מרקסיסט

יש בקונוטציות השונות שליוו את החתמתו של הקשר הברזילאי, אדוארדו מרקס דה חסוס פסוס, כדי לרמוז במשהו על פניה של הפועל תל אביב בעונה הבאה. היה זה משה תאומים שצוטט למחרת החתימה בעיתונות היומית כאומר: "עשינו מאמץ כדי להביא שחקן שהוא שילוב בין וירטואוז לסטרייקר". בלי להיכנס, בשלב זה, לנתונים המקצועיים שהנפיק מרקס בשנים האחרונות, אפשר להבין כי ההשקעה של הפועל תל אביב בשחקן חרגה מכל פרופורציה מוכרת, הרבה מעל ההקצבה שקבעה לשחקן זר.

גודל החריגה נאמד בעשרות אלפי דולרים, לא כולל השליח המיוחד שהוציאה הקבוצה לדרום אמריקה כדי שידבר על לבו ויפציר בו להגשים את הפנטזיה של גילי לנדאו.

עבור מאמן הפועל החדש, הידיעות בדבר החריגה הכספית לא התקבלו בסבר פנים יפות. בשיחות סגורות הודה המאמן כי לא ממש נהנה לקרוא את הפרסומים בדבר החריגה מהתקציב, עבור שחקן הרכש הראשון שבאמת רצה בקבוצה. "שטויות", הגדיר אותן. הסיבה, ניתן להבין, היתה ברורה: אם מרקס יבריק, יוכל לנדאו להתהדר בשחקן שהביא בעלות סבירה. אם יאכזב, לא נורא. ממילא הפועל לא הוציאה עליו הון תועפות.

כך, במהלך קיץ 2004, הפך מרקס, בלי ששיחק ולו דקה רשמית אחת בהפועל תל אביב, לסוג של מחלוקת עתידית בקבוצה. מבט ועוד מבט על התפתחות הקריירה של השחקן הברזילאי, רק מעצימה את האנגמטיות סביב מי שבהפועל כל כך חפצו ביקרו.

"אין לי ספק ששחקן ברמתו היה צריך להתפתח לכיוונים שונים לגמרי", אמר השבוע אנטוניו ז'ילברטו, שהדריך את מרקס בסנטוס וכיום מאמן את אתלטיקו סורוקאבה בברזיל. "בגיל מאוד צעיר כבר היה לו הכל. ראיית משחק, משחק ראש טוב, בעיטה נהדרת, יכולת לשחק בכמה תפקידים על המגרש ודריבל מדהים. אתה יודע, אומרים אצלנו שמי שגדל בסנטוס לא יכול להיות שחקן רע. אחרי הכל, זה המועדון שפלה גדל בו. אני באמת מאמין בזה. אני לא חושב שמרקס הוא שחקן רע".

אז מה בכל זאת השתבש?

"אני בעצמי לא יודע. מצד אחד אני לא חושב שהוא היה מצליח להפוך להיות קפטן נבחרת ברזיל, אבל מצד שני אני גם משוכנע שהוא היה יכול לעשות קריירה הרבה יותר מצליחה והרבה יותר טובה ממה שהוא הצליח להשיג עד עכשיו. את הנתונים הפיזיים יש לו, זה ברור. יש לדעתי, כמה דברים אחרים שדי פגעו בו".

הדברים האחרים, כפי שכינה אותם ז'ילברטו קשורים, מן הסתם, ללא מעט חורים שחורים שאפפו את הקרירה של מרקס. "הבעיה העיקרית של מרקס היא סף השבירה שלו", אומר ריקרדו לוקאס ששיחק באותן שנים בסנטוס כחלוץ. "היו הרבה פעמים שהוא התחיל טוב את העונה, הרשים את כולם מסביב, אבל ההמשך היה חלש מאוד. היתה תחושה כאילו אין לו חשק יותר לשחק. כשהוא רצה לשחק והיתה בו התשוקה, הוא היה מצוין והשתלב נהדר. כשזה לא קרה, הוא הפסיק להיות רלוונטי. היו שחקנים אחרים שתפסו את המקום שלו והוא נשאר על הספסל. לפעמים הוא היה יוצא מכושר ומפוקוס".

ארבע עונות שיחק מרקס בסנטוס, מ~1996 ועד 2000. בסיומן אפשר למנות על כף יד אחת את השערים שכבש בליגה בברזיל. חמישה בדיוק, לא פחות ובטח שלא יותר. מרקס התחיל לנדוד. הוא עבר לספורט רסיפה ולגווארני, אבל לא מצא מקום להשתקע בו.

