אין מאמן, אין כדורים, בקושי שחקנים יש

ב-11 לאוגוסט, יומיים לפני טקס הפתיחה באתונה, ייצא לדרך באי הפלופנזי השכן, פראטס, השלב המוקדם בטורניר הכדורגל של המשחקים האולימפיים. פעם, בתקופת המלחמה הקרה, אנשים היו רואים במאבקים משהו עם ערך ספורטיבי. כיום, טורניר הכדורגל האולימפי הפך פחות חשוב לרוב המדינות. לראיה, משה סיני מאמן את הנבחרת האולימפית של ישראל.

על פי חוקי הועד האולימפי העולמי, לכל נבחרת מותר להצטייד בשלושה שחקני חיזוק בוגרים בסגל שמורכב רק משחקנים עד גיל 21 (לעתים 22 - תלוי בשנת הלידה). נכון להיום, למשחקי הכדורגל האולימפיים נותר מספר רב של כרטיסים ב-15 יורו בלבד, אבל אם ניקח בשחבון את העובדה שאיטליה למשל, תגיע עם באג'יו ואינזאגי, יוון המארחת תשלב שלושה אלופי אירופה טריים ואפילו סרביה תתן לנו להנות מקז'מן או מיכאילוביץ', הרי שלאוהדים יש לא מעט סיבות להגיע לאיצטדיונים.

ברזיל אמנם לא תגיע אחרי שכזכור הודחה מהמוקדמות בעזרתה האדיבה של סין (כן, סין), אבל לא לדאוג, יש נבחרת לא אירופאית שתעורר את העניין במגרשי הכדורגל במקומה, נבחרת עיראק.

אנחנו לא באים להסתלבט על זה שנבחרת שבאה ממדינה הרוסה, שמתאמנת ומשחקת מחוץ לבית שלה, שכל משחק בשבילה הוא משחק חוץ (ואין לה אפילו את בעלי הדוכנים של הטוטו כדי לתמוך בה), הצליחה להעפיל לאולימפיאדה שניה ב-16 שנה, דבר שאנחנו נמשיך לחלום עליו. אנחנו גם לא מדברים על העפלה שלישית רצופה לגביע אסיה בנוסף לעובדה שעיראק קרובה מאי פעם להעפלה שניה למונדיאל וראשונה מאז 1986.

להיפך. אנחנו כאן כי מצאנו לכם נבחרת שאותה תוכלו לעודד באולימפיאדה. עיראק שתשחק בבית המוקדם עם פורטוגל, קוסטה ריקה ומרוקו, תקבל מן הסתם בראש בכל משחק, אבל אם לוקחים בחשבון שלנבחרת אין כרגע מאמן, כדורים לאימון וסגל של 22 שחקנים, נדמה שכאן באמת עובד עניין העיקר ההשתתפות ופחות סיפור ההשגיות.

מאמנה של נבחרת עיראק, זה שהקפיץ אותה מהמקום ה-77 בעולם למקום ה-42 הוא ברנרד סטנגה שהתפטר מתפקידו בדיוק לפני כשבוע. סטנגה, שעבר יחד עם הנבחרת לירדן כדי להתכונן לאליפות אסיה שתחל בשבוע הבא ולמשחקים האולימפיים, לא יכל יותר עם הכאוס שהמתחולל במדינה "ולטובת ביטחוני האישי" עזב את הנבחרת וחזר לגרמניה מולדתו.

סטנגה מספר: "בשלב מסויים אמרו לי שלא בטוח לזר להיות בעיראק. אחרי זה שומרי הראש שלי המליצו לי לעבור לירדן ולא לחזור. כשבכל זאת חזרתי ונסיתי להעביר אימונים גיליתי שכל הסגל שלי מסתתר בבתים ושאני צריך להתחיל את העבודה שלי מאפס. אז נסעתי מדירה לדירה וניסיתי לאסוף שחקנים. לא היו לנו כדורים והיינו צריכים להתאמן ביחד עם שאר הספורטאים בעיראק באיצטדיון המרכזי שהוא היחיד שלא הופצץ. לא היו לנו שעות עבודה מסודרות".

בטרם החליט ג'ורג' בוש להיכנס לעיראק, היה עודאי חוסיין, הגברי לוי של ההתאחדות לכדורגל העיראקית. שמועות על כך שהיה יורה וקוטע רגליים לשחקנים שלא פגעו בנבחרת, מתבררות בזמן האחרון כלא נכונות. את זה העיתונות המערבית לא טורחת לספר, כי למה להרוס סיפור טוב?

"עודאי היה נוהג להשפיל שחקנים בכך שהיה שולח אותם להתאמן שלושה ימים במחנה צבאי. אני לא מכיר אף שחקן שהוא אישית פגע בו. כשהשחקן היה מתאמן עם הצבא זה היה אות להשפלה. עודאי היה דואג לנו להכל. לציוד ולמחנות אימון בחוץ לארץ אם היינו מבקשים". על הדברים האלה אמר עבאס, שחקנה של נבחרת עיראק האולימפית שישחק גם בנבחרת הבוגרת באליפות אסיה ובמוקדמות המונדיאל. סטנגה מאמת: "עודאי נתן לנו באמת כל מה שהיינו צריכים, אבל הוא בחיים שלו לא דרך באיצטדיון כדורגל ואני לא נפגשתי איתו מעולם".

קשר הנבחרת, קוסאי מוניר, מצנן קצת את הגל הנוסטלגי: "בתקופת עודאי לא היה חסר לנו כלום חוץ משקט נפשי. היינו עולים לשחק עם פחד והיום אנחנו משחקים כדורגל שמח עם הרבה תקווה. יש לנו מה להוכיח ועם האופי העיראקי שלנו, אנחנו נחזיר את הכדורגל המקומי לזירה הבין לאומית".

את סטנגה, שזכה בדצמבר האחרון בפרס על מפעל חיים מטעם פיפ"א, כל הסיפור רק מעציב. הוא כבר מחפש קבוצה בבונדסליגה לשנה הבאה ובכל מקרה יחזיק אצבעות לנבחרת שלו, אותה ידריך בזמן הקרוב עוזר המאמן העיראקי שלו: "למדתי הרבה דברים על החיים בשנתיים האחרונות בתפקיד שלי, אבל המסקנה הסופית שלי היא שאנשים מוכנים לשים לפעמים מיליון דולר בשביל להתחיל במלחמה, אבל לא מוכנים להשקיע סכומים דומים בשביל שלום".