3.4 ריב' למשחק ב-12 דק' למשחק. שותף ב-33 משחקים.

קוואמי בראון
פורוורד-סנטר
2.11 מטר, 112 ק"ג
נולד: 10/03/1982
עונה רביעית בליגה (כולן בוויזרדס)
עונה אחרונה: 74 מש', 30 דק', 10.9 נק' ב-49% מהשדה ו-7.4 ריב'.

אית'ן תומס
פורוורד-סנטר
2.08 מטר, 118 ק"ג
נולד: 01/04/1978
עונה רביעית בליגה (כולן בוויזרדס)
עונה אחרונה: 79 מש', 24 דק', 8.9 נק', 6.7 ריב'.

ברנדן הייווד
סנטר
2.13 מטר, 122 ק"ג
נולד: 27/11/1979
עונה רביעית (כולן בוויזרדס)
עונה אחרונה: 81 מש', 23.8 דק', 6.2 נק', 5 ריב'.

מאמן ראשי: אדי ג'ורדן
עונה שנייה כמאמן ראשי בוושינגטון.

משנת 1999 היה בצוות האימון של ביירון סקוט בניו ג'רזי. לפני כן שימש כמאמן ראשי במשך עונה וקצת בסקרמנטו שלפני הפריחה (מאזן 64:33), בה גם היה עוזר מאמן במשך חמש עונות. אדם נוח, שנוטה להסתדר עם כוכביו ואוהב לשחק כדורסל התקפי. כשהיה עוזר המאמן של סקוט, היו לא מעט שמועות שג'ורדן הוא המוח שמאחורי הקבוצה ומאחורי ה-motion offense שלה. ידוע שרוב שחקני הנטס העדיפו אותו על פני סקוט, אולם כאשר אייב פולין התקשר, העדיף ג'ורדן לנדוד לוושינגטון די סי.

כשחקן, עשה קריירת NBA לא מרשימה במיוחד מבחינה אישית, אבל זכה באליפות עם הלייקרס ב-1982.

יהיו עזר כנגדו:
מייק אוקורן (היה 20 שנה בניו ג'רזי כפרשן וכעוזר מאמן. זוהי לו השנה השניה כעוזרו של ג'ורדן)
טום יאנג (ניסיון של 34 שנות אימון. אימן את אדי ג'ורדן באונ' ראטגרס)
פיל האברד (עבד שלוש שנים כעוזר מאמן של לני ווילקינס בהוקס ועוד שלוש שנים בצוות האימון של הווריורס. זוהי לו השנה השניה תחת ג'ורדן)