גם כן אלופה

שוב תוכתר העונה אלופה לליגה הישראלית שלא הוד לה ולא הדר. לאלופת העונה הקודמת, הפועל תל אביב, היה גם את גביע המדינה. למי שזוכר, חגיגות האליפות בבלומפילד נדחו עד לאחר היוודע תוצאות גמר הגביע. רק הזכיה הכפולה נתנה תוקף אמיתי, בעל רושם, לשלטון הצנוני של האדומים בכדורגל המקומי. הדאבל, סוויפ מוחלט, הצליח להשכיח את הכדורגל הלא מעניין שהפועל של אז (כמו של היום) הפגינה בנחישות מרשימה. הוא מיקד את הזרקורים בסיפור האנדרדוגי של התינוקות של קשטן.

כדורגל, עוד יותר מענפי ספורט אחרים, הוא עניין של רגש חשוף. זו התמצית, המקור, וגם השורה התחתונה שקובעת את ההתייחסות אל המשחק הכי פופולארי בעולם. בגלל זה יש לא מעט אנשים שדיבורים כאילו-מלומדים על כדורגל הצליחו לנפח להם את הראש. איפה הרגש, הם שואלים.

וכן, יש כאן ניגוד. טקטיקה, מטבעה, נועדה להפחית את אחוזי השליטה של הרגש על המשחק. סיפור של אנדרדוג, מאידך, הוא תמצית הניגוד בין השכל לרגש. הוא הקצנה רגשית. עלילה שמצליחה להירקם כנגד כל הניתוחים הרציונליים. בגלל זה, ניצחון האנדרדוג הוא אירוע שאי אפשר לעמוד מולו. רגשית, כמובן.

מכבי חיפה לא הצליחה לרגש העונה בכדורגל שלה. היא נתנה כמה תצוגות בזמן הזבל מול בני-יהודה והפועל פתח תקוה. היא לקחה אליפות מזמן, אבל עדיין רודפת אחרי איזו נקודה אבודה. היא נכשלה במשחק ההכתרה, במקום בו כל כללי הטקס חייבו אותה לעשות אותו, בבלומפילד אצל האלופה היוצאת.

למכבי חיפה, החל מהיום, לא יהיה את הדאבל כפיצוי על יכולת לא מרגשת. לא רק זה, אלא שמכבי חיפה גומרת את העונה הגדולה שלה כשהיא נכנעת לאנדרדוג. טראח, מכה על הראש. ועכשיו לחגיגות האליפות.

בחמישים השנים האחרונות, מכבי פתח תקוה הצליחה להגיע פעם אחת בלבד לגמר הגביע. זה נתון סביר מאוד, ביחס למהות, הכוח והאפיל של המועדון הזה, שאפילו בעיר כמו פתח תקוה הוא מספר שתיים. פעם מכבי פתח תקוה נחשבה לקבוצה הכי משעממת בליגה. היום, אפילו היא, עם סטארים שמשחקים כבר עשר שנים בליגה ועדיין אין סיכוי שתזהה אותם אם תשב מולם במסעדה - בשיממון ובסיאוב הכללי, מכבי פתח תקוה הזו יכולה להיות שיא הרגש.

הכל, כמובן, בתנאי שעל הקווים ניצב יוסי מזרחי, וגם זה יכול לקרות לקבוצה כמו מכבי פתח תקוה פעם בדור או שניים. כל ההישג הוא של יוסי מזרחי. נשאר למכבי פתח תקוה עוד משחק אחד איתו, וזה יהיה הגמר. אחר כך, המאמן הכי לא פראייר בארץ (המחמאה הכי רלבנטית שאפשר לתת למאמן ליגה ישראלית) יילך לירושלים. מכבי פתח תקוה תחזור להווי הרגיל של הלוזונים: היא תעשה ניסויים עם שפיגל, שכבר שכח כמה אין לו כוח לשטויות האלה, או עם אוחנה, שיקבל בפתח תקוה חותמת סופית של מאמן גרוע, או אולי שוב עם לחמן, סיני אם יהיה פנוי, אבי כהן או מנשה נוריאל. גם למכבי חיפה חסר רק עוד משחק אחד העונה, אבל אף אחד לא באמת מתרגש לקראתו. אאוץ'.