עוד לפני הכניסה של אלכס דנילוב למרכז הקליעה מרקופולו, זרמו ידיעות מדאיגות מאתרי התחרויות. ורד בורוכובסקי הדאיגה את המצילים בבריכה האולימפית ודורגה 26, אחרי שבסידני, שהיתה אולימפיאדת חימום בשבילה, היא דורגה במקום ה-19 ב-100 מ' פרפר. הג'ודוקא גל יקותיאל הפסיד לאמריקאי, שאותו היה חייב לנצח. אלכס, סוג של תקוה אולימפית בינונית, היה חייב להציל את היום הראשון שקיבל מאפיינים של מפלה. החדשות על הפסילה של קורניצקי/בוסקילה ב-470 יגיעו מאוחר יותר.
גילי לוסטיג, ראש היחידה לספורט הישגי, הסתובב סביב עצמו כמו אדם שחטף פצצות לגבות ולא מבין מדוע זה מגיע לו. לוסטיג, שבנוסף להיותו איש מקצוע הוא רב-אמן בינלאומי בתורת הכסת"ח, שלף דף לפני התחרות כדי להסביר שאין לו ציפיות מאלכס. "אקדח אוויר זה המקצוע החלש שלו, באקדח חופשי הוא בצמרת העולמית. אני מצפה ממנו כאן למקומות 12-5 ובחופשי ל-8-1". השתכנענו, אפילו לא שאלנו איך האומה לא ידעה על חולשה מתמשכת זו עד אתמול בבוקר. שנים אנחנו משתכנעים מהקליעה, ענף הספורט היחיד שייצג את ישראל בכל האולימפיאדות מהלסינקי 52' ומעולם לא שיגר קלע לגמר (מקומות 8-1). אמנם יצחק יונסי סיים שמיני בלוס אנג'לס 84', אבל זאת היתה אולימפיאדת כאילו ללא הגוש המזרחי, שנציגיו שולטים בענף.
105 דקות היו לאלכס, כדי להשלים ירי של 60 כדור למרחק 10 מטר. בהתחלה הוא לא מצא את עצמו. אחרי ניסיון הקליעה השני רעדה לו היד, ואלכס סימן שהוא יוצא להתייעצות עם מאמנו, מרסל כהן. הוא חזר מהפסק זמן אחרי שמונה דקות וסיים את הסט הראשון (10 כדורים) עם 96 נק'. הבעיה היתה שהסט ארך 27 דקות, זמן יקר שיחסר לו בהמשך.
אלכס הפגין יציבות גם בסט השני, בו צבר 96' נק' ולאחריו היה מדורג במקום ה-19 מ-48 קלעים. זה היה הזמן להתרשם משאר הקלעים. ובכן, מדובר בחבורה של גברים בעשור הרביעי לחייהם עם כרס, קרחת וכל הציוד הנלווה. ניכר בהם שכושר גופני הוא לא הצד החזק שלהם. משהו דחוף חייב להיעשות בתחום הביגוד. לא ורסצ'ה וארמאני, אבל בכל זאת מדים שהולמים גברים בעבודה. האוסטרלי, ששתה כנראה בירה אחת יותר מדי, הסתובב יחף. הבולגרי לבש חליפת חורף. השאר, כולל אלכס שלנו, באו לעבודה עם מכנסיים קצרים דו-שימושיים (שאפשר להתייחס אליהם גם כבגדי ים), חלקם לבשו חולצות טי רשמיות. הקהל, שמורכב בעיקר מבני משפחה של הקלעים, מבלה יותר בקפיטריה מאשר באולם. אפשר להבין אותם, באמת.
הסט השלישי היווה הפתעה לטובה. אלכס צבר בו 100 נקודות, שמר על רצף של 14 פגיעות "בול" (בין סוף הסט השני לתחילת הרביעי) ושיפר מיקום לשביעי בסה"כ. היתה תחושה של אופטימיות, לוסטיג שיחרר חיוך, אפרים זינגר עוד היה מאופק ומרסל כהן הוריד את המשקפת וניגב את הזיעה. נראה היה שאלכס הולך לעשות כאן היסטוריה. אבל רק נראה היה.
את שלושת הסטים הבאים הוא סיים עם 95 נקודות בכל אחד, כדי לסיים את התחרות במקום ה-20 עם 577 נקודות. נקודת השבירה היתה בכדור ה-48, ממנו צבר דנילוב רק 8 נקודות (מ-10 אפשריות) והוא לא הצליח לצאת מלחץ הזמן כדי לאפס את היד מחדש. "היה לי מאוד קשה", אמר בסיום. "אני מרגיש עוד את הלחץ על היד. נכנסתי ללחץ מיותר בסיבוב הראשון. בסיום עשיתי טעות טקטית, כל הזמן נלחמתי נגד השעון, החישוב היה טעות קריטית. בכדור האחרון חשבתי שהתחרות הסתיימה ולא הספקתי לירות, אבל התברר לי שיש עוד 1.20 דקות, אז הספקתי אבל היה קשה. אין לי שום טענה לאף אחד. אני נכנסתי ללחץ, הטעות היא שלי, זה נגמר ואני מקווה להצליח יותר בתחרויות האקדח החופשי".
מרסל כהן הסביר שהחישוב פשוט. "הוא הפסיד שמונה נקודות בשלושה סטים, זה לא רע. אם היה שומר על הממוצע הזה, הוא היה בגמר, אבל הוא הפסיד 15 נקודות בשלושת הסטים האחרונים. חבל, אבל באקדח אוויר הוא לא מצטיין כל כך בשנה האחרונה, באקדח חופשי הוא הרבה יותר טוב. אנחנו ננוח יומיים ואז הוא יגיע מוכן לתחרות".
