מגדיר העמדות האלטרנטיבי - התקפה

* הערה חשובה: לפני קריאת השטויות של מר ריאטי, במידה שאתם לא מתמצאים היטב בהסבר האמיתי לסוגי העמדות השונים, מומלץ לעיין ב"מגדיר העמדות הרשמי" של וואלה! פוטבול (מצורף קישור בסוף קטע זה), פן תלקו בבלבלה בלתי הפיכה. קריאה נעימה.

העונה הולכת וקרבה והבלבול בקרב האוהדים בקשר לשמות העמדות הולך וגובר, לכן החלטנו כאן במערכת וואלה! לנסות ולהבהיר את המצב פעם אחת ולתמיד. אנחנו הולכים לנסות בפרק הזמן הקצר העומד לרשותנו ללמד את כולם את שמות כל העמדות החשובות ולתאר את הסוגים השונים, או תת המינים, שקיימים בכל עמדה, תקראו לזה שירות לציבור אוהדי הפוטבול הישראלים מאיתנו במערכת.

לצורך העניין אספנו את אחד המומחים הגדולים בתחום, מר בו סיפוס, זואולוג חובב במקצועו, מתאבק מקצועי בעברו וחולה פוטבול בזמנו הפנוי. בו סיפוס, בבקשה:

העמדה הראשונה, והחשובה ביותר, היא הקווטרבק – Quarterback – בעגת הפוטבול העברית נוהגים לקצר לק"ב. כמו כל דבר במשחק הפוטבול יש שלושה סוגי ק"ב עיקריים: המוסרים, שנמצאים בסכנת הכחדה, ונכון לכתיבת שורות אלה נצפו רק 4 פריטים בטבע (אם כי בשבי הצליחו לייצר יותר), הרצים והבורחים. ראוי לציין כי הק"ב נמצאים בתחתית שרשת המזון ולכן כולם נוהגים לתקל אותם ולמעוך אותם.

הק"ב המוסרים, כמו למשל פטריק רמזי מהוושינגטון רדסקינס, הם שחקנים עם טווח מסירה מרשים ויכולת כיוון מרשימה עוד יותר, כמובן שהדברים האלה קיימים רק בספרים שכן בטבע, באזור המחייה הטבעי שלו, את הק"ב המוסר נמצא בדרך כלל בתחתית ערימת שחקני הגנה.

הק"ב הרצים שהם המין הנפוץ יותר של הק"ב הם שלב גבוהה יותר באבולוציה של הק"ב. כמו אחיהם המוסרים גם הרצים יכולים למסור לטווח מרשים אם כי יכולת הכיוון שלהם חלשה ביותר. ייחודם הוא ביכולת למצוא תמיד את השחקן היריב היחידי שלא נמצא ליד אף שחקן מקבוצתם, ולמסור דווקא לו את הכדור. קורדל סיוטארט הוא דוגמא מובהקת לק"ב הרץ.

הק"ב הבורח הוא הנפוץ מכולם. בניגוד לאחיו הוא אינו מסוגל לכוון את הכדור ואין לו טווח. מצד שני הוא חמקמק ביותר ולכן כמעט ואין תיעוד של הזן הזה בטבע. אפיון נוסף של הק"ב הבורח הוא היכולת המדהימה לחרב מהלכי התקפה פשוטים. דרו בלדסו (בציר 2003) הוא דוגמא מצוינת לק"ב בורח.

העמדה הבאה היא הרץ האחורי – Running Back
גם עמדה זו מתחלקת לשלוש עמדות משנה- הרצים עם הכדור (ר"ת בלעז HB - Halfback), הרצים ללא הכדור (נקראים בלעז FB - Fullback) וכמובן המפריעים הכלליים (אין בלעז).