"הוא אחד השחקנים הכי טובים ששיחקתי איתם", אומר מרסלו חוזה סליבה, שותפו לקישור בסנטוס. "יש לו דריבל מדהים. באימונים היו פעמים שהוא היה לוקח את הכדור, מתחיל לרוץ ופשוט מעלים שחקנים. במגרש זה לא תמיד בא לידי ביטוי. הוא בישל שערים, היה דומיננטי, אבל כנראה לא מספיק. אני חושב שזה מה שעצר את ההתקדמות שלו".

המאמן אנטוניו ז'ילברטו מספר על לא מעט שיחות אישיות שניהל עם השחקן במהלך שנותיו בקבוצה.

"אמרתי לו: 'אם רק תרצה אני נותן לך את הקבוצה, אתה תהיה המנהיג, אתה תוביל'. אף פעם לא הרגשתי ממנו שזה באמת מה שהוא רוצה. עד היום אני לא באמת יודע מה העסיק אותו. לפחות בתקופה שלו אצלי הוא אף פעם לא היה בורג מרכזי בקבוצה. תאמין לי שאני יכול רק להצטער על זה".

ניסית אולי אמצעים אחרים שישנו את דרכו?

"אני לא מכיר הרבה אפשרויות חוץ מהמון שיחות והבטחות שהקבוצה תהיה בידיים שלו אם הוא רק ירצה בכך. אתה יודע, אי אפשר להכריח אף אחד. בשלב מסוים היתה לו גם פציעה בירך שיכול להיות שעצרה אותו בסופו של דבר".

באוגוסט 2002 קיבל מרקס את הצ'אנס הגדול ביותר של הקריירה שלו. בגיל 26 הוא קיבל קריאה ממאריניו פרז הברזילאי, שאימן את בלננשש מפורטוגל. עשרת החודשים שהעביר בקבוצה האירופאית הראשונה שלו יוכלו לספק מורה נבוכים באשר לאופיו ודרך התנהלותו במקום חדש.

באותו קיץ פתח פרז את עונתו השלישית בקבוצה, אחרי ששנה קודם הצליח להצעיד את בלנשש למקום החמישי. בפתחה של העונה החדשה הציפיות היו לשחזר את ההישג ואפילו לשדרגו. "זה היה קיץ שבסיומו היתה בקבוצה תחושה שאפשר ללכת הכי גבוה שרק ניתן", נזכרת קרלה פרירה שמסקרת את המועדון עבור עיתון הספורט הפורטוגלי, "רקורד". "פרז הפך להיות דמות מאוד מוכרת ומאוד דומיננטית בקבוצה. הוא יכל להביא איזה שחקן שהוא רוצה בגבולות תקציב הקבוצה, כמובן".

"אני חושב שזו היתה הטעות הכי גדולה שלנו", אומר ז'אוו גונזלגיס, באותם ימים דירקטור במועדון. "פרז הפציץ את הקבוצה בשחקנים ברזילאים וזה יצר מחנאות שכמעט לא היתה ניתנת לגישור. השחקנים הפורטוגלים מצד אחד והשחקנים הברזילאים מצד שני. לא היה חיבור וזה השפיע באופן ישיר על ההישגים של הקבוצה".

בהתחלה זה עוד נראה טוב. באחד ממחזורי הפתיחה פגשה בלנשש את פורטו. זה נגמר 2:1 לבנשש עם שער של מרקס. "אחרי המשחק הזה הייתי משוכנע שיש לנו כוכב חדש שקוראים לו מרקס", נזכר מרקו סיגואריה, אז קפטן הקבוצה. "הוא היה מדהים. היכולת הטכנית שלו היא דבר שלא רואים כל יום. היינו מאושרים, אבל לא להרבה זמן. מהר מאוד הבנו שהמשחק מול פורטו היה הברקה חד פעמית. לא חזרנו על היכולת הזו בשום משחק אחר שהיה לנו באותה עונה".

עיתונאים שסיקרו באותה עונה את הקבוצה מספרים שככל שהמחזורים נקפו, כך גברה האפטיות של השחקנים. "המאמן פרז נאלץ להילחם במחנאות קשה שהיתה בקבוצה", נזכר פליפ דיאז שמסקר את הקבוצה עבור עיתון הספורט "או ז'וגו". "באופן טבעי הוא העדיף לשחק עם השחקנים הברזילאים וזה יצר מרמור גדול אצל הפורטוגזים. מכיוון שלא היו גם הרבה הצלחות, הוא נאלץ לספוג גם לחץ מהקהל והתקשורת, עד שלא היתה לו ברירה והוא הלך".

