קרב הנסיכים

שלב רבע הגמר ייפתח הערב במשחק-משחק כשאנגליה, שעושה הכל כדי להתנער מתדמית הלוזרית, תתמודד מול המארחת פורטוגל (21:45, ערוץ 1). אנגליה לא ניצחה את פורטוגל במסגרת רשמית מאז חצי הגמר במונדיאל 1966 - אז היא גם המשיכה לזכיה - ורבים סבורים שגם מרבע הגמר הזה תגיע הזוכה. סוון גוראן אריקסון יפגוש שוב את לואיז פליפה סקולארי, שהדיח אותו באותו שלב במונדיאל, אבל במוקד, לפחות התקשורתי, עומד המפגש בין שני הכוכבים הצעירים החמים ביותר כרגע באירופה, ווין רוני וכריסטיאנו רונאלדו .

גארי נוויל, מגנה הוותיק של נבחרת אנגליה שצפוי לשמור על רונאלדו (ידעתם שלאבא שלו קוראים נוויל נוויל?), התייחס לבעיה עימה הוא צפוי להתמודד הערב: "גם כשאתה מכסח אותו תשע פעמים, בפעם העשירית הוא יקום ויעבור אותך. הוא כישרון מיוחד. הוא מסוכן בגובה, על הדשא ובכלל בכל מקום. אני ואשלי קול הולכים לעבוד קשה מולו ומול פיגו". נוויל, אגב, מכיר טוב מאוד את רונאלדו מהאימונים במנצ'סטר יונייטד. לא בטוח שזה מקנה לו יתרון כלשהו.

מי שעוד אמור להפחיד את האנגלים הוא נונו גומש, שחוזר להרכב המקומי במקום פאולטה המורחק. חוץ ממנו לא יהיו שינויים בהרכב שניצח את ספרד.

הרכבים צפויים:

פורטוגל: ריקרדו; מיגל, ז'ורז'ה אנדרדה, קראבליו, נונו ואלנטה; פיגו, קושטיניה, דקו, מאניש, רונאלדו; נונו גומש.

אנגליה: ג'יימס; ג. נוויל, טרי, קמבל, קול; בקהאם, למפארד, ג'רארד, סקולס; אואן, רוני.

שופט: אורס מאייר (שוויץ).
איצטדיון 'לוז' בליסבון.

שמו של אורליו פריירה כמעט לא מוכר מחוץ לפורטוגל, אבל הרבה בזכותו הכדורגל הפורטוגלי והשחקנים שצמחו במדינה נחשבים לאיכותיים באירופה. למרות הקשיים בדרך לרבע הגמר, פורטוגל היא עדיין אחת הפייבורטיות לזכייה באליפות אירופה.

פריירה, בשנות השישים לחייו, הוא מאמן הנוער והסקאוט הראשי של ספורטינג ליסבון. המועדון אחראי, בין השאר, לטיפוח כישרונות כמו לואיש פיגו, סימאו סאברוסה וכריסטיאנו רונאלדו, שיובילו הערב את הנבחרת ברבע הגמר מול אנגליה.

אבל גם שחקנים פורטוגלים אחרים, שלא נכללו בסגל של סקולארי לאליפות, כמו ריקרדו קווארסמה מברצלונה (פצוע), הוגו ויאנה מניוקאסל (שחקן הנבחרת עד גיל 21) ולואיש בואה מורטה מפולהאם, למדו את המקצוע בקומפלקס האימונים באלקוצ'טה (ליד ליסבון), שפריירה הגה ובנה ב-1989.

"יש לי תשוקה לגידול שחקנים", אומר פריירה, "וגם כישרון. אני צריך בדיוק שלוש דקות כדי לזהות כישרון אצל ילד. לאחרים זה לוקח שעה. בגלל זה פיגו, רונאלדו וקווארסמה הם שלנו ולא של אחרים. בספורטינג אנחנו מקדישים את עצמנו לגידול שחקנים והאסטרטגיה הזאת לא השתנתה לעולם".

בין 2002 ל-2003 שילשל המועדון לכיסו 50 מיליון יורו ממכירתם של קווארסמה לברצלונה, רונאלדו למנצ'סטר יונייטד ו-ויאנה לניוקאסל. "הבאתי אותו ב-20,000 דולר כשהיה בן 11 והמנהל השתגע. 'מה אתה משלם כל כך הרבה כסף על כזה שחקן', הוא שאל. אבל מכרנו אותו ב-20 מיליון יורו, אז הרווחנו".