הרצים עם הכדור- נמצאים בשפע בטבע וממוקמים בחלק התחתון של שרשרת המזון. הרץ עם הכדור מאופיין באומץ לב מדהים וטיפשות מדהימה לא פחות, שכן הוא נוהג לרוץ שוב ושוב אל תוך ערימת שחקני הגנה שהם הטורף הטבעי שלו. מבחינה פיסית הרצים עם הכדור מאופיינים במבנה גוף רגיל- גובה ממוצע 175-180 ס"מ ומשקל של כ-80 ק"ג שמרוכז רובו ברגליים. הרצים עם הכדור נהנים מידי פעם לשחק בתור תופסים שכן הם מגלים סיפוק יוצא דופן מהחוויה של חבטת צד, במקום ההתנגשות החזיתית המוכרת להם.

הרצים ללא הכדור נמצאים גם הם בשפע בטבע אך לעומת אחיהם עם הכדור אלה תפקידם מתמקד בלהיות שק חבטות ללא ההזדמנות לשאת את הכדור תוך כדי חבטה. חוקרים רבים עדיין לא הצליחו להבין מדוע שחקנים רבים כל כך נהנים ורוצים להיות הרצים ללא הכדור. מחקרים מרתקים שנערכו לאחרונה בדאלאס מעלים סברה כי ייתכן ומדובר בפגם גנטי, אם כי לא ברור איזה גנים יש לקסדה.

הרצים המפריעים הכללים נמצאים בכל מקום בטבע. הם אותם שחקנים שבאופן אקראי מתנגשים בשחקנים אחרים ללא קשר לדת מין צבע גזע או קבוצה. כמעט כל מי שאי פעם שיחק פוטבול מקצועני מכיר שחקנים כאלה באופן אישי, אלה הם החברה הענקיים שעולים עליך ומבקשים בחיוך מבויש סליחה, תוך שהם אוספים את השיניים שלך שהתפזרו לכל עבר.

העמדה הבאה היא עמדת התופס ובלעז – Wide Receiver.

התופסים מחולקים ל 4 קטגוריות משנה- התופס התופס, התופס השומט, התופס הלא תופס וכמובן מחזיר הבעיטות.

התופס התופס הוא כידוע חיה המוכרת על ידי האו"מ והקהילייה הבינלאומית כחיה מוגנת וכל פגיעה בה אסורה בהחלט, אלא אם אתה מגן פינה, סייפטי חופשי, סייפטי חזק, ליינבקר, או כל שחקן שבזמן נתון נמצא על המגרש. ייחדו של התופס התופס הוא כמובן בכישרון הטבעי שלו לרוץ לכל מיני מקומות על המגרש אך להצליח להישאר מכוסה וכך לא לקבל מסירה. ג'ואי גאלוויי עושה קרירה ארוכה בתפקיד.

התופס השומט הוא דמות חריגה באבולוציה של המשחק. ברור כי למרות שמו מקורו אינו ב"קצ'ארוס רסיברוס" אותו תופס קדמוני שכבר אינו קיים. נראה כי הוא נצר למין "הפמבילטוס אינעלדינקום" שמקורו ככל הנראה באזור צפון אמריקה, כיום קנדה. בכל מקרה התופס השומט מאופיין ביכולת נדירה לתפוס כדורים בלתי אפשריים בעליל, אם כי כאלה כמעט ולא נמצאים בטבע. אפיון נוסף ונפוץ יותר של התופס השומט הוא היכולת לא לתפוס מסירות, כולל כאלה שמשוגרות בעדינות של נוצה היישר למרכז חזהו.

התופס הלא תופס נפוץ ביותר. המופע הבולט הנפוץ שלו הוא התרוצצות חסרת מעש על המגרש תוך מאמץ עילאי לא להפריע לאף אחד.

מחזיר הבעיטות הוא תוצר של הנדסה גנטית בין רץ ללא כדור לתופס לא תופס. בטבע, מחזיר הבעיטות נמצא על המגרש לפרקי זמן קצרים ואלימים שבסופם הוא מורד מהמגרש כשהוא מחובר לחזית של ליינבקר או מגן אחר. לוקח לצוותים המקצועיים בין 3 ל 5 דקות לגרד את כל החלקים ולהדביק אותם מחדש, אם כי ידוע גם על צוותים שלא מצליחים כלל לאחות את המחזיר בעיטות.

העמדה הבאה היא עמדת הטייט אנד – Tight End.

