המדליסט האולימפי הטרי שלנו, אריק זאבי, עוד לא הספיק לצאת מחדר ההלבשה בסיום קרב הניצחון שלו על ההולנדי אלקו ואן דר חסט, והתקשורת הישראלית והזרה כבר עטה עליו.
בראיון הראשון שלו אחרי הזכייה במדליית הארד, סיפר זאבי: "היה לי לחץ עצום על הכתפיים, הרגשתי שמדינה שלמה יושבת עליהם. החברים בכפר האולימפי אמרו לי שגם אם אני לא אביא מדליה יאהבו אותי, אבל ידעתי שלא יאהבו אותי, אז הבאתי את המדליה".
זאבי, שסבל לאחרונה מוירוס מטריד בעין ולא הגיע במצב פיזיולוגי אידיאלי לאתונה, סיפר כי לא היתה לו תחושה טובה בבוקר שלפני תחילת התחרות וכי לא הרגיש חד מספיק. חברו לנבחרת יואל רזבוזוב, שערך עמו אימון חימום לפני יום הקרבות, העיד כי זאבי נראה רחוק משיא כושרו.
"זה היה יום קשה במיוחד", תיאר זאבי, שלמרות הכל הגיע למצב מצוין לעליה חצי הגמר, כשהוביל בבטחון ברבע הגמר מול יאנג הקוריאני, אבל שכח קצת את הזהירות ומנסיון תקיפה מצא את עצמו מוטל לאיפון פחות מדקה לתום הקרב. "ההפסד שלי לקוריאני לא דיכא אותי. לצערי זה היה היום הכי גרוע שלי כל השנה. לא הייתי חד, לא הייתי מרוכז, ראו את זה בהתקפות שלי. הטעות שלי בסוף הקרב מול הקוריאני היתה מתוך חוסר ריכוז, כי ביום המשוגע הזה הייתי יכול להיות גם אלוף אולימפי.
"בדרך כלל אני יותר חופשי ויותר רגוע. נלחמתי בשיניים בברזילאי ועל הקרב השני אני בכלל לא מדבר. האמת, לפני חודש-חודשיים אני לא יודע אם הייתי חותם על מדליית ארד, כי זה אומר לחתום על הפסד מראש. הייתי חותם על גמר מול קוסאיי אינוי, ומה שיקרה יקרה. בשבוע האחרון הרגשתי את כל הלחץ. גם מהתקשורת וגם מהחברים שרוצים את טובתי. אפילו בכפר האולימפי זה נמצא באוויר וזה הכה בי מאוד חזק. לא הבנתי עד כמה לחץ יכול להשפיע. למזלי אני אדם די רגוע.
"הקטע המנטלי כאן חשוב כל כך, מי שמוותר או מאבד ריכוז רק לשנייה מפסיד. הקוריאני הוא ספורטאי מעולה, אבל אף פעם לא נלחמתי נגדו וזה הקשה עלי, כי יותר נוח לי מול ספורטאים שאני מכיר. אני שווה זהב, אבל גם אינוי שווה זהב. זה בכל זאת פספוס, אבל אני בטוח ששימחתי הרבה אנשים בישראל היום".
על התמיכה האדירה שזאבי קיבל היום מהקהל, הוא סיפר: "הקהל היה מדהים עבורי. הם שרו את התקווה בשבילי והרגשתי כמו במשחק כדורסל (זאבי מספר ובוכה). הייתי איטי היום ולא פתחתי טוב, אבל הקהל, שהיה כל כך מדהים דחף אותי וידעתי שאני צריך לזכות במדליה. עבר עלי שבוע קשה, הדריכות הזו זה לא משהו שאני רגיל אליו. הלחץ נתן את אותותיו, אבל איכשהו הקהל הכניס לי את הרצון לנצח ומצאתי עוד קצת כוח". זאבי נשאל על ידי התקשורת הזרה אם ההישג היום מפצה אותו על ההפסד בקרב על הארד בסידני ואמר: "ברור שאני שמח עכשיו, אבל אם הייתי זוכה בסידני אז היו לי 2 מדליות אולימפיות. בכל מקרה, זה יום היסטורי לישראל ואני שמח שזכיתי במדליה".
על מעידתו של מי שהיה אמור להיות יריבו הגדול ביותר, קוסאי אינוי היפני, אמר זאבי: "אני לא יודע מה קרה לו. הוא היה לחוץ היום ולא תיפקד. אני לא יודע למה ולא ממש איכפת לי". אינוי אגב, שלא הפסיד במשך שלוש שנים וסבל מיום חלש במיוחד, הודיע על פרישה מג'ודו. זאבי לעומתו, הודיע כי יתחרה גם באולימפיאדה הבאה בבייג'ינג (יהיה אז בן 31), במטרה לזכות בזהב. באוקטובר כבר מחכה לו אליפות העולם.
יריבו ההולנדי של זאבי בקרב על הארד, אלקו ואן דר חסט, פרץ בבכי בסיום הקרב. אחרי שאביו-מאמנו ניחם אותו, הוא התפנה לומר לנו כמה מילים. ואן דר חסט: "אני עייף מאוד כי לדעתי עבדתי קשה יותר מאריק. הוצאתי המון אנרגיה בקרב מול אינוי ולאריק יצא לנוח יותר. סדר ההגרלה נראה לי מוזר, אבל ככה זה יצא. אני מאחל מזל טוב לאריק ולעם ישראל".
