תוסס, אבל חשאי

החבורה האטומה שמנהלת את הכדורגל הישראלי הצליחה להחמיץ אתמול הזדמנות מצוינת לתת למוצר הגוסס שלה סיכויים לא רעים לצאת מהתרדמת. כבר הרבה שנים לא זכור כאן מחזור פתיחה כל כך תוסס, מעניין מבחינת ההתרחשויות ועתיר בשערים. ועדיין, כל כך חשאי.

ההתאחדות לכדורגל דחתה לא מעט פעמים את פתיחת הליגה מסיבות הרבה פחות חשובות מאולימפיאדה. הטמטום שבהתעקשות לפתוח את הליגה בעיצומה של אולימפיאדה מרגשת, שבאופן אוטומטי מושכת אליה את כל תשומת הלב, לא ניתן להסבר רציונלי. אלא אם חבורת איצ'ה מנחם מאמינה שהמוצר שלה, טוב או גרוע ככל שיהיה, יכול להאפיל על אירוע עם חשיבות עולמית ולאומית.

איש לא היה דורש לעצור את הליגה במהלך האולימפיאדה, אבל למה להשיק אותה במקביל? האם אלירן חודיידה יכול לתת פייט לגלישה של גל פרידמן לזהב, או להתעללות של שאראס בנבחרת החלום האמריקאית? האם רוביל סרסור מרתק יותר ממייקל פלפס, או מגמר הנשים ב-100 מטר?

מכבי תל אביב, רגע אחד לפני העפלה היסטורית לליגת האלופות, נכנעה לקבוצה של הלוזונים שפורקה על ידי הקפריסאים. בני סכנין והפועל באר שבע יצרו מותחן שערים מטורף, אשדוד הוכיחה שיש חיים אחרי רביבו והפנטזיות המסוכנות של בן זקן, בית"ר ירושלים נתנה לרוזנבורג הרבה תקוות.

בינינו, כמה מחזורים כאלה מסוגל לנפק הכדורגל הישראלי? מה הסיכויים שכל הדברים האלה יתרחשו במחזור אחד, ועוד בזה שפותח את העונה? והכי חשוב - כמה אנשים באמת ראו את כל הדברים האלה?

אם לאיצ'ה מנחם מאוד מאוד חשוב הכדורגל הישראלי, הוא מוזמן לעבור מדלת לדלת, לבקש יפה סליחה ולשכנע את היושבים בבית להקשיב לצ'יזבט על הכדורגל הישראלי. הם אולי יאמינו לו שהאירועים האלה התרחשו במחזור אחד, חלקם אפילו יקבלו את האפשרות שהכל התרחש במחזור הפתיחה. אבל אף אחד לא יאמין שנמצא מי שהתעקש שהליגה תחל בעיצומה של אולימפיאדה.