בניגוד לשאר העמדות במשחק, עמדת טייט אנד מחולקת לשלוש - הטיט אנד המשחק, הטייט אנד המשחק והמשפיע והטייט אנד הלא משחק.

הטייט אנד המשחק הנפוץ בכל העולם הוא שחקן ההתקפה שאמור לתפוס כדור, אלא אם כן הוא מנסה באותו הזמן להתנגש בשחקן הגנה, או שהוא פשוט לא רואה את הק"ב שלו כי הק"ב נמצא מתחת לשחקני הגנה. מתצפיות שנערכו באזור הגידול הטבעי של הטייט אנד עולה כי בתקופת החיזור הטייט אנד מחפש מסירות, אם כי הטייט אנד הממוצע מיוחם רק משחק אחד בעונה.

הטייט אנד המשחק המשפיע הוא מין נדיר במיוחד של הטייט אנד. קיימים בטבע רק 4 פריטים של המין הזה ומובן שהוא מוגדר כזן בסכנת הכחדה, יחד עם זאת, כבר מיום שהתחילון לעקוב אחרי הזן מוכרים רק 4 פריטים כאלה, כך שלא ברור האם מדובר במצב הטבעי או שמא מדובר בתוצאה של ציד מוגבר על ידי שחקני הגנה. הטייט אנד המשחק המשפיע ניחן ביכולת חריגה לתפוס כדורים ולא להפיל אותם באופן מיידי, ולכן ניתן רק להצטער על נדירותו הרבה.

הטייט אנד הלא משחק הוא המין הנפוץ מכולם ונמצא בכל מקום בטבע. התנהגות הטייט אנד הלא משחק מורכבת מהנפת דליי מים, עידוד ועשיית פוזות למצלמות ולמעודדות.

ועכשיו- לבונבון האמיתי שחקני קו ההתקפה השונים.
נתחיל מהמרכז הלוא הוא הסנטר או בלעז Center. הסנטר הוא שריד לימים הפרה היסטוריים של המשחק. במצבו הטבעי הוא נייח ומצבי חרום הוא מסוגל לנוע במהירות של חצי מטר לשעה. הסנטר הוא השחקן שמתחיל כל התקפה, הוא עושה זאת על ידי התנגשות בלתי מתפשרת עם שחקן או שחקני ההגנה הנמצאים מולו. בשבי נצפו סנטרים שמנסים לחקות את שאר שחקני הפוטבול ולרוץ עם הכדור, אם כי זואולוגים נוטים לייחס תופעה זו לפגם גנטי של הסנטרים החיים בשבי.

משני צידי הסנטר נמצאים הגארדים –Guard . הגארדים הם יונקים יבשתיים ענקיים המשתייכים למשפחת הלווייתנים, כמו אחיהם הימיים הם נוטים מידי פעם להטיח את עצמם על חומת ההגנה במה שנראה כניסיון הרואי ומדהים בטיפשותו. בשבי נצפו גארדים התוקפים ק"ב, ולכן לא נהוג להחזיק בשבי גארדים וק"ב בכפיפה אחת.

משני צידי הגארדים נמצאים התאקלים ההתקפיים – Offensive Tackle . התאקלים מתחלקים לשניים התאקלים המכאיבים והתאקלים המשטחים.

התאקלים המכאיבים, כפי ששמם מרמז, עוסקים במגוון פעולות שמטרתן היא לגרום כאב לב לאוהד הממוצע המביט כיצד הם היו אמורים לשמור על חיי הק"ב וכשלו. לאחרונה נראה כי פיתוח מואץ הורס את אזור הגידול הטבעי של התאקל המכאיב והזן הולך ונעלם מהעולם.

התאקל המשטח הנפוץ יותר והעמיד יותר, ניחן במגוון תכונות ייחודיות- הוא אינו מתעניין כלל בנעשה במגרש למרות שהוא נמצא על המגרש. הוא מעביר את ימיו בהמתנה לאות מהטייט אנד הלא משחק ושהאות מגיע הוא בשמחה גלויה מניף דליי מים ושופך אותם על מאמן הקבוצה.

עד כאן ממני ומבו סיפוס, מחר – הסבר מפורט על עמדות ההגנה.