לא יצאת גבר, קלינגר

נפרק את הדברים של ניר קלינגר אחרי המשחק, ואולי נלמד מהם משהו.

* "אני גאה בשחקנים, הם גילו נחישות ורצון".

צודק. זה נכון. אלה הרי שחקנים של קלינגר. בכל מילון, תחת הערך נחישות, מספיק לשים תמונה של קלינגר. איך הפכה מכבי לקבוצה של נחישות ורצון? מי עשה אותה כזו? כל חובב כדורגל מתחיל יודע את התשובה: קלינגר. מתחת למחמאה לשחקנים מתחבאת כאן גם מחמאה עצמית. קלינגר פתח עם 11 פייטרים, כשהוא מוותר על השחקנים היצירתיים, וקיבל קבוצה כדמותו. נחושה. שיחק אותה.

* "החלק הקדמי שלנו היה ביום חלש מאוד וביצע רק את המשימות ההגנתיות".

נחישות ורצון צריכים מושא – במה אתה נחוש? מה אתה רוצה? התשובה ברורה: לא לספוג. להתגונן. לא לתת. השחקנים הפנימו את המסר שהועבר להם בימים שלפני המשחק. גם אחרי חצי משחק, כשהיה ברור שבאיירן זה לא באיירן, המסר נשאר כשהיה. שחקן יצירתי לא הוכנס. קלינגר דבק בהרכב המתגונן. יצירתיות אף פעם לא היתה הצד החזק שלו.

* "הייס, לירן כהן ומסיקה לא שיחקו טוב, היה חסר להם מחץ. הבעיה שלנו היתה שלא גילינו יכולת התקפית".

איך זה קרה? צירוף מקרים ששלושתם תפקדו רק הגנתית? אולי. יותר סביר שהשלושה הפנימו את המסר המתגונן של קלינגר. אם באמת היו ביום חלש, אז גם בהגנה היו נכשלים. אבל לא. משום מה רק בהתקפה הם לא הבריקו.

קלינגר, בלי בושה, קוטל את השחקנים המזיעים שלו אחרי המשחק. זה הם. כשהוא אומר "לא גילינו" יכולת התקפית, בלשון רבים, הוא לא מתכוון לבעיטות שלו לשער. הם אלה שלא שיחקו טוב, להם היה חסר מחץ. ככה במקרה יצא. מה קשור אלי.

* "יכול להיות שכיבדנו מדי את הגרמנים, או שלא שיחקנו מספיק בצורה אמיצה ועם תעוזה".

הפעם ללשון הרבים יש תפקיד אחר: כיסוי תחת. לא כיבדנו? לא היינו אמיצים ונועזים? מי האנחנו הזה הפעם? יכול להיות שדווקא קלינגר הוא זה שכיבד מדי את הגרמנים? יכול להיות שקלינגר לא היה מספיק אמיץ ונועז? יכול להיות שהוא זה שנמנע עד הדקה השישים מכל חילוף, ואז הכניס קשר הגנתי? אם היה אומר שלא היתה ברירה, והיה צריך להתגונן כל המשחק – דיינו. אבל קלינגר עצמו רומז על אלמנט פחדני. מי הפחדן? הייס? לירן כהן? מסיקה? הם תמיד פוחדים לתקוף? כשזה מגיע אליו, קלינגר עובר ללשון רבים. טוב, הם 11 שחקנים, 14 עם המחליפים, והוא רק אחד.

* "הם סגרו את הייס מצוין במחצית הראשונה, ציפיתי שהוא יחזור אחרי ההפסקה, אבל הוא לא השתפר, לכן החלפתי אותו".

סחתיין עליך, קלינגר, איזה ניהול משחק. לא חשבת לפני המשחק שאולי באיירן יסגרו את הייס? יש מישהו מרכזי יותר במכבי לשים עליו עין? חשבת לשלב שחקן אחר, שיחלק איתו את הצד ההתקפי בקישור? יכול להיות שגם הייס היה מרוכז במגננה ולכן התקשה ליצור? ואם הוא לא השתפר, למה הוחלף רק בדקה ה-82? לא קלינגר אחראי, אלא הייס כמובן. זה הוא שלא השתפר. מה הייס קיבל עבור הזיעה שלו? ביקורת פומבית מהמאמן.

* "הטעות של פנסטיל לא אופיינית, אבל הוא יתגבר".

הנה, לשם שינוי, קצת פרגון מצד המאמן לשחקן שלו. נחמד מאוד. ומה עם הטעות של זייתוני? גם היא לא אופיינית? את "חילוף הדקה השישים" המפורסם שלו ביצע קלינגר בדקה ה-62, כשהוציא קשר הגנתי, מישאלוב, והכניס קשר הגנתי, זיתוני. לרענן את הקישור האחורי, החלק המתגונן של הקבוצה, ובכלל, החוליה החביבה על קלינגר, קשר אחורי לשעבר. תרשו לי לצטט: "יכול להיות שכיבדנו מדי את הגרמנים או שלא שיחקנו בצורה אמיצה ועם תעוזה".

כשמאמן מכניס שחקן למגרש ואחרי שתי דקות הוא כובש שער, המאמן יוצא גדול. מה קורה כשמאמן מכניס שחקן ואחרי שתי דקות המחליף מאבד כדור ליד הרחבה, נותן לעבור אותו כמו מים ובונה לגרמנים מצב של חצי גול? מישהו יוצא קטן?

אורן זיתוני, פצוע נצחי, שמתפקד בקושי, שמחלים מעוד פציעה, הוא החילוף של קלינגר בדקה השישים. ומי אשם בגול? רק פנסטיל, כמובן. "טעות לא אופיינית". הריצה המוטרפת של פנסטיל לעבר זה רוברטו באה להציל את מכבי מהבור שפער זיתוני, החילוף של קלינגר. פנסטיל אשם.

* "זו היתה נקודת התפנית במשחק".

אין שום ספק. ולקלינגר יש חלק נכבד בכך. מאמן בוגר היה לוקח אחריות, או לפחות שותק. אבל קלינגר מפנה אצבע מאשימה לכמה מהשחקנים שלו, וגם כשהוא בא לפרגן לפנסטיל הוא בעצם מרכז רק בו את האשמה. את הטעויות והפחדנות שלו הוא מעביר לשפת ה"אנחנו".

מכבי לא נראו רע מול באיירן, ההכנה של קלינגר היתה טובה (לשיטתו), וגם התוצאה לא מביכה. ניהול המשחק של קלינגר היה חלש, חילוף שלו הביא לשער הגרמני, וגם זה לא בושה. טועים. חוסר היכולת להודות בטעות, וחמור מזה – גלגול האשמה אל השחקנים – הם גם בושה וגם חרפה. עוד שבוע יום כיפור, קלינגר. לך תבקש סליחה.