מהנעשה בעירנו

מאת: טל וולק, פריס

שתי דקות בתוך הרבע השלישי. 12 הפרש לצסק"א. איציק, אוהד מכבי וחבר שלי מאבד את פרורי התקווה האחרונים שלו. 8,000 צהובים ביציע נשאבים לתוך הכסאות בברסי. שמעון מזרחי מחליף רגל (סימן מוסכם?) ובפיב"א מתחילים להבין שלגמר ביום ראשון יגיעו בקושי 2,000 אוהדים עם איזשהו עניין במשחק. מאותו רגע הכל משתנה. הכרוז הצרפתי מוביל את ההלהמה הצהובה ביציעים. כולם מגוייסים. אולסי פרי, טל ברודי ושוקי שוורץ, מגיבורי 77' שיושבים ביציע מתחתינו, מתחברים לגרעין הקשה. פסק זמן אחרון לפני הסיום. המעודדות הצרפתיות עולות לפיאנלה לצלילי "we will rock you". אנשים נשבעים שידו של מזרחי גם בעניין הזה.

סיום. אנשים יוצאים החוצה לבתי הקפה במתחם ברסי ועשר הדקות הבאות שייכות ל"הו הא מה קרה" המסורתי. אוהדי מכבי מתחבקים עם האוהדים הרוסים שנענים בלי שום בעיה. היהודים המקומיים שהגיעו לראות את הפלא רצים לקופות לקנות כרטיסים לכל המשפחה לגמר ביום ראשון. מי שראה את כמות הצהובים בחצי-הגמר לא יודע מה מחכה לו במשחק הגמר.

חוזרים אחורה. שלוש שעות לפני תחילת המשחק. בשלב הזה כבר אי אפשר להנות יותר מפריס. יושבים במונמרטר ומורידים עוד כוס בירה. אבל בפנים האולקוס כבר בשלבי התהוות ראשונים. בשעה 13:00, שלוש שעות לפני התכנון המקורי, הרגליים מתחילות לרוץ לכיוון האולם המדהים בברסי. ארוחה מפסקת לפני המשחק. בעלי המסעדות המקומיים, במרחק 500 מ' מהאולם, לא יודעים ולא שמעו חצי דבר על האירוע.

מגיעים לברסי. הירוק של פריס הופך בבת-אחת לצהוב. אחת התמונות הכי מדהימות מתגלה, וזה הרגע שמסביר יותר מכול את הטירוף סביב הקבוצה הזו.

הלאה. כניסה מופתית לאולם. דיילת של מיליון דולר מושיבה כל אוהד במקומו ולא מתביישת לבקש טיפ שמן. האולם מתמלא בכתמים של צהוב. המהלך של תחילת המשחק שייך לשני אוהדים שלוקחים אחריות וממרומי היציע משדרגים את עצמם למקום הכי טוב באולם. שניה אחר-כך ואלפי ישראלים נוטשים את המקומות המסומנים והופכים לשני גושים צהובים במרכז המגרש. הסדרנים לא מאמינים שזה קורה להם. יד-אליהו בברסי.

על מה שקרה ביציעים בהצגת השחקנים וברגעי הקאמבק חבל לבזבז אפילו מילה. רק הרגעים האלה החזירו בריבית את מחירי החבילות והסיוט שעברו האוהדים עד שהבטיחו את מקומם בפריס. שמעון מזרחי, אחרי יותר משלושים שנה, נותן את הגליץ' של חייו. מוני פנאן עולה לספרות חדשות של פנאטיות. הצהוב ביציע מתפוצץ.

אחרי הכניעה הסופית של הרוסים אנשים יוצאים החוצה להבין מה עבר עליהם. בשירותים מתחילים בספקולציות על היריבה בגמר. למרות שרוצים נקמה ביוונים לכולם ברור שפילזן טובה ליהודים. הקהל הצהוב מתחבר לאוהדי פילזן ומנסה להחזיר את הטורקים למשחק. במחצית כשההפרש עומד על כמעט 20 ליוונים העסק נראה גמור, אוהדים מארבעת המחנות מצטלמים ביחד מחובקים ומחליפים צעיפים ביניהם. אף אחד לא מתאר לעצמו שעשר דקות אחר-כך הכל יהפוך לתגרה אחת גדולה ביציעים. יוונים נגד טורקים. הצהובים עם רביבו מצטרפים לטורקים.

סיום המשחק השני. כולם דוהרים לשאנז-אליזה ובפעם הראשונה מתחילת השבוע מרגישים הצרפתים שמשהו קורה בעיר. מילון הקללות הרוסי יורד מן המדפים. קלימרה, קליספרה וסגפו נזרקים לאוויר. קירילנקו הופך מאוייב האומה לסתם עוד איש.

בראשון הכל חוזר. שנה שלמה חיכו הצהובים ליום הנקמה. בשנה שעברה זה היה ביוון, הפעם זה בפריס אבל במשחק ביתי לחלוטין של מכבי. לפי התיאורים ובהלת הכרטיסים לאחר חצי הגמר, מה שהיה מול צסק"א הוא כלום לעומת מה שיקרה ביום ראשון החל משעות הצהריים. אוהדים נודרים נדרים. אוהד צהוב הבטיח לנסר את מגדל אייפל ולהביא אותו עם עם הגביע לתל-אביב. הנפלד כבר עובד על התנועה.