היום שאחרי הזהב

בוקר יום חמישי ה-26 לאוגוסט 2004. גל פרידמן מתעורר ב-10 בבוקר למה שנראה כמו החלום הורוד ביותר של כל ספורטאי. אולי באתונה הרוחות סביבו קצת נרגעו, אבל כאן בישראל, מדינה שלמה בהיסטריה וספק אם פרידמן יכול בכלל להתחיל להבין את מה שקורה כאן.

במקביל ללופ הבלתי פוסק בעורץ 1, של כל דקה שעברה עליו מתחילת השיוט המסיים של האולימפיאדה, תועד פרידמן בכל מדיה אפשרית בארץ, וגם בהרבה כלי תקשורת בעולם. טקס הענקת המדליות שלו בערוץ 1, זכה לשיא רייטיג, של 23.8% כאשר 303,000 מכלל האוכלוסיה צפתה בו בשידור ישיר (שידור השיוט עצמו לא נכנס ל-10 התכניות הנצפות ביותר). בערוץ 2 וערוץ 10 קינחו בפריצות לבית משפחת פרידמן בכרכור, מסוג הפריצות השמורות בשגרת מהדורות החדשות לפיגועים. אי אפשר היה לפתוח רדיו, טלוויזיה או אתר אינטרנט בלי לקבל את הפרצוף של פרדימן לפנים. בבוקר, כצפוי, הקדישו כל שלושת היומונים, אפילו 'הארץ', את הכותרת הראשית שלהם אך ורק לגל פרידמן. חזון אחרית הימים ממש. ב'ידיעות' הכתירו את פרידמן בכותרת מוסף הספורט כ-'גדול מכולם', ב'מעריב' הסתפקו בטור תחת כותרת דומה מאת ציפי שמילוביץ'. ב'הארץ' פשוט ציינו את התאריך העברי, ח' באלול תשס"ד, שהפך מאתמול להיסטורי. תכניות הבוקר בטלוויזיה עסקו בעיקר בו, ודאגו לראיין כל קרוב אפשרי לאלוף המאושר. החל מהוריו, דרך עורך דינו ועד לפירסומאים שכבר הכינו הצעות משעשעות לקמפיינים בכיכובו של פרידמן.

ולא רק בישראל. על זכייתו של פרידמן דווח בכלי תקשורת ברחבי העולם כולו (לא בכותרות המרכזיות, אבל בכל זאת), ואפילו NBC, בעלת הזכויות של שידורי האולימפיאדה, הכינה אמש אייטם מיוחד, בו תואר טקס המדליות של פרידמן כ-"אחד המיוחדים והמרגשים שנראו באולימפיאדה הזאת". היו גם כתבות די משעשעות. בעיתון ה'ניו יורק דיילי ניוז' סיקרו בהרחבה את טקס הענקת המדליות של המיסטרל. הכתב התפעל מכמות הישראלים ביציע וציין כי עם עלייתו של פרידמן לפודיום זימר הקהל: 'היי, היי ישראל' (במקום אל אל). 27 שנים אחרי המשפט האלמותי של טל ברודי, בא גל פרידמן ונתן משנה תוקף ל-"אנחנו על המפה". רק שפה לא יתחילו לדרוש מאתנו לוותר על מה שכבשנו.

אחרי אינספור ראיונות לתקשורת, אי שם לקראת חצות, התפנה סופסוף פרידמן לחגיגה האמיתית שלו - מסיבה סגורה של כל גולשי המיסטרל, שהתקיימה במועדון יווני על חוף הים.

למסיבה הזאת התקשורת כבר לא הוזמנה, וכאן פרידמן יכול היה להתפרק לגמרי. הקולגות של פרידמן, ובראשם יריבו העיקרי ניקוס קקלמנאקיס, לא הפסיקו לפרגן. בעיצומה של המסיבה זרק האח יובל את גל לתוך הבריכה שבמועדון, קקלמנאקיס הצטרף והשניים החלו לריב, בצחוק כמובן. פרידמן וקקלמנאקיס ניצחו על שאר הגולשים בשירה יוונית ובריקודי טראנס, כשגם הגולשת לי קורזיץ נטלה חלק פעיל.

פרידמן יישאר באתונה עד טקס הסיום של האולימפיאדה, בו הוא ישא את הגדל הישראלי. היום הוא קיים מסיבת עיתונאים של היום של אחרי, בה הקדיש גם זמן לעיתונאים הזרים, אליהם לא יכל כל כך להתפנות אתמול. הרבה מה לחדש לא היה לו, אבל בכל זאת, נחמד היה לשמוע את הזווית שלו לחוויה של טקס המדליות המרגש. "לא ציפיתי לכל כך הרבה ישראלים. כשעמדתי שם תארתי לעצמי מה זה עשה לאנשים בארץ".

את היומיים הבאים יעביר פרידמן כצופה בתחרויות אופני ההרים הכל כך אהובות עליו. אין ספק, אחרי תקופה כל כך ארוכה של אימונים אינטנסיביים, מגיע לגל פרידמן להתפנק בגדול. כשנשאל על השלכת ההישג שלו לגבי שאר המשלחת, לאור האכזבות ממספר ספורטאים, אמר הבחור המוזהב, "יש גם לספורטאים שלא הצליחו להשיג את מה שרצו חלק במדליה שלי. כל מי שהגיע לפה הוא הכי טוב בארץ במה שהוא עושה, לא מגיעים לכאן במתנות. 2-3 מדליות עומדות בציפיות של המשלחת מלפני כן. אני לא חושב שיש אכזבה מהמשלחת".