כדי לממש את מה שנראה כהזדמנות הטובה ביותר של פורטוגל לזכות בתואר גדול, חניכיו של פריירה צריכים להביא למגרש הערב את התשוקה והיסודיות שקנו ממנו. גם אם הנבחרת תיכשל, המאמן הוותיק מבטיח להמשיך לדאוג לדור הבא. "יש אחד אצלנו, פאביו פאים שמו. הוא בן 16 והשנה הוביל את ספורטינג לאליפות הנוער. הוא פנטסטי", מספר פריירה. "עכשיו צריך לגלות את הסוד גם לנבחרת, כדי שתצליח".

בניגוד לפורטוגל, באנגליה מתקשים להתמיד בטיפוח כישרונות. הנבחרת הנוכחית בנויה משחקנים שרובם עברו באקדמיה של בורטון, שהתפרקה לפני כמה שנים בגלל העלות הגבוהה של חידוש איצטדיון וומבלי. פירוק האקדמיה פגע אנושות בפיתוח הכישרונות האנגלים ובממלכה תוהים היכן יימצאו כישרונות שלא עברו בבורטון ושאינם עונים לשם ווין רוני.

סטיבן ג'רארד, פרנק למפארד, ג'ון טרי, ג'ו קול, קירון דאייר, מייקל אואן ואשלי קול הצטרפו לנבחרת כבוגרי בורטון. הם הצטרפו לגארי ופיל נוויל, דייויד בקהאם ופול סקולס, שלא עברו בבורטון אבל למדו כדורגל אצל אחד ממוחות הכדורגל הגדולים של המאה האחרונה, אלכס פרגוסון. סוון גוראן אריקסון עובד בהצלחה עם התמהיל הזה.

רוני אכן לא עבר בבורטון, אבל מאמנו באברטון, דייויד מוייס, מסביר שהכישרון שלו "מגיע מהרחוב". אם השחקן השכונתי של אנגליה הוא רוני, לפורטוגל יש את כריסטיאנו רונאלדו, שלפי אחד העיתונים בפורטוגל "שורשי משחקו נעוצים במשחקי חצר".

רונאלדו לא פתח בשני המשחקים הראשונים של הנבחרת וסקולארי הסביר שהוא לא מנוסה מספיק. אבל במשחק החשוב ביותר של הכדורגל הפורטוגלי בשנים האחרונות - נגד ספרד במחזור האחרון בשלב הבתים - הילד בן ה-19 עלה בהרכב ולא איכזב. "שנה אחת במנצ'סטר יונייטד ו-30 יום פה עושים הרבה. הוא לא פתח והבין שהקבוצה חשובה יותר מהיחיד", אמר סקולארי. בניגוד לסקולארי, שנדרש להסביר למה הכישרון הגדול ביותר שלו משחק או לא, אריקסון לא חייב תירוצים. הוא הימר על הילד בן ה-18 והרוויח.

לפני המשחק נגד אנגליה, הסבירה נבחרת קרואטיה שרוני לא מפחיד אותה. "אנחנו יודעים איך עוצרים אותו", אמרו הקרואטים. עכשיו גם שחקני פורטוגל, ובראשם רונאלדו, יוצאים בהצהרות דומות. "אנחנו לא מפחדים מרוני או מאנגליה", אמר שחקנה של יונייטד.

רונאלדו גם דחה כל ניסיון להשוות בינו לבין רוני, אבל באנגליה ובפורטוגל משווים בין שני בני הטיפש-עשרה, שחלק ניכר מהתקוות של שתי הנבחרות תלויות ביכולתם.

לאחר ההעפלה לרבע הגמר, פרצה בפורטוגל הילולה של ממש. משריקת הסיום ועד 6 בבוקר למחרת לא ניתן היה להירדם. הכיכרות הפכו למגרשי חניה המוניים, שמהם רעמו קולות הצופרים, ורמקולים בגודל של נונו גומש הונחו על גגות המכוניות, משמיעים להיטים מקומיים. הפזמון "קאנו סלטה א שפניול" (מי שלא קופץ ספרדי) הידהד בכל פינות העיר. "תמיד אנחנו חוגגים מוקדם מדי", הסבירה סנדרה, סטודנטית לעיתונות באוניברסיטה הקתולית בעיר. "במדינה שלנו אין הרבה הזדמנויות לשמוח, אז לא מחכים".

