עדיין לא מושלם, אבל שלם

לפני מספר שנים עמד ארז אדלשטיין עם כמה אנשי כדורסל באולם וינטר (הוא אימן אז את עירוני רמת גן) וחלק את רשמיו ממשחק בליגה לנוער באזור נתניה שאליו הזדמן: "אל תשאלו איזה תותח ראיתי שם", אמר בהתלהבות של מגלה ארצות שעלה על יבשת חדשה, "אמרו לי שיש לו שם של מיץ. אולי לימונדה. הוא מוכשר שחבל על הזמן!"

את טביעת העין של אדלשטיין ביחס לצעירים לא צריך להציג. אחרי האליפות בברנו, זה גם מצבו של רביב לימונד. לא שמישהו הטיל ספק בכשרונו לפני כן, אבל בשבועיים האחרונים הוא עשה קפיצת מדרגה. לימונד הגיע לצ'כיה על תקן עזר כנגדו של יותם הלפרין, ויצא שותף שווה זכויות בהצלחת הנבחרת. אם לפני האליפות ההיררכיה היתה ברורה - הלפרין הוא כוכב העל ולימונד משלים אותו - עכשיו הם נתפשים כצמד הגארדים הבא של הכדורסל הישראלי, גירסה עדכנית של קטשפר.

לימונד עדיין לא שחקן מושלם, אבל הוא בהחלט שחקן שלם: שומר אגרסיווי עם ידיים זריזות ששוות חטיפה או שתיים במשחק, עוזר בריבאונד ובהובלת הכדור, ובעיקר עומד על זוג רגליים עוצמתיות מהסוג שאיפשר לעדי גורדון לעשות דברים שגארדים ישראלים בדרך כלל רואים רק בטלוויזיה. יש לו חדירה קטלנית לסל, אבל גם יד טובה מבחוץ, בעיקר מחצי מרחק, שכמעט תמיד הופכת את השמיכה של השומר לקצרה מדי. אם יש משהו שהוא צריך לשפר, זאת יציבות הקליעה משלוש, אבל גם שלשות ראינו ממנו באליפות אירופה ועוד לפניה בליגה.

האליפות הזאת חשפה גם את מידותיו המבטיחות של לימונד בתחום האישיות: בוגר, אופטימי, נחוש ומקבל אחריות. יותר מפעם אחת הוא היה האיש שהנבחרת הלכה אליו במאני טיים, ולא הצטערה. על רקע ההתפזרות הקיצית המבהילה של סגלי קבוצות הליגה, העובדה שלימונד הוחתם בירושלים לשלוש שנים עוד תוך כדי העונה, נראית כמו צעד נדיר של מחשבה לטווח ארוך.

אחרי שהראה לגארדים האירופים את הגב, הגיע הזמן שלימונד ישודרג בליגה ויוכיח שהוא יכול להתמודד גם עם רגליים אמריקאיות. בירושלים כבר דיברו השבוע על אפשרות להקפיץ אותו לחמישייה. תפקיד בכיר במלחה זה בדיוק מה שלימונד זקוק לו בשלב הזה של הקריירה. הלפרין, ממקומו על הספסל ביד אליהו, יוכל רק להביט בו בעיניים כלות ולהצטער שלא נולד בנתניה.