"אני שחקן מפונק"

כשרחל הרשקוביץ', מורה לתנ"ך בתיכון מקיף ו' בבאר שבע, תצטרך להיזכר בשיעורים שהעבירה לכיתה י"א 3 ב-1997, היא לא תשכח את התלמיד אלעד בונפלד. לא, לא מדובר בתלמיד גרוע במיוחד, להפך _ בונפלד הצטיין, אבל הדבר העיקרי שייזכר מאותם שיעורי תנ"ך הם הוויכוחים שניהלו השניים. ויכוחים פוליטיים, ערכיים, אינטליגנטיים - המורה והתלמיד היו מתעמתים ביניהם, ולרוב הסתיימו הדברים בכך שהאחרון מצא את עצמו מחוץ לכיתה.

אם צריך לזקק את תמצית דמותו של בונפלד, כמעט הכל טמון באותם ויכוחים עם המורה הרשקוביץ', כי שחקן הרכש המבטיח של מכבי תל אביב מהפועל באר שבע הוא אחד שלא נסוג ולא מוותר, אחד שתמיד הלך בדרכו - גם במחיר עימותים. נשאר רק לראות אם ה"חוצפה החיובית" של השחקן, המשלב חוכמה ומשבי טכניקה עזים, כמו שאוהבים לקרוא לזה בכדורגל שלנו, תתורגם להצלחה בבלומפילד.

שוקי בנאדו, מאמן ילדים מבאר שבע, נהג להסתובב בשכונות, להסתכל על משחקי כדורגל ולחפש טאלנטים. "יום אחד נסעתי בשכונה של בונפלד וראיתי אותו משחק על הכביש", נזכר בנאדו. "הוא היה אז בן שמונה ומיד ראיתי את הכישרון". בנאדו אסף את בונפלד לקבוצת הילדים בני ה-12 שאימן בהפועל באר שבע, אבל הוא היה קטן מדי. המאמן מצא פתרון והכניס אותו לקבוצה "באופן לא רשמי", ואף העניק לו אימונים אישיים שלוש פעמים בשבוע.

כבר בשנים אצל בנאדו נחשפו תכונותיו של בונפלד המקשות עליו ומונעות ממנו להפוך לשחקן דומיננטי באמת. "הוא היה ילד צנום, הוא לא אהב לאכול, ורק בגיל עשר שיפר את הרגלי התזונה שלו", מסביר בנאדו. "הוא הגיע עם המון כישרון אבל גם עם חסרונות - אגרסיביות, גליצ'ים, משחק ראש". המאמן החל לאתגר את חניכו. כדי לעבוד על יכולת התיקול של הקשר העמיד אותו בנאדו ליד שער חשוף וגילגל את הכדור לעברו במטרה ש"יציל שער". באחרונה, אגב, הראה בונפלד שלא שכח את מקורותיו, וכאשר נזקק בנאדו להשתלת כליה יקרה, תרם לו חניכו לשעבר ביד רחבה.

כשהיה נער הלך בונפלד ותפס את עיני אנשי מחלקת הנוער של באר שבע. טיפול טוב בכדור, חוצפה, ובעיקר מסירות מעולות, הפכו אותו לעילוי בקבוצות הנוער, וב-1998 הועלה לקבוצת הנוער תחת המאמן עמי עמר. "אחרי שלושה חודשים שלו בקבוצה בא אליי זאביק זלצר וביקש שאמליץ לו על שחקנים לנבחרת הנוער", מספר עמר. "מיד אמרתי לו אלעד". בנוער הוא שיתף פעולה עם אליניב ברדה, והקבוצה התמודדה על האליפות עד המחזור האחרון, אך נוצחה במירוץ. לצד התכונות הטובות של בונפלד נזכר עמר במגרעות שאפיינו את השחקן. "היה לו קשה בהתחלה כי דרשתי ממנו לשחרר את הכדור", הוא מספר. "אמרתי לו, 'יש לך פוטנציאל שאין לאחרים, אבל כשתגיע לבוגרים תראה שמה שיש לך לא מספיק ותצטרך להשתפר בדברים שאין לך". מאמנו בקבוצת הנוער שנה לאחר מכן, דורון ממן, ששימש מאוחר יותר עוזר מאמן בוגרים, זוכר דברים נוספים: "אמרתי לו שאני לא מצפה שיפוצץ רגליים בהגנה, אבל שישתתף".