מהיכל הג'ודו באנו ליוסיה, אריק זאבי יצא עם המדליה שלו לבית שגריר ישראל ביוון, שם התקיים הטקס המסורתי לזכרם של י"א חללי מינכן. זאבי, שהתבקש להתייחס לנושא הטבח והטרור, אמר: "כשבאתי, ראיתי את האבטחה הגדולה בכפר האולימפי ואמרתי לעצמי שפעם אבטחה כזו הייתה רק סביב הביתן הישראלי. היום זו כבר בעיה של כולם. ספורט זה הדבר האחרון שטרור צריך להגיע אליו כי ספורט זה דבר נקי וטהור".
מנהל היחידה לספורט הישגי, גילי לוסטיג, שסוף סוף יכול לנשום קצת לרווחה אמר בסיום: "המדליה של אריק הייתה בצפי שלנו. הוא הישראלי הראשון שהיה מועמד והיה לי חשוב שיזכה כי זה יוריד לחץ מכל הספורטאים האחרים. אם זה גיא סטריק שמתחיל מחר או גל פרידמן, שנמצא בתמונת המדליות". לוסטיג, נזכיר, צפה ערב התחרות שלל של 2-3 מדליות ישראליות מאתונה - עם סיכוי טוב לאחת מזהב.
אריק זאבי - למי שלא מכיר
כבר בגיל 15, כשאריק זאבי, ג'ודוקא צעיר מבני ברק, הפך לאלוף הבוגרים הצעיר ביותר שהיה בישראל, הבינו בענף שגדל פה משהו מיוחד. כעבור שנתיים, כשזכה באליפות אירופה עד גיל 20, כבר התחילו לדחוף את השם שלו פה ושם באיזה פינה במדורי הספורט, אבל במדינה כמו שלנו, שמתעוררת רק באולימפיאדות, זה עדיין לא הספיק כדי להיכנס לתודעה הציבורית.
עברו עוד כמה שנים וזאבי, כמו עשרות ספורטאים אולימפיים בארץ, עשה הישגים לא רעים, אבל לא משהו יוצא דופו מספיק כדי לקבל תמונה בעיתון. עד שב-1999, כשהוא בן 22, זכה במדליית ארד באליפות אירופה, עכשיו כבר בליגה של הגדולים, והפך לשם שמצלצל מוכר לחובבי הספורט שלא מתעניינים רק במה שקורה בעולם של אבי נמני. בסידני 2000 הגיע השינוי הגדול. זאבי, עם אותו סגנון אגרסיבי ויצירתי שראינו ממנו היום, הגיע מרחק החלטת שופט ממדליית ארד, אבל ראה אותה הולכת לצרפתי סטפן טרנו (מאמנו של למר שהפסיד לזאבי בגמר הניחומים באתונה וגמר אליפות אירופה האחרון). הדרך, הסגנון ומפח הנפש בסוף הכניסו את זאבי ללבם של הרבה אנשים בארץ, וכשלזה התלוו שלוש אליפויות יבשת (2001, 2002, 2004) ומדליית כסף עולמית אחת (2002, במשקל פתוח), הוא קיבל חברות במועדון המצומצם של ספורטאים אולימפיים שעושים עליהם סרט לערוץ 2.
לא פחות מההצלחות, מה שהפך את זאבי לאחד שמושיב מדינה שלמה מול המסך ללמוד מה זה קוקה ויוקו, זה הקסם שהוא משדר. אריק הוא מאלה שמזכירים לנו שאפשר להיות מוצלחים, מצליחים ובעלי אמונה עצמית, ועדיין להתנהג כמו בני אדם. חוץ מזה, הוא יותר לחבר יותר משני משפטים בלי להגיד שלספורט חוקים משלו.
עכשיו, אחרי המדליה האולימפית לה הוא מחכה כבר מגיל 5, זאבי ינסה כנראה להירגע ולבחון קצת את העולם שמסביב. בעוד מספר חודשים הוא אמור להשלים תואר ראשון במשפטים ומינהל עסקים, ושלא תחשבו שהוא עושה את זה כי זה נראה טוב בכתבת פרופיל עליו. נכון להיום, עדיין לא ברור אם זאבי, שחגג 27 בינואר, ימשיך עד אולימפיאדת בייג'ין 2008. לקיים אורח חיים של ספורטאי מקצוען בתנאים בהם הג'ודו מתקיים בישראל זה הרבה פחות זוהר מהתמונות שראיתם מאתונה, אבל אריק כבר אמר בעבר שהוא לא מתכנן לעזוב את הספורט "אם וכאשר" ודיבורים על פרישה כנראה לא תשמעו בקרוב. חוץ מזה, הוא עדיין לא זכה במלדיית זהב אולימפית.
ההישגים הבולטים של אריק זאבי
1999
מקום 5 אליפות העולם, אנגליה
מקום 3 אליפות אירופה, סלובקיה
2001
מקום 1 אליפות אירופה, פאריס צרפת
מקום 2 אליפות עולם, מינכן, גרמניה (משקל פתוח)
2003
מקום 1 אליפות אירופה, דיסלדורף, גרמניה
2004
מקום 1, טורניר A, פאריס (קריטריון אולימפי)
מקום 1 אליפות אירופה, בוקרשט, רומניה
מקום 3 בתחרות קטנה ביוון שבטח לא שמעתם עליה