משחקי אמון (או: הבוזר של קרלוס)

בראשון ביולי החלה העונה החמה בליגת ה-NBA, החוזים נגמרו ושחקנים יצאו לשוק החופשי במטרה להשיג לעצמם פנסיה נאה ומסודרת. הכל קרה מהר מהצפוי כשתותחים כמו מהמט אוקור, טורקוגלו ואדונל פויל מצאו את הפראיירים שישלמו להם עשרות מיליוני דולרים בחוזים ארוכי טווח. השוק של קיץ 2004 הציג קבוצות רבות מתחת לתקרת השכר ומעט שחקנים חופשיים, ולכן המשכורות הרקיעו שחקים בצורה דרמטית.

אבל כל ההפתעות הללו מתגמדות לעומת הדרמה שהתרחשה לה בקליבלנד וכבר זכתה לשם "פרשת בוזר".

קרלוס בוזר (פ.פורוורד, 2.06 מ') סיים את העונה שעברה במדי הקאבס עם ממוצעים של 15 נק' ו-11 ריב' והציוות שלו עם לברון החל להראות יכולת לסחוב קבוצה לעתיד ורוד ביותר. הכי ורוד שרק אפשר. לברון הדגיש שהוא רוצה את "הסלע" לידו על הפרקט עד היום שבו יפרוש וגם בוזר הצהיר על מחויבותו לקאבס לאחר שהאמינו בו ונתנו לו במה להראות את יכולתו.

בדראפט של 2002, לאחר קריירה טובה מאוד במכללת דיוק, החליטו כל הג'נרלים מנג'רים ב-NBA שלא שווה לבחור בקרלוס לפני הסיבוב השני והבחירה ה-35. נבחרי הסיבוב השני משתכרים משכורת מינימום (אל תדאגו לקרלוס, זה לא היה 17 ש"ח לשעה, אלא 700$ אלף) והקאבס היו צפויים לממש את האופציה להשאיר את הפורוורד המצוין עונה נוספת, בסופה היה נהפך לשחקן חופשי מוגבל (מה שנותן לקבוצה זכות להשוות כל הצעה).

אבל לאחר פגישה בין בוזר והסוכן שלו רוב פלינקה (שמייצג גם את קובי בראיינט) לבין הג'נרל מנג'ר של הקאבלריס ג'ים פקסון, צאה הודעה לתקשורת האומרת שהוחלט לא להאריך את החוזה של השחקן בשנה במשכורת המינימום. במקום זאת יחתמו הצדדים על חוזה ארוך טווח במהרה. הכוונה של פקסון הייתה להציע את המקסימום שהוא יכול, במגבלות תקרת השכר - 40 מיליון לשש שנים – מחיר מציאה עבור שחקן כמו בוזר.

האינטרס של הקאבס היה ברור: הם ישלמו הרבה פחות ממה שיידרש מהם בכל מקרה בקיץ הבא, אז יהיה בוזר שחקן חופשי, ובו בזמן ינעלו אותו לטווח ארוך. האינטרס של בוזר היה לקבל את הכסף הגדול כאן ועכשיו מבלי להסתכן בפציעה או בירידה ביכולת.

הבעיה היתה שחוקי הליגה קובעים שבין ה-1 וה-14 ליולי אסור לחתום על חוזים, כך שעסקאות של מיליוני דולרים נסגרות רק בלחיצת יד. לא מעט גבות הורמו בהקשר למהלך של פקסון, מכיוון שה-GM הימר על עתיד קבוצתו (ומשרתו) בתקווה שלמילה של כבוד תהיה משמעות. אבל אמון וכבוד מקבלים פרספקטיבה אחרת כשהררי שטרות ירוקים וסוכנים מנוסים נכנסים לתמונה. ביום שישי יצאה ההודעה הרשמית: בוזר ברח עם הכסף למדבר של סולט לייק סיטי וסגר על חוזה של 68$ מיליון לשש שנים.

