פוטבול: כשהדרוויש הפסיק לסחרר

לפני חמש שנים בדיוק, על היום, פורסמה הכתבה הבאה בעיתון "הארץ". היא סיכמה את הקריירה המסחררת של בארי סאנדרס, הרץ האחורי של הדטרויט ליונס, שפרש אחרי עשר שנים בלבד בליגה, כשהוא רחוק כדי עונה אחת טובה מהמקום הראשון בכל הזמנים ביארדים על הקרקע. יכולנו לכתוב משהו חדש בנושא, אבל הכתבה הזו מסכמת הכל. אז לכבוד הכנסתו של סאנדרס להיכל התהילה, שתיערך היום, קבלו בבקשה את תקציר מעלליו של שחקן הפוטבול הטוב והמלהיב ביותר שלחתום מעלה היה הכבוד והעונג לראות.

* הערה: כל הנתונים הסטטיסטיים, המתייחסים למעמדו של סאנדרס ביחס ליתר השחקנים בתולדות הליגה, נכונים ליום פרסום הכתבה, ולא בהכרח מדוייקים גם היום.

הדרוויש המסתחרר לא רוצה לעשות יותר. במשך עשר שנים, מאז הגיע לליגת האן.אף.אל, עשה בארי סאנדרס, הרץ האחורי של קבוצת דטרויט ליונס, כל מה שרק התחשק לו. לספרי השיאים, לקרסולי המגינים שאיתרע מזלם לנסות לעצור אותו ובמיוחד לדופק הלב של האוהדים, שמעולם לא הפסיק להאיץ בכל פעם שנגע בכדור. עכשיו הוא לא רוצה לעשות את כל הדברים האלה יותר.

בגיל 31, שתי עונות בלבד אחרי שנתן את העונה השנייה בטיבה של רץ בהיסטוריה של ליגת הפוטבול הלאומית, כשהוא נמצא במרחק עונה סבירה שלו משבירת שיא היארדים לקריירה שקבע וולטר פייטון האגדי משיקגו, החליט האשף ש"רצונו לעזוב את המשחק עולה על רצונו להישאר בו", כדברי הודעת הפרישה שלו.

ככה סתם. ובעוד שבמקרה של מייקל ג'ורדן יכולנו לצפות מתעשיית הכסף האדירה שהתגלגלה סביבו להחזיר אותו לאחר פרישתו הראשונה, כאן אין אפילו את התקווה הזאת. שכן על אף שביצועיו לא הותירו אפשרות שהאיש יישאר לא חוזי פרסום שמנים, אישיותו לעולם לא הייתה מאפשרת את היווצרות המכונה העסקית שנטוותה סביב דמותו של גאון הכדורסל משיקגו.

צריך להסביר שההשוואה למייקל ג'ורדן אינה מקרית ואף לא חסרת ביסוס. כמו מייקל, בארי סאנדרס הותיר את חותמו בליגה מרגע שהגיע אליה. כמו מייקל, הוא קבע שיאים למשחקים בודדים, אך בו-בזמן הוכיח יציבות והתמדה שאיש אינו משתווה אליהן. כמו מייקל, בארי היה שחקן שמאמנים אינם טורחים כלל לנסות לעצור. כמו מייקל, גם בארי בילה את כל הקריירה שלו בקבוצה אחת. שלא כמו בארי, למייקל הייתה קבוצה. עד שהייתה לו, גם הוא היה מין יצור מדהים כזה שהשאיר פיות פעורים במשך העונה, ואולי חלק מהפלייאוף, וראה את הגמר בטלוויזיה.

לבארי סאנדרס מעולם לא הייתה קבוצה. בפוטבול שחקן אחד, מדהים ככל שיהיה, לעולם אינו יכול לקחת קבוצה עד הסוף. בפוטבול משחקים 22 שחקנים - 11 בהתקפה ו-11 בהגנה. צריך הרבה חתיכות טובות, ושתיים או שלוש מעולות, כדי להשלים את הפאזל שנקרא קבוצת אליפות. לבארי מעולם לא היו את כל החתיכות.

לפעמים היו סביבו עוד שחקני התקפה מעולים, כמו הרמן מור, ג'וני מורטון וברט פרימן התופסים, אבל אז לא היו לו שחקני הגנה. כשהיו לו שחקני הגנה, הוא נאלץ לשאת בכל נטל ההתקפה לבדו. קו התקפה של קבוצת אליפות לא היה לו אף פעם. אז נמאס לו. זה כבר לא היה כיף. המונח "השחקן הכי גדול שמעולם לא זכה באליפות" החל לזמזם במוחו לעתים תכופות יותר ויותר .