בונפלד הוא היפוכו הגמור של הסיפור הקלאסי שבו עולה נער הרחוב לגדולה. כבן זקונים לפוליטיקאי בכיר בבאר שבע (אביו, דוד, היה ראש העירייה וכיום מכהן כממלא מקום ראש העירייה - ע.ר), גדל בשכונת נאות לון המטופחת. כתלמיד הצטיין בכל שנותיו, ותעודת הבגרות שלו, עם התמחות בתנ"ך, מצוינת. כל המרואיינים לכתבה מתארים אותו "אינטליגנטי", "בחור עם ראש על הכתפיים" וגם "לא פראייר". נראה שהאינטליגנציה שבה ניחן והרקע שבא ממנו הפכו אותו לאדם העומד על דעותיו. ויכוחים עם אנשים מבוגרים ממנו הם אלמנט שכיח באישיותו.

"המלחמה שלי איתו היתה על זה שאני רוצה שהוא יעשה יותר הגנה", מסכם עמר את הבעיות שהיו לו עם בונפלד, "אמרתי לו שהוא יהיה חייב להשתפר בהגנה, כי כשהכדור לא אצלו הוא לא תורם לקבוצה. היינו מתווכחים והוא היה אומר לי, 'אני אגרום לקבוצה השנייה לשמור עלינו ולא נצטרך לעשות הגנה'".

בונפלד עצמו מסכים לאפיונים האלה. "האגרסיביות והדפנסיביות הם דברים שכשהתפתחתי כשחקן לא הייתי מודע לחשיבות שלהם", הוא אומר. "בעבר חשבתי שמספיק שאבקיע או אבשל, אבל ברמות הגבוהות זה לא מספיק. זה גם הדבר הראשון שניר קלינגר אמר לי בפגישה הראשונה בינינו: 'אם תשפר את הדברים האלה, אתה תהיה שחקן יותר טוב משאתה מאמין'. אלו דברים שאני עובד עליהם לאחרונה ויש שיפור, ואני אמשיך לעבוד עד שזה יהיה חלק אינטגרלי מהמשחק שלי. אני מקווה להעלים את החסרונות שלי כמה שיותר מהר. אני צריך להשתפר בפיזיות ובאגרסיביות, ולדעת לתרום לא רק כשהכדור ברגליים של הקבוצה שלי, ואז אהיה פלימייקר חדשני".

למרות היותו כוכב נוער בולט, בונפלד כמעט לא קיבל צ'אנסים בעונת הבכורה שלו בבוגרים. בתחילה זו היתה מחלת הנשיקה שהשביתה אותו לחצי שנה ולאחר מכן אייל לחמן, שהשאיר אותו על הספסל. גם העונה השנייה לא נפתחה היטב, אבל אז הגיע לופא קדוש ועימו הפריחה.

כשקדוש הגיע לבאר שבע היתה הקבוצה ממוקמת בתחתית הליגה השנייה. גם מצבו של בונפלד לא היה מזהיר. לאחר שחש כי אינו מצליח לבטא עצמו בקבוצה ביקש לעבור לבית"ר באר שבע, שמאמנה אז, ניר קלינגר התלהב מהאיכויות של השחקן. כשהוא עם רגל וחצי מחוץ לקבוצה נקרא בונפלד להרכב במשחק הדרבי בין הקבוצות, לאחר שחסרו לקדוש שלושה שחקני הרכב.

בית"ר באר שבע של אותה עונה הסתמנה כקבוצה הבכירה בעיר והפועל הגיעה לדרבי מעמדת נחיתות, אולם הופעה מצוינת של בונפלד סחפה את הקבוצה לניצחון 1:3, שהזניק הן את המועדון והן את בונפלד לחצי עונה מצוינת שהסתיימה בעלייה לליגת העל. "כשהגעתי הוא היה על הספסל במשך תקופה ארוכה ואז נכנס לעניינים", נזכר קדוש, "הוא היה פנטסטי בעונות שלי שם, וכמעט הגיע לנבחרת".

