מעבר לסף ההיסטריה

בשביל הפורטוגלים, משחק הגמר הערב מול יוון הוא כנראה האירוע הכי חשוב מאז 'הפיכת הפרחים' ב-1974 שהביאה לסיומו של השלטון הדיקטטורי במדינה. ישראלים ששוהים בפורטוגל מספרים שהחגיגות לאחר הנצחון על הולנד בחצי הגמר הזכירו מאוד את החגיגות בסכנין, רק בסדר גודל שונה מעט: מאות אלפי ילדים, זקנים, נשים וטף ששטפו את הרחובות ופשוט לא רצו ללכת הביתה. עוד נצחון ואפשר רק לדמיין איך ייראו רחובות הערים במדינה שערב הטורניר עדיין הרגישה כבת החורגת של האיחוד האירופי.

הדגל האדום-ירוק של פורטוגל מתנוסס על כל חנות, מרפסת, ספינת דייג, מכונית ואוטובוס בבירה הפורטוגלית. אחת מרשתות השיווק הגדולות במדינה, 'מודלו קונטיננטה', מדווחת על מכירה של למעלה ממיליון דגלים מאז תחילת היורו, יותר מפי שניים מהסכום ששיערה שתמכור לפני פתיחת הטורניר.

בכל רחבי הבירה מוארים מאתמול בערב הפסלים והמזרקות בצבעי הדגל. "אני לא חושב שאי פעם הרגשתי גאה כל כך להיות פורטוגלי", אומר פאולו פיגורדו, עובד ציבור מקומי. "אם ננצח היום הולך להיות פה טירוף מוחלט".

כמנהגם מאז שלב רבע הגמר, מתכננים האוהדים המקומיים ליצור שרשרת אנושית לאורך הכביש בו ייסע האוטובוס של הנבחרת לאיצטדיון. סוסים ואופנועים ישמשו חלק מן האוהדים כדי ליצור לנבחרתם ליווי 'מלכותי' כל הדרך אל איצטדיון 'האור' של בנפיקה.

"אין היום שום הישג, תרבותי או פוליטי, שיכול לגרום לאדם הפורטוגלי להיות גאה במדינתו", צוטט הסוציולוג נונו קואלו בכתבה לקראת משחק הגמר. "הכדורגל מאפשר לנו לחלום מעט ולהיות גאים בזהותנו".

הכדורגל של פיגו ורונאלדו שודר בחודש האחרון לכל מקלט טלוויזיה בעולם והקרנבל הפורטוגלי הגיע הרחק מעבר לליסבון. וכך, גל אנרגיה משמעותי נוסף תקבל הנבחרת של סקולארי מהקולוניה הפורטוגלית בגואה, הודו.

אלפי פורטוגלים המטיילים וחיים באיזור יצפו במשחק הגמר על מסכים שפוזרו לאורך החופים הקסומים של גואה. גם גשמי המונסון שירדו לאחרונה באיזור לא יעיבו על החגיגה הגדולה שמתוכננת.

"נעשה את הכל בשביל הנבחרת שלנו. כשהם משחקים, אני לא יודע מה עובר עליי", מכריז חואקים טלס, בזמן שהוא ושני חברים מפרקים בירה (ועוד כל מיני מטעמים...) בבר מקומי בן מאה שנים, ואסקו דה גאמה.

אצל היוונים, הטירוף לא יותר שפוי: נדמה שאין יווני בכדור הארץ שלא סופר את הדקות עד לגמר ההיסטורי. כ-6,000 אוהדים נוספים הגיעו הלילה לפורטוגל, גם כאלו שאין בידם כרטיסים, על מנת להיות קרובים כמה שאפשר לנבחרת שלהם. אוהדים רבים הגיעו גם ממדינות כמו אלבניה, אוסטרליה וצ'ילה, בהן יש קהילות יווניות לא קטנות ובסה"כ צפויים כ-15 אלף יוונים ביציעי אצטדיון האור ועוד כמה אלפים בפאבים מסביב.

כמעט כל ממשלת יוון עזבה את המדינה ומתכוונת להיות באצטדיון הלוז בליסבון. את משלחת האח"מים יובילו הנשיא קוסטיס סטפנופולוס וראש הממשלה קוסטאס קרמניליס, שילוו בעוד תשעה שרים בכירים מהממשלה. גם נשיאת הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים באתונה, ג'יאנה אנג'לופולוס, תעזוב ליום אחד את ההכנות הקדחתניות לאולימפיאדה ותגיע לפורטוגל. על פי התכנון, שרי הממשלה צפויים לקיים בליסבון ישיבת ממשלה - ולהרוויח תמונה שתציג את פרצופיהם על כל עיתוני יוון.

ראש הממשלה סיפר כי הוא מתרגש מאוד להגיע לעודד את הנבחרת של מדינתו ודיבר אך ורק בגוף ראשון, כאילו הוא חלק מסגל הנבחרת: "אנחנו משחק אחד בלבד מההיסטוריה וכולי תקווה שאכן נעשה את זה. אנחנו חייבים להיות דרוכים לאורך כל המשחק כי הנבחרת הפורטוגלית היא חזקה מאוד ותקשה עלינו מאוד".

ביוון עצמה כבר מתוכננות במות ענק, שיחכו להמונים הצפויים לצאת לרחובות, אם וכאשר יוון תביא את הגביע (אחרי חצי המגר דובר על מיליון חוגגים ברחובות). גם במקרה של הפסד משוכנעים ביוון שיהיה שימוש לבמות הגדולות, בעיקר כשהגיבורים הלאומיים החדשים יחזרו למדינה עם מדליות הכסף.

אבל אף אחד לא מעז לדבר על פחות מזכיה בתואר ובשעת המשחק הרחובות יהיו ריקים לחלוטין - מלבד המקומות בהם יוקרן המשחק על מסכי ענק. ראש עיריית אתונה, דורה באקויאנקי, כבר הודיע ששירותי החירום בעיר יפעלו במתכונת מצומצמת מאוד. "אני מקווה מאוד שאף אחד לא יזדקק לשירותים אלו כי יהיה קשה להענות להם".

אלא שלא כל היוונים יוכלו לצפות במשחק. העיתון היווני 'קטימרני' מדווח כי בבתי הכלא בטורקיה השכנה יש לא מעט אסירים שהם תושבי ואזרחי יוון המעוניינים לצפות במשחק אבל הנהלת הכלא לא מאפשרת להם. ממשלת יוון, ששמעה על כך, פנתה בבקשה רשמית ומיוחדת לממשלת טורקיה לאפשר לאסירים האלו לצפות מול מסך הטלויזיה במשחק הגמר. בבתי הכלא ביוון, מיותר לציין, לא יהיה אחד שלא יצפה. בערב היסטורי שכזה מגיע לכולם סוג של בריחה מהמציאות.