זאבי חושב עכשיו על הודו. בייג'ינג? אלוהים גדול

הזכייה של אריק זאבי במדליה ריגשה אותנו עד דמעות. את העולם כולו אעפס קצת פחות. במסיבת העיתונאים לאחר התחרות לא היה כמעט אף נציג מהמדינה של הזוכים האחרים. לא בלארוסי, לא גרמני ובכלל אף אחד. העיתונאי ההולנדי שהיה שם שאל את אריק על מינכן ועל זכיה בזהב. העיתונאים האמריקאים שאלו על הקהל. הזכיה עצמה, התברר, לא הפילה את האנשים מהרגליים, אבל הסיפור של אריק, ובעיקר ההתלהבות סביבו, משכו יותר תשומת לב מהמדליסטים האחרים. אולי בגלל שרוב המדינות כאן מצליחות לזכות במדליות בתדירות גבוהה יותר משלנו, ואולי פשוט בגלל שאצל הרבה משלחות, ג'ודו הוא לא כזה סיפור גדול.

אבל, אצלנו, ונעים להיסחף בזה, אריק הוא גיבור. זאבי, שבנה את כל השנה האחרונה שלו לשקראת התחרות באתונה, מתכנן עכשיו נסיעה ארוכה להודו ותקופה של ירידה ברמת האימונים. לנפש ולגוף חשוב לקחת איזה פסק זמן, אבל על פרישה אין מה לדבר, כשבמבט לארבע שנים קדימה אפשר לראות צבע נוצץ יותר מארד.

סקירה מהירה של קטגוריית המשקל בה מתחרה אריק (עד 100 ק"ג - ומי שעוד לא יודע שילמד בעל פה), מראה שעד סוף שנה הבאה אין לו שום תחרות משמעותית. התכנית המתגבשת היא חצי שנה הפסקה ואחרי זה חזרה הדרגתית לאימונים, לקראת מה שנראה כמשימה החשובה הבאה: אליפות העולם במצרים באוקטובר (2005). לפני זה יהיה איזה טורנירון סופר A, ואליפות אירופה אבל העסק יתחמם באמת רק אצל השכנים מדרום.

קוסיי אינוי, ששלט בקטיגוריית המשקל בשנים האחרונות והגיע לאתונה כפייבוריט ברור, אבל איכזב כשלא הגיע אפילו לקרבות על המדליות, לא צפוי להיות בסביבה. עוד לפני האולימפיאדה הוא תיכנן להמשיך לעולם ההיאבקות המקצועני היפן, שם נמצא הכסף הגדול (בטח שמעתם כבר על ה-K1), ואחרי התחרות הוא אישר לעיתונות היפנית שהוא לא ממשיך.

אבל לא רק אינוי מפנה את המזרן. קובאץ' ההונגרי הוותיק ימשיך לחיים חדשים, למר הצרפתי אמר שלום כבר שלשום, וגם ניקולאס גייל הקנדי בן ה-32, שלקראת אתונה חזר מפרישה, רמז שהוא לא יודע כמה זמן עוד יש לו בחליפה. הבלארוסי מקארו, שזכה בזהב, הוא רק בן 26, ההולנדי ואן דר חסט, שהתמודד מול זאבי על הארד והקוריאני יאנג שניצח את אריק ברבע ולקח כסף הם בני 25, אבל על פי אנשים שנחשבים לאוטוריטה בג'ודו הישראלי, אין היום אף אחד טוב מזאבי במשקל שלו. בבייג'ינג 2008 הוא יהיה בן 31, מה שנחשב לגיל אידיאלי מבחינה פיזית ומנטאלית, ועל הנייר התקווה לזהב יהיה מוטו רלוונטי עוד יותר מאשר לקראת אתונה.

אריק עצמו לא רוצה לצאת בהצהרות. "תן קודם כל לנוח קצת, לנסוע לטייל ולתת לגוף להחלים". הוא אומר ברוגע. "אני מודע לעניין הזה שכולם עזבו או יעזבו, אבל אני גם לא יודע איך הגוף שלי ייראה בעוד ארבע שנים. אלוהים גדול מה יהיה עד אז".

לאחר לבטים במשלחת הישראלית, הוחלט כי זאבי יחזור הלילה ארצה, יחד עם המדליה בה זכה. במידה וישראל לא תזכה במדליה נוספת, זאבי יוחזר לאתונה על מנת שבמטוס האחרון שחוזר ארצה תהיה לישראל מדליה. נכון לעכשיו לא מתוכננת למדליסט קבלת פנים ממלכתית בנתב"ג. את זה שומרים לסוף, בתקווה שאריק לא יהיה לבד.