בקיץ הבא הדהים בונפלד עם דרישה לשכר שגירד את ה-100 אלף דולר. בבאר שבע, עיר עם מנטליות כפרית, שבה כל חשד לקונספירציה הופך לעובדה מוגמרת בטלפון שבור של גלגול שמועות, לוחשים עד היום שמעורבותו של אביו בקבוצה מאחורי הקלעים גרמה לשחקן לדרוש מהקבוצה סכומים מתוך ההרגשה ש"מגיע לו".

דורון ממן מוצא קורלציה בין אביו של השחקן לתכונותיו: "הוא קצת מפונק. הוא בא מרקע עשיר, ואנשים כאלו חושבים שמגיע להם יותר על המגרש. היו לו הרבה משחקים שבהם היה עומד ולא נוקף אצבע כדי שהכדור יגיע אליו".

בונפלד מודע לטענות בבאר שבע בנוגע לרקע שממנו בא. "אם אני מסתכל אחורה זה רק הפריע", הוא אומר ומסביר: "יש מאמנים שהיו מסתכלים על מכלול של דברים כשקבעו מי ישחק. לפעמים הייתי צריך להוכיח את עצמי יותר משחקנים אחרים, אבל למדתי לחיות עם זה. אבא שלי הוא מספר אחת בשבילי". לגבי הטענות על אופיו מפתיע הקשר באמירה גלויה: "אני אדם מפונק מחוץ למגרש, ואולי הבאתי את זה גם למגרש. אני אעשה הכל כדי להיפטר מזה. מעולם לא קיבלתי פריבילגיות ששחקנים אחרים היו יכולים לקבל. כשאתה בקבוצה אתה לא עושה דברים וחושב אם יש או אין לך גיבוי. אני לא צריך חסדים של אף אחד, אני עצמאי ויודע לדאוג לעצמי".

בכל מקרה, מהשנתיים תחת לופא נהנה בונפלד, למרות שמגרעותיו המסורתיות עדיין עצרו אותו. "הוא לוקה בדפנסיביות ובאגרסיביות", מסמן קדוש את התכונות שמנעו מבונפלד לפרוץ כבר בעונת 2001/2002, הראשונה שלו בליגת העל. "בגלל זה בתחילת הדרך הוא לא שיחק הרבה בליגת העל".

בעונת 2002/2003, העונה הטובה של הקבוצה בליגת העל, לקח בונפלד חלק כמעט בכל המשחקים. הוא כבש שישה שערים, בישל עוד שלושה, וגם הרים תרומה מכרעת למסע של הקבוצה לגמר הגביע עם שלושה שערים, ששניים מהם היו אף שערי ניצחון. ההתרסקות מול הפועל רמת גן בגמר הותירה את בונפלד מאוכזב מעצמו. "דווקא כשהיו צריכים אותי לא תיפקדתי".

הקיץ הבא הניב עבור השחקן חוזה לשלוש שנים בסכום של 80 אלף דולר לעונה לערך. כשלקבוצה הגיע אלי גוטמן, היחסים בין השניים הידרדרו במהרה. נאמן לדרכו דרש גוטמן מבונפלד להשתתף במשחק ההגנה של הקבוצה בצורה עקבית. "המאמן דרש ממנו יותר הגנה ואלעד לא קיבל את זה כמו שצריך", נזכר שחקן הקבוצה עוז יפרח. "הוא אמר : 'מה, שאני אעשה הגנה?'". המתחים בינו לבין גוטמן נאגרו עד שהגיעו לכדי עימות בטונים גבוהים, שבו בדק המאמן את קו שפל גאוותו של הקשר וכינה אותו "פישר".

"הקטע הזה היה בתחילת העונה שעברה", נזכר בונפלד. "אחרי מה שקרה בינינו היינו ביחסים טובים, וזה התבטא בחצי עונה של שמונה בישולים ב-14 משחקים ועוד שני פנדלים שנעשו עליי. היתה בינינו כימיה טובה. בהתחלה התפיסה שלו היתה שונה עבורי ולקח לי זמן להתאקלם. מקור הבעיה היה בי, אבל בסופו של דבר כולם יצאו נשכרים". גוטמן: "אני דרשתי ממנו להיות נייד ולהשתתף במשחק ההגנה של הקבוצה. העימות נסב רק על כדורגל והוא הבין את זה".

