"אני קם, ממשש את המדליה ומזכיר לעצמי במה זכיתי"

אחרי יומיים בלי עדכונים מהאלוף האולימפי שלנו, גל פרידמן, בטח התגעגעתם, אז הנה. משלוש פעילויות הורכב סוף השבוע האחרון של מדליסט הזהב באתונה: עידוד לאלכס אברבוך באצטדיון האתלטיקה, צפייה בתחרות אופני ההרים והטענת הסוללה לסלולרי. הטלפונים ממשיכים לזרום מכל העולם, וכל כמה שעות גל טס למכשיר ההטענה. אתמול, לפני האתלטיקה, גל עלה לנח קצת במשרדי התקשורת תחת חסותו של אלכס גלעדי. גלאי המתכות בכניסה לבנין שבדרך כלל מצפצים מכל דבר שהוא, לא קלטו את מדלית זהב ופרידמן התחיל לחשוש שעבד עליו עם זהב לא אמיתי. הבדיקה בטקס המדליות (בתמונה) כנראה לא היתה מספיק יסודית.

"האמת אני רוצה כבר הביתה", אמר לנו היום גל. "אני מת על הארץ ואם זה תלוי בי אני מפקיד את הדרכון שלי עד לתחרות הבאה, שתהיה מתי שתהיה. אני כל כך הרבה זמן בחו"ל שאני פשוט שונא את זה".

למרות שהוא כל הזמן חשב שהוא יכול וצריך להיות אלוף אולימפי, נראה שרק עכשיו פרידמן מתחיל לעכל את הענין הזה, שהוא הכי טוב בעולם: "בפשטות אני יכול לתאר את זה כעל גג העולם. אבל עזוב, זה לא באמת יתאר את מה שאני מרגיש. אני חושב שאני בעיקר עייף, תשוש, ועדיין מריץ בראש את הסרט מהתחרות".

"למרות מה שאנשים אומרים, שאני כל הזמן הייתי בהכרה ואני מחושב ואני יודע מה אני עושה, איפשהו אני עדיין מרגיש בתוך החלום הזה. אני קם בבוקר, ממשש את המדליה ומזכיר לעצמי במה זכיתי. עד שלא אחזור לארץ לא אבין את גודל ההישג". לפרידמן יש עוד יום וחצי עד לחזרה (שני), אחרי שיישא את דגל המשלחת בטקס הנעילה היום ראשון בערב.