ברצלונה 1992 - ויטלי שרבו

ויטלי שרבו הוא זה שנתן הגדרה חדשה למושג "פנומן" בענף התעמלות המכשירים. עד 1992 לא היה ממש מתעמל כזה, שהפגין שליטה אבסולוטית. מתעמלת הייתה, נדיה קומנצ'י, אבל לא מתעמל. עד לתקופתו של שרבו, קשה היה לאדם הממוצע לשלוף מהמותן שם של מתעמל בכיר. מקסימום אפשר היה לשלוף את שמו של צוקהארה היפני, שפיתח את אחד התרגילים השימושיים בקרב המתעמלים היום.

ובחזרה לויטלי שרבו. בשנת 1991 שרבו בן ה-19 נסע לאליפות העולם בארצות הברית וחזר הביתה עם מדלית כסף בתחרות הקרב-רב. שרבו, שהיה עד אז די אלמוני בעולם, התאכזב מאוד מהמקום השני כמו כל ספורטאי סובייטי אמיתי והבטיח לאימו: "מאולימפיאדת ברצלונה אני אחזור עם 3 מדליות זהב, לא רק אחת".

אוגוסט 92', שרבו מייצג את מדינות חבר העמים (ברית המועצות לשעבר) באולימפיאדת ברצלונה. נבחרתו לא התקשתה לזכות בתחרות הקבוצתית ושרבו הבטיח לעצמו מדליית זהב ראשונה. יום לאחר מכן, המתעמל הבלארוסי קבע את ההישג האישי הטוב ביותר בקריירה שלו וזכה במדליית הזהב בתחרות הקרב רב האישית. הוא סיים בתוצאה של 59.025 נק' (בממוצע, ציון של 9.83 נק' בכל אחד מ-6 המכשירים). שרבו חגג את הניצחון עם שני המדליסטים הנוספים: גרגורי מיסוטין וולרי בלינקי, שהיו שותפים למדליית הזהב הקבוצתית של חבר העמים.

עוד יום עובר לו, וב-2 לאוגוסט מתקיימים התחרויות במכשירים הבודדים. לשרבו חסרה עוד מדליה אחת כדי לקיים את מה שהבטיח לאימו. המשימה נראית אפשרית ושרבו עשה את זה כשניצח בסוס הסמוכות שכל כך היה חביב עליו עם תוצאה של 9.925 נק'. הוא חלק את מדלית הזהב עם פאה גיל סו הצפון קוראיני. בתרגיל הקרקע הוא היה רחוק ממדליה וסיים במקום השישי בלבד. במתח, הוא בכלל לא היה בשמיניה הראשונה. ב-3 המכשירים הנותרים שרבו חזר לעצמו בענק. בטבעות הוא נתן ביצוע ענק (9.937 נק'), שהביא לו את הזהב הרביעי. שרבו השיג ניצחונות גם במקבילים (9.90 נ') ובקפיצות (9.837 נק'). בסך הכל הוא השיג 4 מדליות זהב ביום אחד, ו-6 מדליות זהב באולימפיאדה אחת. הישג חסר תקדים לכל הדעות.

דווקא התקופה של אחרי האולימפיאדה הייתה הקשה בחייו של שרבו. מהבונוסים שהובטחו לו לזכייה במדליות הזהב באולימפיאדה הוא ראה בקושי חצי (20 אלף דולר) וגם הכסף הזה נגנב על ידי חבר ששהה בביתו. שרבו ואישתו החליטו להשתקע בפנסליבניה, ארה"ב. ב-1995 אישתו נפצעה קשה בתאונת דרכים והתעוררה רק כעבור חודש. שרבו טבע את יגונו בטיפה המרה, אבל בסופו של דבר הוא הספיק לחזור לעצמו בזמן כדי להתכונן לאולימפיאדת אטלנטה 96'. כנראה שההכנה לא הייתה מספיק טובה. שיחזור של ההישג מברצלונה היה בודאי הופך אותו לספורטאי האולימפי הטוב אי פעם, אבל באטלנטה הוא כבר לא הצליח להשיג אף מדליה מזהב, אלא רק 3 מארד. שרבו פרש מהתעמלות, חזר לארה"ב והשתקע בלאס וגאס, שם הוא הקים בית ספר להתעמלות.