השאלה הגדולה עכשיו היא אם הצ'כים, שכבר זכו בבית שלהם, יתאמצו מול גרמניה וישאירו סיכוי להולנדים וללטבים. עקרונית זו שאלה שלא צריך לדון בה, אלא שההיסטוריה של מפעלי אופ"א מלמדת אחרת. ב-1996 העלתה קרואטיה הרכב חסר מול פורטוגל והנפגעת היתה דנמרק. בגביע האלופות זה קורה כל הזמן. למשל, ההרכב ששלחה מנצ'סטר יונייטד לפגוש את מכבי חיפה בקפריסין, שסיכן את סיכויי לוורקוזן ופגע בסיכויי אולימפיאקוס להמשיך לגביע אופ"א. לוורקוזן לא ממש היתה יכולה להתלונן - אחרי ששנה קודם לכן פגשה תשעה מחליפים של לה קורוניה במשחק חוץ קריטי. גם ריאל מדריד ומילאן לא התביישו להציב הרכבים לא ספורטיוויים בהזדמנויות אחרות. לא כולם כאלה: בגביע העולם האחרון ניצחה ספרד במשחק שכבר היה חסר משמעות מבחינתה - והצילה לפרגוואי את הטורניר.
אין ארגון כדורגל שעסוק בשינוי תקנונים יותר מאשר אופ"א. לאף אחד לא ברורה, למשל, התועלת בכך שאם שוודיה ודנמרק יסיימו בתיקו 2:2 איטליה תישאר בלי סיכוי. כמות השערים שהבקיעה בבית הפנימי בינה לבין הסקנדינביות חשובה פחות מהפרש השערים - פרמטר טבעי הרבה יותר.
הסיבה לעניין הזה היא שפעם חששו באופ"א ממצב שבו תוצאות גבוהות מול נבחרות נמושות שאיבדו עניין יכריעו גורלות. זה אולי רלוונטי לפעמים למשחקי המוקדמות ומקטין את המוטיווציה של צרפת להשחיל שמינייה לישראל - אבל בטורניר עצמו, כשהעולם כולו מסתכל, ההיסטוריה מלמדת אחרת. נבחרות שהודחו מטורנירים נטו להתאמץ במשחק השלישי כדי להציל משהו מכבודן. דווקא נבחרות שעלו לשלב הבא הן פוטנציאל גדול יותר לחוסר מאמץ במשחק כזה, בגלל הרצון להימנע מפציעות וכרטיסים צהובים. הבעיה היא שרוח ספורטיווית לא נקנית בתקנונים. זה עניין תרבותי. מה שמנצ'סטר יונייטד עשתה בקפריסין, היא לעולם לא תעז לעשות באיצטדיון אנגלי. מאז שער היד של מראדונה שוררת באנגליה גישה שבמשחקים מול הגויים הפייר-פליי הוא מותרות.
באיטליה התרבות הפוכה. שבוע אחרי שמילאן זכתה באליפות, סוכנויות ההימורים החצופות נתנו יחס נפלא של 1 ל-7 אם מילאן ורומא היו שתיהן מנצחות את יריבותיהן מהתחתית. כל כך לא הגיוני זה היה. שתיהן באמת הפסידו וגורלן של מודנה ואמפולי נחרץ לרדת ליגה. הספרדים מצאו פתרון עקום אבל סביר. על פי הנהוג בספרד, התאחדויות הכדורגל של הולנד ולטביה היו יכולות להציע עכשיו לשחקני צ'כיה מענק אם ישיגו את התיקו או הניצחון הנחוץ להן.
רואה החשבון של הנבדל
מי שקורא בעניין את תקנוני אופ"א הוא רוד ואן ניסטלרוי. אנחנו מדברים עכשיו על השינויים בחוק הנבדל. ואן ניסטלרוי, בהשאלה, הוא לא מעלים מס אלא רואה חשבון. מבין ומנצל את הפרצות בחוק. ב-100 הדקות שבין השער של ואן ניסטלרוי נגד הצ'כים לסיום המשחק השיגו תחקירני הבי.בי.סי החרוצים את קלטת ההדרכה של אופ"א בעניין חוק הנבדל. בקלטת - תחת הכותרת "לא נבדל" - נראה שחקן שעומד בנבדל ברור בעת המסירה, ממשיך לנוע קדימה אבל נותן למגן אחד לחזור לאזור שבינו לבין השער ואז מקבל את הכדור ומבקיע. מול צ'כיה ואן ניסטלרוי מתח את הגבול קצת יותר. הוא אפילו לא חזר אל מעבר למגן האחרון. הוא רק חזר אל מעבר לשחקן מקבוצתו שהיה עם הכדור. הכדור שמסר אליו אריאן רובן היה לאחור. ואין נבדל במסירה לאחור.
חוקי הנבדל שונו בתחילת העונה. הם גרמו לא פעם לבלבול ובמשך העונה שלחה אופ"א כמה הבהרות על מצבי גבול מסוימים. בכל פעם שזה קרה ואן ניסטלרוי מיד חשב על מצב גבולי חדש. לא רק רואה חשבון של החוק - גם עורך דין. לוואן ניסטלרוי, שנחשב לאחד מחמשת הסקוררים הטובים בעולם, אין הכשרון הטכני של תיירי הנרי או אנדריי שבצ'נקו או רונאלדו הברזילאי. את השער הראשון שלו בטורניר הוא הבקיע כי הוא עובד בלי סוף על כוח וגמישות. את השני, כי הוא לומד בדקדקנות את השינויים בחוק הנבדל. דוגמה מהדהדת לאן מקצוענות יכולה להביא אותך.