יום של רגשות מעורבים עבר אמש על האמריקאים בבריכת השחייה. חמוץ מתוק. בארבעה ימים בבריכה, טעמו האמריקאים הרבה חמיצות, מה שמעלה ספקות לגבי החכמה בהחלטה לקיים את המבחנים האמריקאיים כל כך קרוב לאולימפיאדה, רק חודש לפני, כשלשחיינים אין הרבה זמן להתכונן מחדש ולהגיע לשיא נוסף. חמוץ כי גם מדליות הזהב בהם זכו האמריקאים באו בקושי רב ובמשחים שהיו צריכים להיות על הנייר קלים בהרבה. כשנטלי קוגלין מנצחת בקושי שחיינית מזימבבואה, במשחה בו לא אמורות להיות לה מתחרות בכלל. כשארון פירסול מנצח במאיות בלבד את ה-100 גב והאלוף האולימפי לני קרייזלבורג נשאר ללא מדליה. כשנבחרת ה-4X100 חופשי מגיע רק לארד במשחה בו הייתה באנקר לזהב בכל ההימורים. כשרוב פרצופי השחיינים נשארים קפואים משהו בעת המבט על לוח התוצאות גם כשהם מנצחים. כששיאן העולם בחזה האנסון שוחה שניה לאט משיאו העולמי הטרי. כשכל זה קורה, חמוץ בלב לאנשי השחייה בארה"ב. כשלראשונה בהיסטוריה אין לאמריקאים שחיין בחצי גמר 100 חופשי, החמיצות כבר שורפת. ובכל זאת, יש גם הרבה מתוק. מתוק מאוד אפילו.
מתוק קודם כל בגלל משחה אחד מדהים, שבינתיים הוא המשחה של התחרות, בה כל יום עולה רף הדרמות. ה-4X200 חופשי, משחה השליחים היחיד בו האמריקאים לא היו פייבוריטים, היה באמת משהו שלא רואים כל יום. פלפס, שלא נראה במיטבו ב-200 פרפר (למרות שניצח) קפץ ראשון למים אחרי שעה מנוחה בלבד ראשון ונתן לאמריקאים את ההובלה בזמן טוב אם כי שניה יותר לאט משיאו שהשיג ב"משחה המאה" יום קודם. השאלה הייתה באיזה פיגור יזנק ת'ורפ מהאמריקאים ל-200 האחרונים. מה שנראה לי כמרווח די בטוח, מחק הטורפדו בתוך 40 מטרים. זהו, מפה זה כבר גמור, נכון? היה ברור שת'ורפ ישמור על האמריקאי קליט קלר עד ל-50 האחרונים וייתן את הטורבו רגליים המפורסם שלו. מילא נגד פלפס אולי הייתה תחרות, אבל קלר? כן, קלר. מסתבר שלענק האמריקאי יש טורבו משלו, עם קרוב ל-2 מטר גובה ולב בקוטר דומה. הגיבור החדש יצא מהקיר האחרון בספרינט מטורף כמו שמעולם לא ראיתי אותו נותן ועם הנצחון המפתיע שיקם את הכבוד האמריקאי האבוד. שמחה כזאת עוד לא הייתה במחנה האמריקאי, ובתור אחד ששחה בארה"ב שנים רבות, אני מאמין שהאמריקאים ישתמשו במתוק הזה כדי להכניס את הנבחרת שלהם לאטרף ולסתום לכולם את הפה.
בעיטה בפנים
כולם חיכו למשחה ה-100 חזה, שהיה צפוי לעמת את שני שיאני העולם האחרונים, ברנדון האנסון האמריקאי וקוסוקי קיטג'ימה היפני. מאז שבר האנסון את השיא העולמי לפני חודש, בעצם שבר זו מילה עדינה- ניפץ לרסיסים יותר מתאים כאן. לי אישית, בתור שחיין חזה, היה עניין מיוחד במשחה הזה, אבל אין חובב שחיה שמכבד את עצמו שהיה מחמיץ את ההזדמנות לראות מי ינצח בדו קרב ראש בראש בין השניים. ההימור שלי, אני חייב להתוודות, הלך להאנסון, הרבה מכיוון שאני פשוט מעריך את האדם הזה, את השחיין הזה ומה שהוא מייצג. בחור שפיספס את האולימפיאדה הקודמת במאיות ספורות במבחנים האמריקאים, לא התייאש, עבד בצורה מדהימה והגיע להישגים מדהימים. האנסון, שלא הפסיד מעולם בקריירת השחייה שלו במכללות, התאמן באוניברסיטת טקסס, בה שחה הישראלי תומר פיינגולד ולתקופה קצרה גם מיקי חליקה. הסיפורים שהם סיפרו על האימונים המדהימים שהוא מבצע הוכיחו את עצמם כנכונים עם ההישגים האחרונים של האנסון וקנו לו אצלי פינה חמה בלב.
