אי.אס.פי.אין

לחולה ספורט ממוצע יספיק בערך שבוע באמריקה כדי להבין עד כמה רשת ESPN חשובה. לא כחטיבת חדשות ספורט, לא כרשת שידור בעלת זכויות לכל ענף ספורט אמריקאי, אלא כסדר יום. ESPN נתנה את תקציב הפרסום שלה בידיו של אותו משרד פרסום שאחראי לקמפיינים המקסימים של נייקי, וזה לקח ספורטאים מפורסמים והגדיר את השעה בה הם צופים בספורטסנטר, תוכנית הדגל של הערוץ. לא יכול להיות קמפיין מדויק יותר - לכל חובב ספורט יש את הספורטסנטר שלו. של שש בערב לפני אירועי הספורט, של אחת עשרה בלילה עם סיכום המשחקים מהחוף המזרחי, של שתיים בלילה עם עדכונים מהמשחקים בחוף המערבי, או בבוקר, כשהרשת מריצה את אותה התוכנית במשך חמש שעות. ג'אנקים אמיתיים מכניסים לווריד את כל האפשרויות.

ESPN שייכת לתאגיד דיסני. היא רשת מצליחה, שבחסות התאגיד הצליחה להתרחב בעשור האחרון: ערוץ נוסף (ESPN 2), ערוץ חדשות נונסטופ, ערוץ שמשדר קלאסיקות ספורט, אפילו מגזין. בשנים האחרונות הצליחה הרשת גם לרשום הפקות מקור של סרטי ספורט מקוריים. ESPN היא כל כך משמעותית עד שכמה מחידושי הלשון של שדריה נכנסו לז'רגון הלא רשמי של השפה האמריקאית.

ל-ESPN יש גם בעיות עיתונאיות לא קטנות (למי שמתעניין, מומלץ בחום לרכוש את הספר של מייק פרימן על ההיסטוריה של הרשת): לא רק שהיא רשת סקסיסטית, שקידמה שדרים עם עבר פלילי בהטרדות מיניות, לא רק שהיא אמורה לכסות קבוצות שנמצאות בבעלות דיסני, לא רק שהיא אמורה לכסות באובייקטיביות ליגות שהיא מחזיקה בזכויות השידור שלהן (סדרה של הרשת על הנעשה בתוך קבוצת פוטבול פיקטיבית נפסלה בגלל לחץ מהנהלת הליגה), אלא ש-ESPN היא הדבר. היא המקום שבו אתה רוצה שיראו את הפנים שלך אם אתה ספורטאי באמריקה. שם ההכרה.

אבל איך מגיעים לשם? ESPN היא, בסופו של דבר,ערוץ כבלים מסחרי. הוא מחויב לתת לקונים שלו את מה שהם רוצים. תציצו פעם לתוכנית הדגל של הערוץ ותראו מי נכנס לפריים. מטביעים בחסד (ועדיף על הפרצוף של היריב), קלעי שלשות, מגיני פוטבול אלימים, חובטי הום ראנס. אתה יכול להיות השחקן הכי משקיע בעולם, לעשות את כל הדברים הקטנים שעוזרים לקבוצה שלך לנצח, אבל זה לא יכניס אותך למהדורה. ESPN היא מראה יפה של אמריקה - כאן ועכשיו ועשיר ויפה, וצעיר ואנוכי. ומצהיר ברמה על יד חזקה, אבל מעדיף שמישהו אחר ילווה לו את אותה יד חזקה.

מי שמחפש את הסיבות לכשלון ההולך ומתמשך של נבחרת החלומות יכול להתחיל ב-ESPN. כשהכדורסלנים עסוקים באיך להיכנס לקטעי ההיילייט, התוצאות נראות על הפארקט האולימפי. הסימנים נראו כבר מזמן, למי שהצליח להתעלם: לא בחבורת אינדיבידואליסטים דקדנטיים (ואלו עוד הסכימו לייצג את ארצם), אלא בחבורה של מעופפי צמרת שהציפו את ה-NBA, בעלי יכולת לקלוע לסל אחרי סיבסובים שהיו ממקמים אותם גבוה בתחרויות ההתעמלות, אבל חסרי יכולת בפרמטרים הכי פשוטים של המשחק כמו קליעה מחצי מרחק ויכולת לשבור הגנה איזורית. אם להשאיל מאמרה מפורסמת: כשהמשחק עומד, השכל האמריקאי לא עובד.