יהיה מי שיאמר שישנם הרבה שחקנים טובים שמעולם לא לקחו אליפות. אבל אנחנו מדברים על השחקן היחיד בהיסטוריה שרץ ליותר מאלף יארד בעשר עונות רצופות. אחד מארבעה שחקנים בלבד שצבר יותר מאלפיים יארד בעונה אחת. השחקן היחיד בהיסטוריה שצבר יותר מ-1,500 יארד בחמש עונות, ארבע מהן ברציפות. שחקן ששבר כבר בעונתו הראשונה את שיא המועדון שלו ליארדים וטאצ'דאונים. שחקן שבכל אחת מעשר שנותיו בליגה נבחר להרכב הראשון של משחק הפרו-בול, מפגש הכוכבים הנועל את העונה. שחקן שעמד, על פי הספקו בחמש השנים האחרונות לעבור בשנתו ה-11 את סך היארדים שצבר גדול הרצים בליגה לפניו ב-13 עונות.

עוד? בעונת 1994 הושגו בליגה 9 ריצות למרחק של 60 יארד או יותר. שש מהן היו של בארי סאנדרס. בארי סאנדרס הוא השחקן היחיד בהיסטוריה שביצע שתי ריצות של 80 יארד במשחק אחד והיחיד שביצע שלוש כאלה בעונה .

ועדיין, כל אלה אינם מסבירים מה היה בארי סאנדרס. ישנם רצים המסתמכים על כוח הפריצה הגולמי שלהם. אלה הם גברים גדולים ובעיקר דחוסים ומוצקים, 110 קילו ויותר על פני 183 ס"מ לכל היותר, שפשוט רצים קדימה עד ששניים או שלושה גברים מגודלים עוד יותר מצליחים להכריע אותם אל הקרקע. רצים כאלה, אם הם טובים, מסוגלים לתת לקבוצה 4, אולי 5 יארד בממוצע לכל ניסיון, מה שמאפשר לה לעבור את עשרת היארד תוך ארבעה ניסיונות ולהמשיך להתקדם אל אזור השער של היריב. רוב הרצים בליגה נמנים על הסוג הזה. בארי היה האיש שהעניק לתפקיד הרץ האחורי מימד זוהר, קליל, להטוטני.

בארי סאנדרס הוא בחור קטן, במושגי האן.אף.אל. גובהו 172 ס"מ ומשקלו 88 קילוגרם. הוא נראה קטן במיוחד על רקע שחקני קו ההגנה - הרי אדם זריזים ומיומנים שמשקלם מגיע תכופות ל-140 קילוגרם וכל מטרתם לעצור את בארי הקטן מלהתקדם ולמעוך אותו אל תוך הקרקע. אז מה עושה בארי הקטן? הוא מסתחרר. הוא מסתובב. הוא מתפתל. הוא מתכופף וקופץ ומתחמק עד שנדמה לך שאילולא היה הפוטבול קיים, הוא היה מוצא את מחייתו כאיש הגומי בקרקס, או אולי כקוסם, שכן אפילו הודיני לא חמק ממצבים בלתי אפשריים יותר משעשה זאת בארי.

כפי שנאמר, מרבית הרצים האחוריים מתמחים בהשגת ארבעה או חמישה יארד. אם מתמזל מזלם הם רצים מדי פעם למרחקים גדולים יותר. אצל בארי סאנדרס זה עבד הפוך. אם היה לו חור - רווח בחומת שחקני קו ההגנה, אותו אמורים שחקני קו ההתקפה שלו לייצר לו - הוא היה נעלם. אם בארי סאנדרס מצא חור ותפסת אותו תוך 20 יארד, יצאת בזול. רוב שנותיו בליגה לא היה לו קו שיפתח לו את החורים בקביעות מספקת, אחרת מי יודע איך היה נראה הפער בינו לבא אחריו בספר השיאים.

קשה לבחור את הרגע הגדול של סאנדרס. את היום האחרון של עונת 1996, משחק של יום שני בלילה נגד סן פרנסיסקו? בארי היה זקוק ל-161 יארד כדי לעבור את הכשרון הצעיר טרל דייוויס (היום מכונת ההתקפה של אלופת השנתיים האחרונות, דנבר ברונקוס) ולזכות במלכות הרצים. בארי השיג 175 יארד, ומלבד התואר האישי גם הפך לאדם הראשון המשיג 1,500 יארד בשלוש עונות רצופות. רק לשם השוואה, מאה יארד הם אמת המידה למשחק משובח של רץ. אותו טרל דייוויס, אגב, אומר על בארי סאנדרס: "הוא עושה דברים שאני אפילו לא הייתי מנסה. אני רץ, בארי הוא אתלט."

