קבלו את השיאן האולימפי. זה שאין לו מתחרים ואף אחד לא יכול אפילו להתקרב אליו. וכמו סרגיי בובקה בזמנו, רק הוא ממשיך לנפץ את השיאים, של עצמו, פעם אחר פעם. קבלו את אלוף העולם בקפיצה לנומך, בריצה לאחור, בטביעה בבריכה, בנפילות מהקורה, בנפילה לאיפון, בפסילה בזינוק, בפסילה בסיבוב, בגולים עצמיים. קבלו את הערוץ הראשון.
לפני הערוץ עומד אתגר גדול: הוא אמור לנפץ את השיא מברצלונה 92', כשאורי לוי, בשידור חצי הגמר ההיסטורי של יעל ארד, דיווח על הפסד וגם קפיצות הניצחון של ארד לא מיהרו להעיר אותו. כדי לנפץ את השיא המצוין הזה, ישב צוות מוחות של רשות השידור ותהה: איך נעשה את זה הפעם עוד יותר גרוע. הכי גרוע. ואז קם מישהו, ושלף הברקה שתבטיח לו משכורת נצח ברשות השידור (סתם, בדיחה, הם תמיד שם לנצח).
קם ושאל: מה יותר גרוע מהשידור הכי גרוע?
ישבו חכמי הערוץ וחשבו, וחשבו, וחשבו, ואיש לא ידע את התשובה. אמר להם: יותר גרוע מהשידור הכי גרוע, זה אין שידור. ולא רק אין שידור, אלא גם אין עדכון, ואין מבזק, ואין כלום. מת העולם.
ענק, הריעו בקול חכמי הערוץ, הרי זה נשק יום הדין. ולוואי ונזכה להשתמש בו ברגעים החשובים באמת.
והנה, הגיע יום הדין. גל פרידמן הגולש מתחרה ברגעים בהם נכתבים הדברים על מדליית הזהב ההיסטורית, האגדית, הבלתי נשכחת - וברשות השידור, נא לשלם את האגרה, דממת מוות. מיליונים הם שילמו על הזכויות, ברשות הממלכתית, של כולנו, וברגע האמת הם משדרים תוכניות ילדים, ובערוץ החליפי יש שקופית. הידד. אנחנו ניצמד לאינטרנט ולרדיו, ונישבע: שקל לא תראו מאיתנו, פושעי עיתונות שכמותכם. שקל אחד לא תראו, גם אם נלך לכלא בגלל זה.
תודה לך מנהל הטלוויזיה, תודה לך מנכ"ל רשות השידור, תודה לך שר התקשורת. אוהבים אתכם המון.
אל תפספס
אז למה בעצם לא שידרו? (מערכת וואלה!)
מרשות השידור נמסר כי שיוטי היום מהתחרות של גל פרידמן לא שודרו מאחר ורק יום השיוטים האחרון של התחרות מצולם לשידור חי על ידי ה-AOB, ארגון השידור האחראי.
שיוטי היום בתחרות המיסטרל לא נכללו בחבילת הבסיס היומית של השידורים הישירים, אבל במהלך שידור של תחרות השייט בדגם הטורנדו ביצעו פריצות לשידור מתחרות המיסטרל. בפספוס של הפריצות האלה קשה אולי להאשים את אורי לוי ושות', שלא יכלו לדעת על כך מראש, אבל בכך שלא דאגו להקדיש את הזמן והכסף (הלא רב יחסית להשקעה שלהם בזכויות) להרמת שידורו של אחד מאירועי השיא באולימפיאדה מנקודת המבט הישראלית, אפשר וצריך להאשים אותם.
מבירור שערכנו מול גורמי שידור בכירים באתונה, בתכנון מראש, ובהשקעה (בזבזנית) של 10 אלפים דולר, לא היתה בעיה להרים את השידור. נזכיר שאת זכויות השידור רכש הערוץ הממלכתי בעלות של כ-1.2 מיליון דולר, לא כולל עלויות הפקה. גם הטענה על המחוייבות לשעות השידור של הטלוויזיה החינוכית לא נראית רצינית לאור העובדה שביום הקרבות של זאבי כן הצליחו לשדר בשעות הצהריים. אלא שברשות השידור התרגלו כנראה שכולם נובחים והשיירה עוברת, אז למה לשבור את הראש בתסבוכות הפקתיות ולריב עם הממונים על עוד כמה דולרים לתקציב, כשאפשר לא לעשות כלום ולהמשיך לגבות אגרה.
הנחמה: ברשות השידור הבטיחו לנו היום שידור חי ומלא של השיוט ביום רביעי.