אנחנו נהיה גם שם, אבל זו כרוניקה של אכזבה ידועה מראש. חבל, כי אלכס הוא ספורטאי אמיתי ואדם איכותי. מעניין מתי יחליט מימסד הספורט הישראלי להגדיר את הקליעה מחדש ואת כדאיות ההשקעה בענף. אם ההשתתפות חשובה ולא ההישגיות, מדוע שלא ינצלו את המשחקים האולימפיים כדי לתת צ'ופר לצלפים ביחידות המיוחדות בצה"ל, שבוע כיף בכפר האולימפי? אז הם יסיימו במקום ה-40, אבל מה בדיוק ההבדל?
גם 3,000 בדיקות סמים לא יעזרו
קונסטאדינוס קדריס החמיץ שלשום את ההזדמנות להיכנס להיסטוריה, כספורטאי היווני שהדליק את הלפיד האולימפי. קדריס, אלוף העולם והאלוף האולימפי בריצת 200 מ', הושעה אתמול על ידי ראשי המשלחת היוונית בעקבות חשד לשימוש בחומרים אסורים. אתו הושעתה יקטריני טאנו, סגנית האלופה האולימפית בריצת 100 מ'.
השניים נפצעו שלשום בתאונת אופנוע בגליפדה שבדרום אתונה ואושפזו בבית חולים מקומי. עם אשפוזם התברר שנמלטו מהכפר האולימפי, כי צוות של סוכנות הסמים של הוועד האולימפי הבינלאומי היה בדרכו לקחת מהשניים דגימות סמים.
אם מסתמכים על גורמים יוונים, שני האתלטים לא סבלו מפגיעות שדרשו אישפוז ל-72-48 שעות, אלא ניצלו את הזמן כדי להעלים עד כמה שניתן את עקבות החומרים האסורים מגופם.
בית הדין המשמעתי של הוועד הבינלאומי ידון הבוקר בעניינם, לפי הוראתו של הנשיא הד"ר ז'אק רוג. העונש הצפוי להם הוא לפחות שנתיים הרחקה מפעילות - מה שעלול לסיים את הקריירה שלהם. אמנם שני האתלטים יכולים לטעון לחפותם, להצטייד במומחים משפטיים ורפואיים, אבל חבל להם על הזמן. הדיון יהיה לפרוטוקול בלבד; יותר מדי פרסום ניתן לפרשה בסוף השבוע והד"ר רוג פיתח אלרגיה לפירסומים שליליים על הארגון שלו.
אבל האמת חייבת להיאמר: הוועד האולימפי הבינלאומי - ארגון הגג של תעשיית הספורט הבינלאומית שמייצרת עשרות מיליארדים בשנה - פשוט מתעלם מבעיית השימוש בחומרים שמוגדרים כמשפרי הופעה.
הספורטאים הבינו מזמן שכבר בשנות ה-70 הגיע האדם לגבול היכולת האנושית, ומשם אפשר להשתפר רק באמצעות תוספים שרובם אינם חוקיים. קדריס הדהים את העולם בסידני 2000, כשהפך לאצן היווני הראשון שהשיג מדליית זהב אולימפית מאז משחקי אתונה 1896. הוא ירש את מקומו של מייקל ג'ונסון, שיאן העולם ב-200 מ', שגם בסביבתו הצהירו יותר מדי אנשים ש"נקי" הוא לא היה אף פעם.
קדריס היה לאצן האירופי הראשון שניצח באולימפיאדה, באליפות עולם ובאליפות אירופה; מאחר והגיע לשיא מאנונימיות מוחלטת, תוך קיזוז 16 מאיות השניה משיאו האישי כדי לנצח בסידני, ריחפו סביבו שמועות על סמים. גם טאנו מדורגת בין ארבע האצניות המובילות בעולם, וגם עליה נאמר שהצלחתה היא תוצאה של חיבור לרוקח מצטיין. ואולם, התאחדות האתלטיקה הבינלאומית לא נקטה באמצעים מיוחדים כלפי השניים.
הוועד האולימפי יבצע באתונה כ-3,000 בדיקות לאיתור סמים לספורטאים ב-27 ענפים. האמריקאים בלבד ביצעו בשנתיים האחרונות (לפי הצהרתם) 7,000 בדיקות רק לספורטאים האולימפיים שלהם. ואולם, סביר שספורטאים שמשתמשים בסמים באופן קבוע לא ייתפסו, כי טכניקות ההתחמקות מתקדמות הרבה יותר משיטות האיתור.
יו"ר הוועדה הרפואית של הוועד האולימפי הבינלאומי, אלכסנדר דה-מרוד, הודה בעבר כי המעבדות של הוועד מסוגלות לאתר 14% מכמות החומרים הבלתי חוקיים שידועה. קרל לואיס, למשל - מבכירי האתלטים בעולם בכל הזמנים - השתמש בקביעות בהורמון גדילה. המומחים ידעו זאת, מאמנים ועמיתים דיברו על כך, אבל הוא מעולם לא נתפס.
הבעיה היא שעסקני הספורט באיגודים השונים אינם מסוגלים לעצור ולחשוב. את אוהדי הספורט בעולם לא מעניין שהספורטאים משתמשים: הם יודעים שהם משתמשים והם יודעים שמוסדות הספורט לא מסוגלים אפילו להקטין את התופעה.
ולכן, יש השואלים למה לא להסיר את הפיקוח כך שכל אתלט יחליט בעצמו אם להשתמש או לא. אז ההחלטה תהיה שלו, כשהוא מודע לנזקים הבלתי הפיכים כתוצאה מהשימוש - ולא של עסקנים שאוכפים את החוק כפוזה בלבד יום כן, יום לא ויום למה לא.