בסוף ינואר 2003 נשארו השחקנים הברזילאים ללא המאמן שדאג לצרפם לקבוצה. מרקס היה ביניהם. באותם ימים הוא כלל לא היה בתמונה. "השנה בפורטוגל לא היתה ממש טובה עבורו", אומר בחיוך גונזלגיס. "היו לו כל מיני בעיות בריאותיות שמנעו ממנו לשחק. אני לא מדבר על פציעות אלא על מחלות ויראליות שבגללן הוא החסיר לא מעט משחקים".

בתחילת פברואר קיבל את משרת המאמן מנואל ג'וסה. מרקס, שחזר כעבור כמה שבועות לאימונים, הרגיש שהמאמן לא סופר אותו. אותה בעיה מברזיל חזרה גם בפורטוגל. מרקס הפסיק להיות דומיננטי, הפך לעוד שחקן בסגל, חזר להיות אנמי. לקראת סיום אותה עונה הוא קיבל את הגט הסופי מבלנשש. החוזה לשנתיים שנחתם עימו בקיץ 2002, הובהר לו, לא ימומש בעונה הבאה.

מרקס חש כי ג'וסה, כיום מאמן אל-אהלי המצרית, עושה לו בכוונה. "כמה אימונים לפני סיום העונה הוא הבין את מה שכולנו ידענו", אומרת פרירה. "ג'וסה לא ממש ספר אותו וראה את בלנשש של העונה הבאה בלעדיו. אני זוכרת שראיתי אותו אחרי אימון ריצה מסוים עצבני מאוד וכעוס מאוד. 'מה קרה?' שאלתי אותו. 'אני לא יכול עם המאמן הזה', הוא אמר לי. 'הוא לא נותן לי לשחק'. הוא לא אהב את ג'וסה והבין שבעונה שאחרי הוא יצטרך לחזור לברזיל".

"אני חושב שמרקס קיבל באותה עונה לא מעט הזדמנויות", מציין סיגוארייה. "אני לא מדבר על הפעמים שהוא היה מושבת ולא יכל לשחק. אני מתכוון לאלו שהוא היה על המגרש. הוא פשוט לא סיפק את הסחורה. לא הביאו אותו בשביל משחק אחד או שניים. היכולות הטכניות המדהימות שלו לא השתלבו עם הקבוצה. אני חושב שזה המפתח לכל קבוצה שבה הוא ישחק. אם ידעו לנצל את מה שיש בו ולהפיק מזה את הטוב, אז אפשר להרוויח. אבל יכול להיות שעבור הליגה הישראלית, זה מספיק טוב".

"כשהוא לא היה חולה, הוא היה פצוע. כשהוא לא היה פצוע הוא לא שיחק. כשהוא שיחק הוא לא תמיד היה טוב. לצערי זה היה הסיפור של מרקס אצלנו", מסכם גונזליס.

מרקס שב לברזיל ונקלט בגרמיו מפורטו אלגרה. זמן קצר לפני שעבר למכבי חיפה, עוד הספיק פאולו אלבס לשתף פעולה עם מרקס. "הכל תלוי בשאלה האם הוא יקבל אפשרות להוכיח את עצמו", סיפר השבוע הזר החיפאי שחזר למולדתו, "אני מאוד מאמין בו ומאוד אוהב אותו. אני חושב שיש לו את כל הנתונים להצליח בישראל. אני בטוח שבהפועל יאהבו אותו. הוא התייעץ איתי האם כדאי להגיע לישראל ואמרתי לו שילך על זה. אני חושב שעד היום לא היתה לו אפשרות לבוא לידי ביטוי בשום קבוצה. נראה לי שאם בהפועל ייתנו לו את האפשרות להוביל אותם הם לא יצטערו".

מקורבים לשחקן בארץ מכחישים זאת, אבל החל בדצמבר 2003 לא נמצאו רישומים ועדויות שקושרים את מרקס לקבוצה הראשונה של גרמיו. גם בחלקה הראשון של העונה לא הרבה לשחק ובאלו שכן, תמיד עשה זאת כמחליף.

בכל אופן, בגיל 28 מקבל מרקס הזדמנות אחרונה לשקם את הקריירה שלו. גם הוא יודע כי כישלון אירופאי נוסף יכול לסתום את הגולל על יציאה עתידית נוספת מברזיל. לפחות כרגע נראה שהעונה הקרובה הופכת מבחינתו לצ'אנס אחרון. להיות או לחדול.