ריצת ה-5,000 מטר מחר בערב תהיה לא רק התמודדות בין שני ספורטאים נדירים - האלוף האולימפי ב-1,500 מטר, הישאם אל גארוז' ממרוקו, והאלוף ב-10,000 מטר קנניסה בקלה מאתיופיה - אלא גם ניסיון של השניים להשיג הישג אולימפי בקנה מידה שכמוהו לא היה כבר קרוב לרבע מאה. מאז האולימפיאדה החלקית במוסקווה ב-1980, שום רץ בין הגברים לא השיג ניצחון אולימפי כפול בריצה ארוכה מ-400 מטר. הישג כזה לא נראה בחמש אולימפיאדות וגם לא בתשע אליפויות עולם באתה תקופה.
בקלה מהיר מכל העולם בתשע שניות - 60 מטר. ריצת ה-10,000 מ' נערכה ללא מוקדמות ונתנה לו מנוחה של כמעט שבוע. הסוד לניצחון על אל גארוז' והקנייתים קיפצ'וגה וקימבוון טמון בהחלטה לרוץ בקצב של שיא עולם. מחר הוא יהיה כנראה האלוף האולימפי ב-5,000 וב-10,000 מטר, השיאן בשתי הריצות הללו, אלוף העולם בשתי ריצות השדה (4 ו-12 קילומטרים), תמיד ב-20 מטרים לפחות. וכל זה בגיל 22. האיש יהיה רלוונטי גם ב-2060.
הסיפור של לורטה הארופ
עוד רגע טלוויזיוני נדיר: לורטה הארופ הובילה שלשום את הטריאתלון האולימפי בחצי דקה, כשני קילומטרים לסיום. אחיה לוק, טריאתלט עם פוטנציאל אולימפי, הביא אותה לענף. הוא נהרג בתאונת דרכים באימון לפני שנתיים.
קייט אלן, אוסטרלית שמייצגת את אוסטריה, עקפה אותה 150 מטרים לסיום. היא מחקה פיגור של 48 שניות בקטע ריצה אכזרי שעליו חוזרים שלוש פעמים, שכחמישית ממנו היה טיפוס של 700 מטרים בזווית של 20 מעלות. מחזה מהמם לצופה המזדמן בטריאתלון. ממש כמו סיום קטע השחייה, שאותו שחו חלק מהמשתתפות דווקא בסגנון פרפר.
בעיתונות האוסטרלית כתבו שהארופ בכתה אחרי הסיום. לא בגלל הזהב, בגלל אחיה. אבל ברגע העקיפה היא לא הגיבה. הפנים שלה לא חשפו דרמה. רק השקט של ספורטאי שהגיע לגבול יכולתו.
התפישה הפרימיטיבית של לבנת
ורגעים פרימיטיביים מצערים. ההתנהגות של שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, היתה פרימיטיבית. לא בגלל אי הכרת הכללים. כנראה אפשר להיות שר ספורט בלי לראות טקס אולימפי מקרוב. אפילו לא בגלל הזלזול המעציב בערך היפהפה שהעלייה לדוכן המנצחים האולימפי נקנית בשנים ארוכות של עבודה. גם לא בגלל אובדן הזדמנות לישראל להופיע בעולם בדמותו של צעיר מעולה בתחומו - ולא בדמות פוליטיקאי רעבתן.
פרימיטיבי בגלל תפישה מעוותת של ספורט. לאנשי ציבור יש הרבה סיבות לתמוך בספורט - מדאגה לבריאות הציבור ועד תמיכה במסגרות של מצוינות לנוער. אבל לבנת נדבקה לספורטאי מנצח בגלל עניין עלוב ומעורר רחמים. חבל להזכיר את איכות המדינות שמנהיגיהן השתמשו בספורט האולימפי לפרסומם האישי.
חבל, כי לחגוג אפשר גם בבית. הדירוג האולימפי של ישראל, 44, שווה בערך לדירוג תלמידיה במתמטיקה ובהבנת הנקרא.