פורטוגל כבר לא אאוטסיידרית

ז'וזה מנואל דוראו ברוזו, ראש ממשלת פורטוגל, נבחרת שלשום לנשיא נציבות האיחוד האירופי. מועמד של פשרה אמנם, אבל הישג גדול למדינה שעדיין נחשבת קצת אאוטסיידרית באירופה. העיתונים הרציניים אפילו הקדישו לכך את הכותרת הראשית. אבל תדמית הלוזרת הנצחית, האאוטסיידרית, זו שיש לה פוטנציאל אבל תמיד חסר לה גרוש ללירה, זו שיכולה אבל נשארת מאחור, לא נמחקה שלשום באולמות של בריסל, אלא אתמול על הדשא של ז'וזה אלוולאדה.

במחצית הראשונה זה נראה כמעט קל. סיידורף והקישור ההולנדי נוטרלו על ידי מניש וקושטיניה, ההתקפות של פורטוגל הגיעו מכל הכיוונים. אבל למרות הכישרון של שתי הנבחרות בקישור ובהתקפה, ההבדל היה דווקא בחולייה האחורית. מיגל לא עבר פעם אחת את החצי ועשה עבודה מדהימה בסגירתו של רובן, ז'ורז'ה אנדראדה היה ראשון לכל כדור עד לקטסטרופה של השער העצמי המיותר. אבל הולנד לא הצליחה, גם עם ארבעה שחקני התקפה החל מהדקה ה-56, להבקיע בכוחות עצמה.

מצד שני, ההגנה ההולנדית היתה הפאניקה ללא הניסיון של פרנק דה בור הפצוע. אם פאולטה היה חד כמו בעבר, היו נחסכות מהפורטוגלים דקות של חרדה.

שער כמו של מניש במעמד כזה, מתלבש פעם בחיים; מאמץ הרואי כמו של פיגו (ענק), שכמו שרק הוא יודע שיחק מימין ומשמאל כאילו אין לכך חשיבות, אפשר לראות רק במעמדים כאלה. עכשיו, בגמר אירופי ראשון ועוד בבית, פורטוגל יכולה וצריכה להשלים את המלאכה.

והולנד? אדבוקט יכול להתגאות, הוא ניצח את לטביה.