זיכרון אחר הוא מה-12 באוקטובר,1997 , נגד טאמפה ביי. שתי ריצות מחשמלות, האחת ל-80 יארד, השנייה ל-,82 שתיהן כמובן לטאצ'דאון, מכניסות שמו פעם נוספת בספר השיאים .

או שאולי זכרונות הם חגים. בדטרויט, העיר בה בילה בארי את כל הקריירה שלו, יש מסורת של משחקים בחג ההודיה. רק עוד קבוצה אחת (הקאובויס מדאלאס( משחקת תמיד בחג ההודיה. עבור בארי היה חג ההודיה אירוע פרטי שבו הוא מודה לאוהדיו על רגשותיהם כלפיו, כמו למשל בחג ההודיה ,1990 שבו רמס את הגנת דנבר ברונקוס והשיג 147 יארד ושני טאצ'דאון. בשנת 95' ציין בארי את החג עם 138 יארד, שני טאצ'דאון, אחד מהם בריצה של 50 יארד, על חשבון המינסוטה וייקינגס.

גם ציוני דרך נהג בארי להפוך לאירועים הנחרתים בזיכרון. עונה של אלף יארד היא אמת המידה לרץ. אם השיג את זה, הוא נתן לקבוצה את המינימום שהיא צריכה משחקן בתפקיד שלו. משהו כמו 15 שערים מחלוץ מרכזי, או 20 נקודות בממוצע למשחק מקלע בכדורסל. בארי לא היה איש של מינימום. הפעם היחידה בקריירה שלו שבה היה המאזן העונתי שלו קרוב יותר ל-1,000 יארד מאשר ל-1,500 הייתה ב-1993, שבה החמיץ את חמשת המשחקים האחרונים עקב פציעה, אותה ספג כשניצב בראש דירוג הרצים עם 1,052 יארד. הוא חזר למשחק הפלייאוף מול גרין ביי והשיג 169 יארד.

בבוקר ה-19 בספטמבר, 1994 , תחילת העונה השישית שלו, בארי היה על סף היארד ה-7,000 בקריירה שלו. היריבה הייתה דאלאס קאובויס. במהלך המשחק ניסה בארי לרוץ עם הכדור 40 פעם. זוהי כמות נשיאות גדולה. פירוש הדבר הוא שהקאובויס ידעו לאורך המשחקבדיוק מה עומד לבוא. הם יכלו להטיל את כל כוח משקלם ואת כל שחקניהם לבלימתו. למעשה, זה בדיוק מה שהם עשו. התוצאה? 194 יארד לבארי. מאמן דאלאס ג'ימי ג'ונסון, שזכה בשתי אליפויות רצופות, אומר על בארי: "הייתי בוחר בו כרץ האחורי הטוב בכל הזמנים".

ב-19 בנובמבר ,1995 כשעמד להפוך לשחקן השני בהיסטוריה המשיג אלף יארד בכל אחת משבע עונותיו הראשונות הוא חגג עם 120 יארד מול שיקגו ברס. בשלוש שנותיו הנותרות בליגה הוא הפך לשחקן היחיד בהיסטוריה המשיג אלף יארד בכל אחת מעשר שנותיו הראשונות. דיק ג'אורון, מאמן הברס, אמר עליו: "לא כיף לשחק נגדו. כיף לראות אותו, כל זמן שלא לך הוא גורם להיראות רע".

ואם כבר מדברים על זכרונות, כל עונת 1997 הפכה לזיכרון אחד ארוך, עונה שבה זינק מן המקום השביעי בכל הזמנים למקום השני, תוך שהוא חולף על פני שמות מפוארים כמו אריק דיקרסון, מרקוס אלן, ג'ים בראון ואו.ג'יי. סימפסון. אותו אריק דיקרסון, שהיה עד הופעתו של בארי היחיד שרץ יותר מאלף יארד בשבע עונות רצופות, אמר עליו: "שום דבר לא גורם לי להגיד וואו! אבל הוא גורם לי להגיד וואו!"

בסך הכל השיג סאנדרס בעונה המופלאה הזו 2,053 יארד (המאזן השני בטיבו אי פעם), שני משחקים של 200 יארד או יותר ומקום בפלייאוף שאולי אי אפשר לומר שבארי הביא אותו לבד, אבל בלעדיו, אפילו אם רץ סביר במקומו, זה לא היה קורה. אחד המגינים שפיתח בעיה קשה של הערכה עצמית בעקבות מפגשים תכופים מדי עם בארי סאנדרס הוא המגן האחורי של אטלנטה, יוג'ין רובינסון, שאמר: "זה כמו לנסות לתפוס את הרוח".

