יותר מדי כמעט

באיחור של 13 חודשים הסיק שלשום מולי קצורין את המסקנות המתבקשות, והתפטר מאימון נבחרת ישראל. לתיזמון נכון יש חלק נכבד בהצלחות בספורט, מאמנים זקוקים גם למזל. קצורין הוליך את הנבחרת למקום שביעי בשוודיה 2003, עם ניסיון של 30 שנות אימון הוא היה חייב לדעת שאחרי שיא חייבת לבוא נפילה. אבל הוא התעקש. אולי הסתמך על מזלו הטוב יתר על המידה.

שבע שנותיו של קצורין כמאמן לאומי שזורות בהישגים יחסיים וכישלון חמור יחיד. זו לא ההתרסקות בהפסדים לבולגריה ופורטוגל, אלא מערכת היחסים עם שחקניו בתקופה זו. המאמן הלאומי מאשים את התקשורת בפרסומים שקריים, אך הוא היה האיש שהתמיד בעימותים מתוקשרים עם כוכביו, ויצר סביבת עבודה בה השחקנים שהיו חייבים לסור למרותו, התקשו לנשום בנוכחותו.

הקדנציה שלו מאופיינת בהרבה כמעט. הוא כמעט ניצח את רוסיה בצרפת 99', את צרפת וספרד בטורקיה 2001 ואת ספרד בשוודיה 2003. לזכותו נזקף עוד כמעט - הוא צלח את חילוף המשמרות של הנפלד-שפר-קטש שהמציאות כפתה עליו - עם חומר השחקנים הנוכחי. השחקנים כיום, כשרוניים באופן יחסי יותר מכוכבים ותיקים, היו צריכים טיפול שונה: תומך, אישי ובלתי מנוכר. קצורין, סוג של רס"ר קפדן מהאסכולה הקשוחה שייסד כאן צביקה שרף, לא הסתגל למציאות לפיה לכוכביו יש אגו מפותח והם יודעים בדיוק מה טוב בשבילם.

הוא עוזב עם מטען עודף של מרירות כלפי התקשורת וכלפי עמיתיו המאמנים שחלקם עטו על הג'וב שלו בטרם התפנה באופן רשמי. הוא נוטה לשכוח את הדרך בה מונה, בין השאר באמצעות לחצים פוליטיים של מקורביו. הוא לא יירשם בדברי הימים של הכדורסל הישראלי כמושא לגעגוע, ובינו לבינו הוא יודע מדוע. ערימת העסקנים (19) שצריכה למנות את מחליפו, חייבת לבצע את המהלך במהירות, כפי שזה מתבצע בעולם, בתוך חודש לכל המאוחר. פיני גרשון לא מעוניין, שרון דרוקר לא מנוסה דיו, ארז אדלשטיין לא מתאים ואפי בירנבוים מצפה לצדק פואטי. והאמת היא שהוא מנוסה, חכם וראוי. מגיע לכשרונות שיש בנבחרת מאמן שיפיק מהם את המירב, שיגבה אותם בעת הצורך וינהג בהם לפי האימרה: אין הביישן למד ואין הקפדן מלמד.