23 ספורטאים במשלחת הגדולה ביותר עד לאותה שנה, הגיעו לאיטליה והתחרו בשבעה מקצועות שונים. הטיעון המרכזי לשליחת הנציגים המרובה, נבע מהקירבה הישראלית לאיטליה מבחינה גאוגרפית, להבדיל מהלסינקי ומלבורן.
השחיניים עמי טראובר, גרשון שפע ,יצחק לוריא ויורם שניידר התאמצו כל אחד ביחידים אך נדמה שההופעה שלהם במקצה השליחים ב-4X100 מיצתה את העניין: מקום 17 מתוך 18.
אצן ה-800 מטר יאיר פנטילט, סיים במקום ה-33 מתוך 36 אך הצליח להקדים יריב עיראקי בהתמודדות הראשונה בין נציגים מישראל למדינות ערב. גם האתלטים הנוספים: אילנה קרשיק, אילנה אדיר, ברוך פיינברג, דוד קושניר ועמוס גרוז'ינובסקי לא הרשימו במיוחד.
הקלעים חנן קריסטל ורפאל פלס הצליחו להעפיל לשלב הגמר ברובה קאליבר זעיר שלושה מצבים. מרימי המשקולות אדוארד מרון וגאזי כהן הישוו שיאים ישראלים אך זה לא הספיק כמובן.
המתעמלות נחלו כשלונות צורמים. ראלי בן יהודה סיימה במקום ה-81 מתוך 124, מרים קארה במקום ה-86 ורות אבלס במקום ה-96. השמועה אומרת שהבנות עברו תאונת דרכים לפני התחרות, דבר שהתבטא בכל מיני פנסים כחולים בגופן.
הסייפים מיכאל רון ודוד ואן הלדר הסתפקו בניצחון אחד ביחד. המקרה הטראגי ביותר של הנציגים הישראלים ברומא שייך לרוכבי האופניים הנרי אוחיון ויצחק בן דוד, שרכבו נגד הכיוון ולא סיימו את המסלול.
רומא 1960
עדי רובינשטיין
12.7.2004 / 22:05