בתום 72 שעות שבהן התאבלנו על הכדורסל הישראלי בעקבות ההפסד המביש של הנבחרת בלטביה, אפשרה לקחת נשימה ולהתרווח. נכון, מדובר בסך הכל בניצחון קליל 64:84 על בולגריה, נבחרת שאסור להפסיד לה בשום סיטואציה. מצד שני, גם ההפסד בלטביה לא היה אמור לקרות בשום סיטואציה, והערב אפשר לפחות להתנחם בעובדה שהעניינים דפקו כמו שצריך ושראינו ניצוצות של הנבחרת שסיימה שביעית באליפות אירופה האחרונה. קצורין שינה את החמישיה הראשונה ויבש על הספסל לאורך כל המשחק שניים מאלה שפתחו בלטביה. ארז מרקוביץ' לא ראה אפילו שנייה על הפרקט ויותם הלפרין שותף לחצי דקה בלבד. ההסברים של מולי קצורין בהמשך. עוד נקודה מעודדת היא היתרון של ישראל בריבאונדים. אמנם רק 33 לעומת 32 של הבולגרים, אבל בהיעדר סנטר טבעי לנבחרת, גם זה משהו.
"אנחנו משתפרים ממשחק למשחק", אמר בסיום יניב גרין שהיה הבולט היום ביחד עם שרון ששון. הזמן עושה את העבודה מסתבר וכנראה שזה הגורם המרכזי. הביתיות לא שיחקה תפקיד ממש גדול באולם מטרווסט. בניגוד לקמפיינים הקודמים של הנבחרת בהם אפשר היה למצוא אלפי אוהדים גם מול נבחרות זניחות, האולם שמכיל כ-1500 מקומות לא התמלא והאווירה, לפחות בתחילת המשחק הזכירה יותר את החג שמגיע אחרי ראש השנה מאשר משחק של על החיים ועל המוות. באיגוד הכדורסל צריכים לחשוב טוב איך להרעיד את האולם הזעיר הזה כבר במשחק הבא מול פורטוגל. כרטיסים בחינם יכולים להיות אולי פיתרון טוב.
בעקבות הניצחון התמקמה נבחרת ישראל במקום השני בבית ועם ניצחון בהפרש גבוה על בולגריה שמתכוונת להילחם על ההפרש הזה. ניצחון דומה על פורטוגל, שנחשבת לחלשה בבית ביום שלישי הקרוב, יציב את הנבחרת עם רגל וחצי באליפות אירופה, מאחר ושתי הנבחרות הראשונות בבית מעפילות אוטומטית.
במשחק השני שהתקיים הערב בבית ב' ניצחה לטביה במשחק חוץ את פורטוגל 76:81 (32:36).
תיאור המשחק
מולי קצורין שינה את החמישיה מהמשחק בלטביה ופתח הפעם עם ליובין, תמיר, קוז'יקרו, לימונד וטל בורשטיין. בהתחלה השינוי הזה לא ממש הוכיח את עצמו. הנבחרת פתחה במשחק מבולבל בדיוק כמו בלטביה. עמית תמיר המשיך להחטיא קליעות פייד-אווי וכדורים נוחים מתחת לסל. מהצד השני, הבולגרים השיגו סלים קלים ועלו ליתרון 8:12. מאיר טפירו שנכנס בהמשך וטל בורשטיין לא הצליחו לייצר נקודות קלות ויניב גרין, שהחליף את קוז'יקרו עשה חיים קלים לשחקני הציר הבולגרים בהגנה. נקודת האור היחידה בדקות הראשונות הייתה רביב לימונד, שהוכיח את מקומו בנבחרת ואת הקרדיט שקצורין נתן לו. בכל מקרה, שאר החבר'ה בכחול-לבן לא התעוררו עדיין ובולגריה שכבר הובילה ביתרון של 7 נקודות סיימה את הרבע ב-14:19.
בפתיחת הרבע השני ישראל הצליחה לצמצם את הפער לנקודה אחת. נראה היה שאולי כאן תגיע הבריחה כשהנבחרת כבר עשתה את המהפך ועלתה ליתרון 31:35 דקה וחצי לסיום, אלא שהמומנטום נעצר, ובמקום שישראל תסגור עניין היא קיבלה מהפך של הבולגרים, שירדו להפסקה ביתרון 38:39.
במחצית השנייה קיבלנו סוף סוף את ישראל שכל כך חיכינו לה. ליאור ליובין יצא מהאנמיות שלו והתחיל לחלק את האסיסטים שהביאו לו חוזה שמן באוקראינה, 7 כאלו היו לו במשחק. הנהנים העיקריים היו יניב גרין ושרון ששון, שפתאום היו גדולים על השחקנים הבולגרים. ריצת 0:9 הובילה את ישראל ליתרון 39:47 וזה למעשה גמר את המשחק. כאן גם הקהל כבר התחיל להתעורר ולהלהיב את שחקני הנבחרת, שלא עצרו את המומנטום עד לסיום בידיעה שההפרש הוא גורם חשוב ביותר בקמפיין הזה. סוף סוף ראינו שני רבעים דלים בטעויות מצד הנבחרת הישראלית שרק הגדילה יותר ויותר את ההפרש וסיפקה הצגה אמיתית. הפינאלה הגיע אמנם עם המהלך היפה במשחק. דאנק אדיר של יניב גרין שהעלה את הנבחרת ל-53:80 ברבע הרביעי. אבל אי אפשר שלא לתת את הקרדיט לאיש הטוב ביותר על הפרקט, שרון ששון. אם ראשי קבוצתו החדשה אוראל גרייט דאגו מהיכולת שלו מול לטביה, היום הם יכלו להירגע. ששון היה הקלעי הבולט בנבחרת עם 19 נקודות (80% מה-2). גרין אגב, השיג דאבל-דאבל של 15 נקודות ו-12 ריבאונדים. הרבע האחרון היה כולו גארבג' טיים אחד גדול. מולי קצורין הרגיז מעט את המאמן הבולגרי עם 2 פסקי זמן בשתי הדקות האחרונות של המשחק, אבל במקרים כאלה תמיד אפשר להגיד שמשחקים על ההפרש. זה נגמר כאמור בהפרש עגול ויפה, 64:84 לישראל שנותן הרבה תקוות לקראת ההמשך. טל בורשטיין הוסיף 14 נקודות, מאיר טפירו קלע 13 ורביב לימונד הוסיף 8. אנגלו איבנוב הוביל את הבולגרים עם 13 נקודות. טודור סטויקוב, שהיה אחד הגורמים העיקריים ליתרון של בולגריה במחצית הראשונה סיים עם 12.