כל ההקדמה הזאת באה להבהיר שלא הייתי כל כך אובייקטיבי בתחושה שהוא הולך לנצח. לאחר חצי גמר בו שחה 1.00.02 שהצהיר על רצינותו, הגיע ברנדון עם פרצוף הקרב שלו בנוסח רוקי, מה שאני לא כל כך רגיל לראות אותו עושה. האמת, לא אהבתי את זה. עדיף לבוא צנוע ורגוע להיות מרוכז במה שאתה רגיל לעשות תמיד. קיטג'ימה, מתוח מתמיד, ישב מכונס בעצמו כיאה למעמד.
השחיינים התייצבו על המקפצות ואני חיכיתי לראות מה יעשה קיטג'ימה מתחת לפני המים בזינוק ובסיבוב. זה אחרי שבאליפות העולם האחרונה, בה שבר קיטג'ימה את השיא העולמי, הוקרנו על המסך הענק באולם קטעי צילומים תת מימיים, בהם הוא נראה בבירור מבצע את תנועת הפרפר האסורה שנותנת יתרון משמעותי ולא חוקי. הקהל הרב פרץ בשריקות בוז והייתה תחושה לא טובה לגבי השיא הזה. השופטים לא פסלו אותו במהלך המשחה וספק אם יפסלו שחיין בקליבר הזה במעמד כזה, אבל חוקי זה לא היה ורציתי לראות מה יקרה הפעם.
התכנסנו בדירה, אני וחבריי לנבחרת, שילו איילון ושי ליבנת, לראות מה יקרה הפעם. התגובה המשותפת של כולנו, שניה לאחר הזינוק, היתה (בצעקות) "הו!!", "מה זה??!!" "לפסול אותו!". היפני נתן שתי בעיטות פרפר בלתי חוקיות בעליל ועוד אחת בסיבוב ה-50. קיטג'ימה הוביל את המשחה לאורך כל הדרך ואחרי שניצח בזמן "חלש" יחסית, פרץ בקפיצות שמחה אדירות ומאוד לא אופייניות לו, שהראו עד כמה גדול היה המתח בו היה שרוי. האמת, הוא היה יותר טוב הפעם, ניצח בקרב הפסיכולוגי וזכה בזהב בגדול, אבל כולנו רצינו לראות את הניצחון הזה מושג בצורה נקייה, בלי שניתן יהיה לומר (עוד פעם) 'הוא ניצח אבל... '.
מעניין יהיה לראות האם גם בגמר ה-200, אחרי ששוב צפה ועלתה הביקורת על ה'פרפור' שלו, אבל כשהזהב מוטל על המאזניים, הוא ישמור על חוקיות התנועה או שההרגל יעשה את שלו. בכל מקרה, לתחרות הקשה שצפויה לו מהאנסון צריך להוסיף גם את הסנסציה החדשה בחזה, ההונגרי דני גיורטה בן ה 15(!), ששיפר את שיאו ב-3 שניות במכה ועלה ראשון לגמר. תזכרו את השם שלו, כי באולימפיאדה הבאה הוא יככב ללא ספק.
הנקודה הישראלית
עד עכשיו, אין ספק, יש אכזבה במשלחת הישראלית המצומצמת (מאוד), לאחר ששתי הנציגות שלנו התחילו את התחרויות בצורה לא טובה. חבל שאין לישראל נציג בגברים (לפחות אחד), אבל זה נושא בפני עצמו. חשוב לי לציין כי משחה חצי הגמר ב-200 חופשי ניסגר בתוצאה של 1.49.99 דק', איטי יותר משיאו של ליבנת, שהושג השנה. ברור כי לעשות זאת במשחי המוקדמות האולימפיים, עם כל הלחץ, זה סיפור אחר, אבל סיכוי טוב שהוא היה עושה זאת. גם אם הוא לא היה מגיע לחצי הגמר, התחרות הייתה נותנת לו את הניסיון להתמודד עם לחץ ברמה כזו ולבטח עוזרת לשי הצעיר (19) באולימפיאדה הבאה. נקודה למחשבה.