אך בכל בליל המספרים הזה אין כדי להסביר את הרושם שהטביע האיש השקט, הביישן הזה על ליגה של בעלי אגו נפוח ומניירות של כוכבים. זהו האיש שקנה להוריו בית של 700 מטר רבוע היושב על 43 דונם בעודו ממשיך להתגורר בבית של 175,000 דולר. האיש שזכה בהייזמן טרופי - הפרס המוענק לשחקן המכללות המצטיין של השנה - אך סירב להזמנה להתארח בבית הלבן בטענה שהוא צריך ללמוד לבחינה, זאת כשכבר החליט לעזוב את הקולג' ולהתקדם אל המיליונים במקצוענים. האיש נמוך הקומה שהוכיח שברק של גאונות ייקח אותך כמה רחוק שאפשר, גם אם המומחים למיניהם אומרים לך בתיכון שאתה לא יכול לשחק עם הגדולים, כי אתה קטן מדי.

המכללות הגדולות אמרו שהוא קטן מדי, אז הוא הלך למכללה פחות נחשבת וקבע 13 שיאים במכללות. האיש שהוכיח שאפשר להיות הגדול מכולם ולהישאר בחור נורמלי, שמרגיש כמו חלק מקהילה, שאת הכרזת הפרישה שלו העדיף למסור לעיתון של עיר הולדתו, בה הוא עדיין מתגורר, האיגל של ווי'ציטה, קנזס.

אז למה, בעצם? עונה אחת, שתיים לכל היותר לפני שהיה משיג במספרים את ההוכחה להיותו הגדול מכולם, החליט בארי שנמאס לו. אין לו יותר כוח לבצע פלאים עבור קבוצה שהעומדים בראשה חסרי יכולת להקיף אותו בחלקי הפאזל הנותרים. בשלוש העונות האחרונות סיימה דטרויט ליונס 11:5 פעמיים, ובין שתי העונות הכושלות הללו השתחלה פעם אחת לפלייאוף עם מאזן של 7:9. זה אינו גרף ההתקדמות של קבוצה שהולכת לאן שהוא.

לבארי היה חוזה עד שנת,2002 והסיכויים שדטרויט תשחרר אותו שאפו לאפס, אז הוא החליט שסתם לשבור את השיא זה לא אתגר מספיק בשבילו. יש כבר לשונות טובות שטוענות שהכל בעצם תרגיל שנועד לכפות על דטרויט לשחרר אותו לקבוצה שבה יוכל גם לנצח. לאוהדים, לא נותר אלא לומר: הלוואי.

* שני בכל הזמנים במספר יארדים בריצה לקריירה, עם 15,259 (ראשון וולטר פייטון 16,726)
* שני בכל הזמנים ביארדים מכל הסוגים (ריצה, תפיסה, החזרת בעיטה, עם 18,308. (ראשון וולטר פייטון, עם 21,803)
* שני בכל הזמנים במשחקים של מאה יארד ויותר עם 76 (ראשון וולטר פייטון, עם 77)
* ראשון במשחקי מאה יארד רצופים עם 14 (שני מרקוס אלן עם 11)
* ראשון בעונות של אלף יארד ומעלה, בצוותא עם וולטר פייטון, עם 10
* השחקן היחיד שהשיג 10 עונות רצופות של אלף יארד ומעלה
* שני בממוצע יארדים לניסיון עם 5.0 (ראשון ג'ים בראון עם 5.2)
* השחקן היחיד שהשיג שלוש עונות רצופות של 1,500 יארד
* השחקן היחיד שהשיג חמש עונות של 1,500 יארד
* השחקן היחיד שעשה שתי ריצות של 80 יארד או יותר באותו משחק
* השחקן היחיד שעשה שלוש ריצות של 80 יארד או יותר בעונה
* אחד מארבעה שחקנים שרץ למעלה מ-2,000 יארד בעונה אחת
* שני בכל הזמנים ביארדים לעונה עם 2,053 (ראשון אריק דיקרסון עם 2,105)
* רוקי השנה 1989
* נבחר בכל אחת משנותיו בליגה להרכב הפותח של משחק הכוכבים, הפרו-בול
* מחזיק ב-13 שיאי מכללות ליארדים על הקרקע, יארדים מכל סוג, וטאצ'דאונים בעונה, במשחק ובקריירה

* כל הנתונים נכונים ליום פרישתו של בארי סאנדרס, באוגוסט 1999.