שביעות הרצון הכללית חילחלה גם אל צוות הנבחרת. כאשר נצפה המאמן פליפה סקולארי מסתובב עם קלטת המשחק מול הספרדים בידו, נשאל על ידי אחד העיתונאים אם הוא מתכוון לצפות בה לפני השינה. בשביל סקולארי, שאוהב להתבדח בלי קשר לתוצאות שמשיגה נבחרתו, מדובר בעוד הרמה להנחתה. "את הלילות כאן אני מקדיש לאשתי", הוא חייך, "גם הלילה אתן לה חיבוק גדול. לצערי אני פשוט לא מסוגל להעניק לה יותר מזה, האליפות הזו מתישה אותי. גם חיבוק זה משהו, לא"?

וסקולארי מבין משהו בהתשה. כאשר זכה לפני שנתיים עם נבחרת ברזיל באליפות העולם האחרונה, כתשה אותו העיתונות הברזילאית במשך הטורניר. גם כאן הוא אינו מרוצה מ"כל אותם דוקטורים וארכיטקטים שאינם מבינים דבר מצורת העבודה שלנו, כותבים שטויות והם בכלל לא עיתונאים", הוא סוגר חשבון עם כמה מהכתבים המקומיים. אבל הוא מקווה שהמשותף לשני הטורנירים יהיה "התוצאה".

ברגע שסיים את חלקו במסיבת העיתונאים הרשמית, הפתוחה לכלל התקשורת, עבר המאמן האנגלי סוון גורן אריקסון למסיבת העיתונאים האמיתית. בחדר צדדי, המשמש מחסן סמוך למרכז התקשורת, התכנסו כמה עיתונאים מיומונים בריטיים כדי לקבל מהמנג'ר את הדבר האמיתי. "הם תמיד עושים את זה", אמר עיתונאי אנגלי שלא הוזמן למסיבה, "זה פשוט פאתטי. הוא בסך הכל שומר להם עוד כמה קלישאות שהוא חסך מאתנו".

הג'נטלמן השבדי מכיר את כללי המשחק במגרש התקשורת הבריטי והוא בדרך כלל נעתר לבקשה, אף שאינו מרגיש בנוח לשבת על כיסא שאינו מרופד, כשסביבו פזורים מיני חפצים וביניהם עומדים, חמורי סבר, כמה גברים מזדקנים מלאי חשיבות עצמית. למתבונן מן הצד נדמה לרגע כאילו הם מלקטים את התרשמותו של וינסטון צ'רצ'יל ממעמקי הבור בלונדון על מהלכי הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. הרי לא יכול להיות שהם יסתגרו בחדר הטחוב הזה רק כדי לשמוע עוד משפט נבוב על שיתוף הפעולה המופתי בין אואן לרוני.

לפני שהוא נדרש לחלוץ הצעיר, מעדיף אריקסון לדבר על מייקל אואן ופול סקולס. "אואן הציג מול קרואטיה את משחקו הטוב בטורניר. עדיין לא הכנתי את ההרכב למשחק מול פורטוגל, אבל אני יכול להבטיח לכם שמייקל יהיה ב-11 הראשונים. הייתם מודאגים גם מכך שסקולס לא הבקיע זמן רב במדי הנבחרת, אך אני מעולם לא הייתי מוטרד מכך. סקולס הוא כדורגלן אמיתי, שנותן לנו בנגיעות המהירות שלו בכדור את שטף המשחק שאנחנו צריכים". ובעניין של הסקורר האנגלי, אריקסון מודה שכבר אין לו מה להוסיף. "לפעמים אני חושב שאני מדבר עליו יותר מדי, אז אולי עדיף פשוט לשתוק".

מי שמנסה להמעיט בערכו של רוני, הוא דווקא זה שנכווה ממנו באופן הקשה ביותר, אוטו באריץ'. "הוא שחקן מצוין, אבל פנומן? לא הייתי אומר. יש לפחות עשרה שחקנים שאני מכיר בנבחרות שנשארו שיכולים לעצור אותו", קובע מאמן קרואטיה. בנבחרת הפורטוגלית מקווים שלפחות אחד מהעשרה מצוי אצלם, ושיעשה את הדבר הנכון כשיראה את הצעיר הנחוש רץ לעברו עם הכדור.