פקסון פישל כאן פעמיים, מכיוון שלו היה משאיר את בוזר עוד שנה, הייתה לו האפשרות לא רק לחרוג מתקרת השכר כדי להחתימו מחדש, אלא גם להציע לו חוזה ארוך יותר מהמוצע לו בשוק הפתוח (ע"ע "חוקי לארי בירד"), אבל הקיץ אין ביכולתו לעשות זאת.

במהלך אחרון של ייאוש להציל את עבודתו הציע אתמול ה-GM של הקאבלירס לבוזר חוזה לשנה אחת בעבור 5$ מיליון. בקיץ הבא יהיה השחקן חופשי ויוכל לדרוש חוזה גבוה יותר גם מזה שהציעו לו הג'אז. על הנייר ההצעה האחרונה פותחת פתח למהפך נוסף בדרמה, אבל קשה לראות אותו קורה, בטח לא לאחר שפקסון וגורדון גאנד, הבעלים של הקבוצה, יצאו לתקשורת וקראו לבוזר שקרן. העיר רעשה וגעשה והשחקן הבדרך כלל סימפטי הפך לאויב הציבור מספר אחד, למרות שעל פניו נראה שהוא יותר נסחף למערבולת מאשר יצר אותה. לאחר כמה ימים של דממת אלחוט, הגיעה היום תגובה מהמחנה של קרלוס, כשמקורב לשחקן סיפר על ההפתעה והעצב מהתגובה הקשה בתקשורת, ובכלל הכחיש את קיומה של אותה הסכמה מפורסמת בעל פה.

השורה התחתונה: הקאבס ניסה לקנות את בוזר בזיל הזול וההימור נכשל, כשהאחרון העמיד את העובר ושב בראש סדר העדיפויות. קשה להאשימו, מפני שהג'אז הציעו חוזה כמעט כפול, אבל במחשבה שנייה, גם 40 מיליון היו מספיקים לו על מנת לדאוג לעצמו ולכל צאצאיו.

מי שצריכים לדאוג יותר מכולם הם ג'ים פקסון ורוב פלינקה. החלטותיו של פקסון בפרשה זו היו המשך ישיר לשרשרת מהלכים אומללים: דסאגנה דיופ ודחואן ואגנר נבחרו בדראפט, קווין אולי ננעל בחוזה מופרז לחמש שנים ואנדרה מילר נשלח לקליפרס בתמורה לדריוס מיילס. מצטער, אבל לבחור את לברון בבחירה הראשונה לא הצריך יותר מדי שכל. אתמול היו התפתחויות נוספות בפרשה כשהחלו לצוף ידיעות על כך שהסוכן פלינקה התפטר ויפסיק לייצג את בוזר, עובדה שעל פניו מחזקת את הטענות של הקאבס על הבטחה מילולית שהופרה.

למעשה, כנראה שהסוכן הבין ששמו הטוב קיבל מכה אנושה וכדאי לו להרחיק את עצמו כמה שהוא יכול מאקט "הבגידה" הזה. מקורות בסוכנות שבה הוא עובד, SFX, מספרים שזה מאוחר מדי, מכיוון שברור לכולם שפלינקה ולא השחקן עצמו ניהל את המו"מ עם הג'אז. ביוטה מדגישים כי ההתפטרות לא תמנע מהחוזה להיחתם כפי שסוכם, אך אם משהו הוכח בפרשייה הזאת הוא שעד שזה לא חתום, זה לא חתום.

ובהנחה שלא יהיו תהפוכות של הרגע האחרון נקבל הונה יוטה מחוזקת, שתציג קו קדמי קשוח של קירילנקו, בוזר ואוקור, וצפויה להילחם חזק חזק על מקום טוב בפליאוף, בעוד בקליבלנד נראה ששוב אין סגל שיכול לעשות משהו, בלי אף שחקן פנים משמעותי לצדו של הסנטר אילגאוסקאס השביר ולאור. רק הזמן יוכיח אם לעזוב את חיקו החם של לברון הייתה החלטה נכונה (ג'יימס עוד לא אמר מילה בנושא בתקשורת, אבל לא קשה לנחש איך הוא מרגיש כלפי בוזר ובעיקר פקסון), מה שבטוח הוא שמעתה לא תראו מנהלים סומכים על המילה של שחקנים וסוכנים בכזו קלות.