גם באירופה משלמים, אבל יש היגיון

מה?! משדרים בישראל את כל משחקי המחזור? אחד אחרי השני?! כמה שעות של כדורגל זה? יש מישהו שרואה את הכל? כמה מתחברים לדבר הזה?". את התהיות הללו השמיע רוב ספורקין, כתב העיתון ההולנדי "דאחבאלד", כשתוארה באוזניו השיטה הישראלית של תשלום תמורת צפייה.

התהיות של ספורקין מובנות. למרות ששיטת ה"פיי" עדיין נחשבת לדבר חדש באירופה וקבלתה על ידי הצופים לוותה בקשיים רבים, ביבשת מתרגלים אל השיטה ומקבלים אותה בטבעיות. למרות שהביאה לשינוי גדול בהרגלי צריכת הכדורגל של האירופי הממוצע, השיטה לא שינתה את העיקרון הספורטיווי וההגיוני לפיו את רוב משחקי הליגה מקיימים באותה שעה והם נפרשים על פני יומיים.

"בהולנד שיטת הפיי לא מפותחת כמו בגרמניה", מודה ספורקין. "הליגה משוחקת בימי ראשון ואין לצופה אפשרות לבחור באיזה משחק לחזות". משחק מרכזי אחד משוחק ביום שבת בערב. ביום ראשון נערכים שאר משחקי המחזור ומשחק מרכזי בערב, לאחריו משודרת תוכנית סיכום המחזור. ערוצי הספורט הם חלק מחבילה של הכבלים ההולנדים שנקראת "פילם אנד ספורטס" ועבורה צריך לשלם 40 יורו בחודש.

חברת התקשורת הגרמנית "פרמיירה" מציעה ללקוחותיה עשרות אפשרויות. עבור חבילת הספורט הסטנדרטית משלם הלקוח הגרמני 23 יורו לחודש והוא מקבל ספורט מכל העולם במספר ערוצים. בימי שבת בהם נערכים רוב משחקי הבונדסליגה, הצופה הגרמני נהנה מתוכנית שהיא מעין "שירים ושערים" טלוויזיונית, הנעה בין המגרשים ועוברת לכל מקום בו יש אקשן. בתוספת של שלושה יורו, יכול לבחור הצופה הגרמני במשחק אחד בו הוא מעוניין לצפות. שלושה יורו נוספים יאפשרו לו לעבור בין המשחקים.

התוכנית המסכמת של המחזור משודרת בסוף הערב בערוץ הפתוח לכולם. את הזכויות לתוכנית המסכמת הציעה ההתאחדות הגרמנית למכירה לערוצים הפתוחים בגרמניה והם נמכרו ביותר ממיליון יורו. רוב הצופים הגרמנים מסתפקים בתוכנית הסיכום ו"פרמיירה" מתקשה להתרומם גם בגלל העלות הזולה של הכניסה למשחקים בגרמניה (כרטיסים אפשריים גם בפחות מ-15 יורו, אפילו למשחקיהן של דורטמונד, שאלקה או באיירן מינכן).

במדינה האירופית הראשונה שאימצה את שיטת ה"פיי" בכדורגל, המחירים יקרים יותר, אבל מספר האפשרויות גדול.

חבילת הערוצים הסטנדרית של "סקיי", חברת התקשורת הענקית של רופרט מרדוק, עולה 13 ליש"ט לחודש, אבל היא לא כוללת כדורגל אנגלי. ערוצי הספורט משדרים ענפי ספורט שונים ומשונים, וגם כדורגל מרחבי אירופה והעולם. אם מעוניינים לצפות במשחקי הפרמייר ליג (הליגה הנמכרת ביותר בעולם, שזוכה לכסף הגדול ביותר ממכירת זכויות שידור) הלקוח הבריטי צריך לשלם 50 ליש"ט בשנה עבור ערוץ ה-"SEASON TICKET" בו ניתן משחק אחד בשבוע בשידור חי ותוכנית סיכום המחזור. מי שלא רכש את ה-"SEASON TICKET" ישלם שש ליש"ט עבור משחק בודד.

38 יורו לחודש מבטיחים חבילת כבלים, שכוללת ענפי ספורט שונים ומשחקי הקבוצות הקטנות בסרייה א'. עבור הערוץ שמשדר את הליגה האיטלקית ומשחקי ליגת האלופות, צריכים לקוחות הכדורגל האיטלקים לשלם 40 יורו נוספים.

שני משחקים מרכזים משודרים בערוצים הפתוחים בשבת בערב ובראשון בלילה. 12 יורו נוספים בחודש מבטיחים ללקוח חברות התקשורת לראות את המשחק שמוצע בערוץ הפיי. חמישה יורו נוספים מזכים את הצופה במעבר ממגרש למגרש.

ברוב מערב אירופה יש ערוץ ציבורי שמשדר חלק מהמשחקים של הליגות המקומיות, בדרך כלל את המשחק המרכזי. עבור ערוץ ספורט שמציע שידורי ספורט וכדורגל מכל העולם, נדרש הלקוח לשלם 20-40 יורו לחודש. אף מדינה לא משדרת את כל המשחקים ברצף, או במשך שלושה ימים.