בישראל, כאמור, ההיסטריה חרגה הרבה מעבר לגבולות הסיקור הספורטיבי. לפניכם מבט על מה שקרה הבוקר בשלושת היומונים - מחוץ למדורי הספורט.

כותרת: מספר הפעמים בהם הופיעה במילה היסטוריה: 5

היקף הסיקור: כמעט חצי מהעמוד הראשון, כל העמוד השני ושני עמודים במדור הספורט, וגם בביקורת טלוויזיה וטור כלכלי.

הציטוטים שעלו לגמר:

ארד: "'חבר, האם אנחנו בכיוון הנכון, גנח עיתונאי בריטי, ששתה בירה אחת יותר מדי, כי חברו בסירה אחרת אמר לו ששגה במיקום. בדיעבד התברר כי החבר בכלל צפה בתחרות לנשים" (רון קופמן)

כסף: "אני כל כך שמחה בשביל גל. ממש לא אכפת לי שלא קיבלתי תשומת לב. גל צריך להיות בפוקוס. אני מקווה שאחרי האולימפיאדה יהיה לו קצת זמן אלי, כדי שיום אחד גם אני אהיה אלופה אולימפית" (לי קורזיץ יוצאת גדולה)

זהב: "גל פרידמן הצטרף אתמול לחבורה מצומצמת ביותר של ספורטאים, שחרגו מהאתוס הישראלי הספורטיבי שמקדש את הבינוניות ואף מעצים אותה" (גם הזהב לא ימנע מרון קופמן לתקוע לספורט הישראל).

בונוסים: מה יקבל פרידמן - במדור הכלכלה של הארץ עשו תחשיב כמה שווה פרידמן בעולם הפירסום. התשובה - כ-200 אלף דולר, אבל רק השבוע. בדיוק הסכום שהרוויח מיסטר ביג כדי להגיד "נושם" בעברית. מצד שני, אין לו מה לדאוג: "קק"ל הודיעה אתמול כי תטע לכבוד פרידמן 14 עצים ביער השלום בירושלים. מדוע דווקא 14? מאחר ובגימטריה זהו המספר השוה למילה "זהב"".

מספר הפעמים בהם הופיעה המילה היסטוריה: 4

היקף הסיקור: פורמט רחב השמור לאירועים מיוחדים מאוד.

הפרשנים שעלו לגמר:

יאיר לפיד: מציג את זווית הישראלי הפשוט - "פרידמן בא לשם כדי ליהנות, ולנצח. אולי בגלל זה כל כך נהנינו מהניצחון שלו. מפני שהוא הושג בדרך הנכונה...עומדים צפוף סביב הטלווזיה, באמצע יום עבודה, מנסים להוסיף איזה 'פו' לתוך המפרש שעליו מודפס דגל כחול-לבן בגדול ורטוב".

רענן שקד: מנתח את דמותו הטלוויזיונית של האלוף שלנו - "פרידמן הוא גם אלוף ההתנהלות התקשורתית...הוא התנהל מול המצלמות ללא רבב - עד לרגע עצימת העיניים הפוטוגניות בפתח ה'תקווה' - תוך שהוא תורם לפנתיאון את 'פשוט הרגשתי שמדינה שלמה דחפה אותי', כסלוגן שיחליף את 'אנחנו על המפה' הישיש".

בונוסים מיוחדים: פוסטר אמצע חתום (הראל מויאל לא לבד), ראיון עם "האישה שאיתו" (חברתו מיכל פלג), טור ברכות מאמא בכרכור, גלריית תמונות מהינקות ועד הבגרות של גל וסיפור מרגש במיוחד על היולדת שקראה לבתה שנולדה אמש על שמו של האלוף האולימפי.

מספר הפעמים שמוזכרת המילה היסטוריה: 7

היקף הסיקור: פורמט רגיל, אבל העמוד הראשי כולו מוקדש לאלוף האולימפי.

הפרשנים שעלו לגמר:

קובי אוז: גיבור ה"עמך" מסביר כי "גל פרידמן הוא זן נדיר אצלנו. ווינר שלא מתבייש להיות ווינר. בלי נקיפות מצפון, בלי להתחבא מאחורי גינוני 'קטנותי'...המצליחנים שלנו צריכים ללמוד לשאוף לטופ, ואנחנו צריכים ללמוד לתת להם רוח גבית (אזעקת קלישאה מעולם הגלישה) כדי שינצחו בשביל כולנו".

יהונתן גפן: "פתאום ניצחנו ואוהבים אותנו, איך מתמודדים עם זה לעזאזל?". "רטוב ושזוף זכה גל פרידמן במקום הראשון וגם עבר בהצלחה בדיקת סמים (לא הרבה ישראלים בגילו היו עוברים בדיקה שכזאת)". אבא של אביב מקפיד להכניס לשרת החינוך ומציין כי "בהתחלה פחדתי שלימור לבנת זכתה. היא נדחפה לדוכן המנצחים בטקס. מעניין אם היא היתה מגיעה אם פרידמן היה מפסיד".

בונוסים מיוחדים: פוסטר אמצע חתום (שהורחק למוסף הספורט), שלל תגובות ספורטאים אולימפיים וסלבס לא רלוונטיים (שלמה ארצי, רפי גינת?!?).