אחרי שנרגעו הרוחות החל בונפלד לעבוד בחדר כושר ועל בעיטות חופשיות כחלק ממסעו להשביח את עצמו. עדיין, מהעונה האחרונה יפיק בונפלד יותר מסקנות מזיכרונות, במיוחד על רקע ההשוואה לעונות אצל קדוש. "אצל לופא פרחתי", הוא אומר, "גם מבחינת זה שנכנסתי לתודעה הארצית וגם מבחינת היכולת. היתה לי אצלו לפני שנתיים חצי עונה של שישה שערי ליגה, ארבעה בישולים ועוד שערים בגביע. בחצי עונה זו היתה תפוקה של שחקן עונה. מהבחינה הזו אולי נעצרתי, אבל אצל גוטמן למדתי דברים כמו אגרסיביות ומשמעת טקטית, דברים שלא היו לי".

בקיץ האחרון סבל בונפלד ממגפת הקיצוצים של היושב ראש, אלי זינו, שחתך את חוזהו ל-40 אלף דולר והסכים להוסיף סעיף שבו התחייב לשחררו אם תגיע הצעה מתאימה. והיא הגיעה - ועוד ממועדון אפוף תנומה בחלק ההתקפי, שמשווע לשחקן יצירתי ופרודוקטיבי.

על דבר אחד אין עוררין - אלעד בונפלד מוכשר. מאוד. "מדובר בקשר יצירתי, ששחקנים כמו אדו שעושים תנועה לעומק ייהנו מהמסירות שלו, כי זה הדבר שהוא מתמחה בו", אומר גוטמן, "הוא בחור נבון ואפשר לדבר איתו מחוץ למגרש מעבר לרמה של מאמן לשחקן". הוא מוגדר בפי כל כאחד מהטובים בארץ בבישולים, גם אם יכולת המסירה המשובחת שלו באה לעתים על חשבון ההבקעה. "הוא מחפש למסור יותר מאשר לבעוט לשער", אומר עוז יפרח, שנזכר בשיחות שהיו מנהלים השניים ובהן היה מפציר בבונפלד ללמוד להיות אגואיסט יותר ליד השער. "הוא מסוג השחקנים שהקהל בא לראות, מהסגנון של בן לוז ואייל ברקוביץ'", אומר קדוש. "אצלו תמיד יש כתובת לכדור. מאמנים ופרשנים אומרים שכיום אין יותר פליימייקר בכדורגל, אבל הוא באמת עושה משחק".

מבעד לאיכויותיו, תבנית דמותו עדיין נותרה מתעתעת. בשבת האחרונה, למשל, זה קרה לו פעם נוספת - כל התכונות הדומיננטיות של בונפלד הפציעו מחדש כשהכריז כי שחקני באר שבע פגעו בו במכוון, כמו אמר שישירותו עדיין איתו. בין אם היתה פגיעה מכוונת בשחקן, הסולד מאגרסיביות, ובין אם לאו, בונפלד, לא פראייר להזכירכם, לא נתן לדבר כזה לחמוק בלי שיעמוד על דעתו ויתבע את שלו.

הפרשייה הזאת, מן הסתם, תעבור, ובונפלד ימשיך לנסות לנתב עצמו להצלחה. אחרי שהתבגר, צלח משברים עם מאמניו ושרד עונות טובות יותר ופחות בבאר שבע, הוא אמור להיות הבמאי בקבוצה שבה החלק המבריק - עובד, דגו, ביטון - לא מספק באחרונה דבר, זולת ואקום קריאטיבי. זו ההזדמנות של בונפלד. "תפרגנו לו שם, מגיע לו", מבקש ברדה, חברו מבאר שבע, שחווה מעבר דומה למכבי חיפה, "זה לא מעבר פשוט. אבל בסופו של דבר, היכולת שלו תקבע. אני מקווה שהחלוצים של מכבי תל אביב ייהנו ממנו כמו שאני נהניתי ממנו". לשמחתה של מכבי תל אביב, היא מקבלת שחקן שיכול רק להתקדם, כפי שפוסק דורון ממן: "יש לו פוטנציאל גדול. הוא עדיין לא עשה את הפריצה שלו, ולמען האמת היא היתה צריכה להגיע מזמן. אני חושב שהוא יצליח".