האולימפיאדה הייתה מאז ומתמיד סמל לשלום והאחווה הכלל העולמיים. אור לחמישי בספטמבר 1972, השכם בבוקר איבדו המשחקים את התמימות שלהם לעולם ועד.
חבי המשלחת הישראלית ברחוב קונולי 31 בכפר האולימפי, התעוררו לקריאותיו של יוסף גוטפרוינד, שניסה לחסום בגופו החסון את דלת הכניסה מפני טרוריסטיים ערביים וקרא לחבריו לעזוב את הדירה. הישראלים התעוררו לקול צרור יריות וראו את משה ויינברג חבר המשלחת פצוע בפניו. 11 נציגי הספורט הישראלי נכבלו ונכלאו תחת איומים של טרוריסטים שהיו חמושים בתתי-מקלע, אקדחים ורימונים. במהלך המאבק נרצחו ויינברג ויוסף רומנו.
הטרוריסטים תבעו שחרור מאתיים מחבלים ערביים והטסתם מישראל לארץ ערבית תמורת שחרור הישראלים, ואיימו שאם תביעתם לא תתמלא עד לשעה 12:00 בצהריים, יוציאו להורג שניים מהישראלים החטופים, ובכל שעה נוספת יהרגו שניים נוספים. לאחר יום של מו"מ הוחלט שהמחבלים יוטסו למדינה ערבית עם השבויים.
בשעה 20:30 הוסעו 9 מהספורטאים לפינה בכפר האולימפי, שם המתינו המסוקים. הם הוטסו לשדה תעופה צבאי גרמני כשהם כבולים בידיהם. משטרת גרמניה וכוחות הצבא הוציאו לדרך מבצע חילוץ כושל שכלל ציוד ישן, חוסר תיאום ובעיקר מסכת החלטות גרועה שכללה זריקת רימונים אל תוך המסוק עצמו.
שלושה מחבלים חוסלו, אבל שאר החמישה הספיקו להרוג את חברי המשלחת הישראלית. גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל, הוציאה למוסד הוראה כמעט מיידית לחסל את כל הגורמים שהיו מעורבים במעשה הטרור ואכן חמשת המחבלים הנותרים חוסלו, אך חלק מהמתכננים עדיין חיים במקומות מיסתור.
המשחקים עצמם המשיכו כסידרם מלבד קיומו של טקס זיכרון. הוועד האולימפי הבינלאומי לאומי מסרב עד היום לבקשות חוזרות ונשנות של המשפחות ושל הוועד האולימפי הישראלי לעמוד דקת דומיה לזיכרם של הספורטאים הישראליים.
בצל הטרגדיה - הפספוס של רוט שחמורוב
עד לאותו בוקר עגום, הספיקו רק חלק מהנציגים הישראלים להשתתף במשחקים עצמם.
הסטודנטית אסתר רוט שחמורוב נתנה הופעה חלומית שהעידה על הפוטנציאל העצום שבה. היא סיימה במקום החמישי בחצי הגמר ב-100 מטר וב-100 משוכות העפילה לחצי הגמר עם זמן מצויין. בשל האסון, היא לא לקחה בו חלק. ההלך שאול לדני סיים במקום ה-19 מתוך 54. השחיינית שלומית ניר לא הצליחה לעבור את המוקדמות וכך גם המתאבק גד צברי.
הספורטאים שמצאו את מותם במינכן רשמו את התוצאות הבאות: המתאבק אליעזר חלפין רשם שלושה הפסדים, מרק סלאבין לא הספיק לעלות לזירה ולהתאבק. מרים המשקולות זאב פרידמן סיים במקום ה-12 מבין 24 משתתפים, יוסף רומנו פרש מהתחרויות בשל פציעה ודוד ברגר לא הרשים באותו הענף.
הקלעים והסייפים לא רשמו הצלחות מיוחדות ואילו השייטים לא סיימו את התחרות בשל האסון.
נזכור ולא נשכח
ברגר דוד
מרים משקולות
בן 28 היה במותו,
הניח הורים, אח ואחות
גוטפרוינד יוסף
שופט היאבקות
בן 40 היה במותו,
הניח אישה ושתי בנות
ווינברג משה
מאמן היאבקות
בן 33 היה במותו.
הניח אישה ותינוק.
חלפין אליעזר
מתאבק בסגנון חופשי
בן 24 היה במותו.
הניח הורים ואחות.
סלאבין מרק
מתאבק בסגנון יווני- רומי
בן 18 היה במותו,
הניח הורים, אח ואחות.
פרידמן זאב
מרים משקולות
בן 28 היה במותו.
הניח הורים ואחות.
רומנו יוסף
מרים משקולות
בן 32 היה במותו.
הניח אישה ושלוש בנות.
שור קהת
מאמן קליעה
בן 35 היה במותו.
הניח אישה ובת נשואה.
שפיצר אנדריי
מאמן סייף
בן 27 היה במותו.
הניח אישה ובת.
שפירא עמיצור
מאמן אתלטיקה
בן 40 היה במותו.
השאיר אישה ושני ילדים.
שפרינגר יעקב
שופט משקולות
בן 51 היה במותו.
הניח אישה, בן ובת.