עד יום כיפור זה יעבור

יממה אחרי ובמכבי תל אביב עדיין מנסים לעכל את מהלכי המשחק הראשון בליגת האלופות ובעיקר את הדקה ה-63 בה הוכרע המשחק לטובת באיירן מינכן. עד לאותה דקה, הכל עבד לפי התכנית. גם עבור האוהדים.

זה התחיל בארוחה משפחתית, עם מיטב מטעמי החג המסורתיים והלא מסורתיים (גם אצלכם אוכלים שניצל וצ'יפס?). בבטן מלאה יצאתי ביחד עם כמה מבני משפחתי, אוהדים צהובים מלידה, לעבר איצטדיון רמת גן על מנת לחוות ערב היסטורי שכולו הגשמת חלום של כל אוהד. שנה חדשה, כמו ששנה חדשה צריכה להיות.

מהבדיקות הביטחוניות עם מאבטחים לובשי ווסטים של ליגת האלופות, דרך הביקור במסעדה החדשה שמתחת לאיצטדיון שלבשה בגדי חג והפכה לפאב ספורט אנגלי לגיטימי ועד לכניסה הפיזית למגרש, אפשר היה לחוש במשהו מוזר ולא ישראלי באוויר. אח"כ, כשהגיע תור הילדים האלה שתמיד רואים בטלוויזיה, לנופף בדגל הצ'מפיונס ליג במרכז המגרש (הם לא בדיוק ילדים דרך אגב), לא היה אוהד צהוב אחד שהלב שלו לא פירפר. כל כך גדולה היתה ההתרגשות, עד שעשרות אלפי האוהדים לא שמעו את ההימנון הרשמי ובשירת התקווה, נדמה היה כי רק סדנת הקצב המצחיקה של גלזנר, ההוא מ'כוכב נולד', תעזור להם על מנת שלא לזייף.

התיישבתי מתחת לשדר הטלוויזיה הגרמני שהזכיר בנשימה אחת את באלאק, מסיקה, סטרול ובאלאק - חזון אחרית הימים. היחיד שביטוי שמו היה נשמע טבעי לגמרי על הבימה הזו, בערב הזה, היה לירן שטראובר - או בגרמנית, שטראאוובה. מכבי הסתדרה מצויין מול יריבתה הראשונה בליגת האלופות ובהפסקת המחצית, היתה לכולם הרגשה שאפשר להפתיע את הקבוצה האדישה של פליקס מגאת. שלמה שרף, שישב לא רחוק ממני, התלונן על רמת המשחק אך טען שלא ציפה ליותר מדי. ד"ר אלי נבו, פריק של הליגה האיטלקית, נהנה מכל רגע: "אין כמו המשחקים הטקטיים האלה. רק שימשיך ככה ויהיה בסדר".

הכל עבד כאמור לפי תכנית המשחק של קלינגר ושלי (לינק למטה), אבל בתוכי הרגשתי שמשהו הולך להשתבש עם תחילת המחצית השניה ואכן זה מה שקרה. בתוך שלוש דקות מכבי ניסתה ללכת דרך מרכז המגרש. ברונו הייס איבד בפרק הזמן הזה לא פחות מארבעה כדורים, במקום לבוא אחורה ולהתחיל התקפה במסירה אחת חדה וארוכה. לברונו, ברזילאי טוב, אבל אחד שלא הגיע לרמות הגבוהות מסיבה מסויימת, אין כנראה את הטכניקה, את הפיזיות ובכלל את היכולת להתמודד עם מרכז השדה הגרמני מבחינה התקפית. אגב, למה שמבדיל את הייס מלוסיו וזה רוברטו לשם השוואה, קוראים עצלות.

הבלגאן במכבי הגיע לשיאו בדקה ה-63. נגיחה לא טובה של סטרול, שגרמה להרחקה אומללה של נגר. הכדור הטועה הגיע לדאבל פאס שמצא את מקאי מול שטראובר. השוער התל אביבי בעט על סטרול והכדור הגיע לזיתוני שנכשל בהרחקה שלו. זה רוברטו קפץ על המציאה, עבר שוב את זיתוני ולפני שהספיק להוציא בעיטה ברגל ימין - החלשה שלו - הוכשל ע"י ג'ון פנטסיל, שהיה רק האחרון שטעה. סטרול: "אני לא זוכר בוודאות מה קרה באותה דקה, עוד לא ראיתי את המשחק בטלוויזיה כך שקשה לי לשחזר, אבל בכל מקרה צריך להתנצל בפני ג'וני, כי דברים כאלו קורים לכל שחקן. לא מגיע לו כל העליהום הזה".

המשחק נגמר ואת האוהדים אחזה תחושת החמצה אדירה. באיירן הגיעה לכאן בכושר לא טוב ומכבי צריכה ויכולה היתה לצאת עם תוצאה טובה יותר. בדרך לאוטו קיבלתי הודעת SMS מחבר אוהד אדום, "0:1 קטן, כמו שהפועל אוהבת", צחקתי והמשכתי הלאה תוך שאני שומע לא מעט צופים מאוכזבים, שעדיין דיברו באופטימיות. "חיפה התחילו עם חמישייה במנצ'סטר, אפשר להוציא תוצאה טובה בשבוע הבא", הם אמרו בשיא טבעיות כאילו היריבה הבאה היא הפועל ארגזים. רציתי להזכיר להם שבעוד שישה ימים תגיע מכבי תל אביב לטורינו, למשחק "קל" מול יובנטוס. רציתי.

"אתה יודע מה, אם מכבי תנצח בטורינו, אני מתחייב לרוץ ערום בבלומפילד", אמר לי אחרי המשחק אור שפונדר, אחד מהאוהדים היותר פנאטים של מכבי ואחד מבעלי אתר המכבי.קום. העובדה שמכבי שיחקה נגד באיירן מינכן ו"הפסידה בכבוד", למרות שהיא הצעירה בליגת האלופות, למרות שהיא אחת מהבינוניות מקבוצות מכבי של השנים האחרונות ולמרות ההתרגשות וחוסר הניסיון במעמדים הללו, לא מונעת מהאוהדים להמשיך לחלום על נקודות בדלה-אלפי. גם אבי סטרול, שבכל זאת היה ממצטייני אמש, לא שולל שום דבר. "קודם כל יש לנו משחק לא קל נגד הפועל באר שבע בשבת, משחק לא קל בכלל, אבל במכבי אין אף אחד שמוריד את הראש - גם לא לפני משחק בטורינו נגד יובנטוס. אפשר לעשות את זה". אחרי ראש השנה ורגע לפני יום כיפור, מקווים המכביסטים לכפר על ההפסד הביתי כבר במשחק הקרוב. מכביזם כבר אמרנו?