מוזר לכתוב את זה אחרי שנציגת המזרח בדטרויט זכתה (ועוד איך) באליפות. מוזר לכתוב את זה אחרי שהסנטר (והשחקן) הדומיננטי ביותר בליגה מאז הפרישה של ג'ורדן עושה את דרכו מזרחה. מוזר, ועדיין הקיץ האחרון מדגיש שוב את העדיפות האיכותית שיש ב-NBA לקבוצות החוף המערבי.
ואולי לא כל כך מוזר בעצם. הזכייה של דטרויט היתה מוצדקת (ומה שדומארס עשה הקיץ מציב אותה בעמדת זינוק מצוינת לשחזור), אבל קשה להתעלם מכך שדטרויט זכתה גם מההפקר של אופרת הסבון מלוס אנג'לס. לא רצוי גם להתרשם יותר מדי מהמעבר של אוניל למיאמי: מדובר בסנטר בן 32, שבשלוש השנים האחרונות החסיר 15 משחקים פר עונה בגלל פציעות ושבשנתיים הקרובות ירוויח קרוב לשישים מיליון דולר שיסתמו להיט את תקרת השכר. קשה להתרשם מהמהלך של מיאמי: הוא רק מוכיח שהאובססיה של ריילי לא הסתיימה. ריילי פירק קבוצה שהפסידה במשחק השביעי של חצי גמר המזרח ומישכן את העתיד של הקבוצה על הבוהן של שאקיל. הלייקרס קיבלו בתמורה סוס שחור, שני כוכבים צעירים (אחד ביצע את הפריצה שלו בשנה שעברה, השני מועמד לעשות זאת השנה) ובחירת דראפט עתידית. בנוסף לקרון באטלר ולמאר אודום, עברו למערב גם מייצר הנקודות הטוב בליגה (מקגריידי) ואחד הכוכבים המבטיחים שלה (קניון מרטין). אחרי קיץ פעלתני המזרח נשאר עם שתי המועמדות המרכזיות מהעונה שעברה, בתוספת מיאמי ושאלה אחת קטנה (שנשאלת פעמיים): מה ג'ייסון קיד שתה לפני שהחליט לחתום בנטס ולא עם סן אנטוניו?
כמובן שאלו הן זוטות של קיץ. הסיפור של הקיץ, עם הא הידיעה לפני ה-ה' (ההסיפור) זה קובי. מה שקובי בראיינט עושה בקיץ הזה, והקיץ התחיל אצלו כבר באפריל בשביתה נגד סקרמנטו, מציב אותו בפלנטה אחרת, גבוהה משאר הליגה, על כן זינוק שממנו הוא יכול או לעוף לירח (אייר בראיינט) או להתרסק.
זה שצוות עורכי הדין של בראיינט מרסק את התביעה נגדו לרסיסים, זה עניין אחר. אבל מאז שבודד את עצמו מהקבוצה במהלך הדו קרב נגד דטרויט (הלייקרס ניצחו במשחק היחיד שהוא התעלה), ברייאנט הצליח לגרש מהקבוצה את המאמן המצליח ביותר בהיסטוריה של הליגה (והדייט של הבת של בעלי הקבוצה), לגרש את אוניל, להחזיר את פייטון, לגרש את התקפת המשולש (שבשנה הקרובה תחזור כהתקפת המשולש עם קובי בכל אחד מקודקודיו), להפעיל לחץ כדי להביא את מייק ששבסקי, להתפשר על טומג'נוביץ', לומר שהטרייד עם מיאמי מציב את הלייקרס בעמדה מצויינת לזכות שוב (למרות שלבראיינט, אודום ובאטלר יש רק שני מקומות בחמישייה), ולשכנע בעל עסקים מוכשר להתחייב ל-140 מיליון דולרים שיכולים, בסיטואציה זו אחרת, להיות תקציב נחמד לאספקת סבונים לתא של קובי.
ולשכנע מנהל ובעלים, חברים לקבוצה ומאמנים, ובעיקר את האוהדים שזה מספיק, שלא חשוב מה תשים סביבו, קובי בראיינט אחד מספיק נגד דאנקן, גארנט, נוביצקי וסקרמנטו. המהלכים של קובי בראיינט בקיץ הזה היו מקיאבליאנים, רק שעכשיו הוא כבר לא יכול להסתפק בנסיכות. הוא צריך להוכיח שהוא מלך.
ראשיד, זה משמות או ויקרא?
הידעתם שהבעלים של אלופת ה-NBA הוא יהודי? ושל קבוצת ההוקי? ושל ה-WNBA? (מדובר באותו אדם). הידעתם שהבעלים של אלופת הפוטבול הוא יהודי (וגם הבעלים של האלופה הקודמת)? השמעתם את שדרינו הגאים מתפארים במהלך אליפות אירופה האחרונה את הליכותיו, מהלכיו, רגליו והרגליו של ג'ובאני שלנו? שלנו?
לא יכול להיות צליל יותר פרובינציאלי מזה. אבל מתעורר צורך לערער. ג'ובאני דווקא היה יכול להיות שלנו. מאוד רצה ג'ובאני שלנו להיות אחד משלנו. מילא טפסים, ביקש בקשה. אבל ישב אחד, יהודי עם כיפה, אחד משלנו, ואמר לג'ובאני שהוא לא.