אניה גוסטומלסקי איכזבה ב-100 גב עם 1.04.06 דק', כשרצינו לראות אותה מתקרבת לגבול ה-1.03.00 ואולי גם מתחת. לאניה יש עוד שני מקצים בתחרות 100 חופשי ו-50 חופשי ונחכה לראות מה היא תעשה שם. בשבועות האחרונים לפני האולימפיאדה, לאניה היו אימונים מאכזבים מעט והיא לא הרגישה טוב כפי שרצתה והייתה צריכה. ההרגשה לפני תחרות חשובה היא תמיד מעט מבלבלת. פעם מרגישים מעולה ופעם רע וזה טבעי, אבל נראה לי שכל הלחץ של המשחקים האולימפיים, שזה דבר שאניה לא חוותה מעולם, השפיע עליה לא טוב. אני יודע שהיה לה קשה יותר באימונים במשחי הגב ודווקא בחתירה היא ערכה מספר אימונים טובים, אז ייתכן ותמונת המצב שם תהיה מעודדת יותר. בכל מקרה, את טבילת האש שלה היא עברה ונחזיק לה אצבעות להמשך הדרך.
ורד בורוכובסקי הייתה רחוקה משיאה ב-100 פרפר ולא עלתה לחצי הגמר. מה שקרה במוקדמות ה-200 מעורב, כשורד שחתה ללא משקפת, לאחר שזו נקרעה לה לפני הזינוק, אסור שיקרה ברמה הזאת. ורד היתה חייבת להגיע עם משקפת רזרבית בכיס, כמו שעושים הרבה מאוד שחיינים בעולם. במיוחד לאחר שלפני 3 שנים קרה לה מקרה דומה באליפות העולם. ורד יצאה מריכוז ושחתה חלש עבורה, למרות שציפיות ממשחה שהוא משני עבורה לא היו. ברור שההופעה שלה בתחרות לא היתה מוצלחת ומקרה המשקפת אכן מעט מביך, אבל עדיין כואב לי לראות את התייחסות התקשורת והכותרות השליליות לה זכתה ורד. אחרי שנה לא קלה שעברה עליה, בה היא ניסתה מסגרת אימון חדשה בוינגייט וחזרה למסגרת הקודמת באשדוד, אחרי שעברה כמו הרבה שחיינים בעולם, משברים מנטליים, כשאפילו מחשבות פרישה רציניות עברו בראשה, היא נתנה את הכל באימונים ועשתה את כל מה שיכלה נכון להיום. אי אפשר לומר על ורד שהיא עצלנית באימונים או לא משקיעה. היא מתמודדת עם קשיים ולא מוותרת. אין ספק שכושרה לא מספק ויש לבדוק מה ניתן לעשות באופן שונה בעתיד מקצועית, אך לא פחות חשוב מנטלית, כי לדעתי שם טמונה הבעיה של ורד השנה.
לא תמיד יש הצלחות וחשוב לדעת לעבור אותם ולהמשיך הלאה ואז לבטח יבואו הצלחות בעתיד, כי גם מכישלונות לומדים. דווקא אנחנו, בתור מדינה שכשרונות כמו ורד הם דבר נדיר מאוד בה, צריכים להיות יותר רגישים ויותר מפרגנים לכוכבים שלנו. במיוחד לענף כמו שחייה שלא זוכה לכסף גדול או פרסום רב, אבל מתמודד עם תחרות בינלאומית ברמה הכי גבוהה שיש. היו מקרים בעבר (גם באולימפיאדה הקודמת) בה התקשורת קטלה ללא רחמים ועם הרבה הומור שחור וציני שחיינים מוכשרים שנכשלו בתחרות ולקחו קשה את העליהום שנעשה להם. את אותם שחיינים מדינת ישראל איבדה ככשרונות לעתיד כאשר הם בחרו לא להמשיך בדרך הקשה של ההשקעה שלא תמיד משתלמת. על אותם אנשים שקוטלים את ורד היום לשאול את עצמם, האם זה לא קצת קל מדי למתוח ביקורת (חריפה ופוגעת) על מישהו שנותן את כולו למשהו ולא מצליח? והאם יהיה יותר טוב למדינה אם ורד תפרוש משחייה בעקבות כך ואנחנו נישאר אפילו בלי הכשרונות המעטים שעוד יש לנו? בלי הסיכוי שהיא עוד תחזור ותפתיע את כולנו ותיתן לנו כבוד? פחות ארס ושליליות בכתבות שגם הספורטאים קוראים ולפעמים נפגעים, רק יעזור לכולם. תחשבו על זה לפני שאתם קוטלים.
* דב מלניק, שחיין הפועל ירושלים ונבחרת ישראל, הוא אלוף ישראל ב-100 ו-200 מ' חזה ושיאן ישראל ב-100 מ' חזה בבריכות קצרות.