טור דה-פראנס

קרואטי אחד הסתובב במטרו עם חולצה של מדינתו. יש הקרנה הערב באיזה מתנ"ס בפריס לקהילה הקרואטית. חוץ ממנו במטרו רואים קצת חולצות של צרפת, קצת של פורטוגל וקצת של איטליה. כל חנות אופנה שמכבדת את עצמה הוציאה כל מיני חולצות אופנתיות עם ציורים של כדורגל. אי אפשר להגיד שמדובר בטירוף כלל מערכתי. היורו, כמו שהוא נראה אצל הצרפתים שהולכים לראות אותו ביחד במסעדות, הוא כיף של ערב עם בירה, סטייק טוב ומוס שוקולד בשילוב צחוקים עם הפיקולו הפורטוגזי.

18,000 צופים מגיעים לראות את פיל קולינס באולם בברסי. בארץ האולם הזה מוכר בעיקר כזירת חגיגות הסופרוליג של מכבי מ-2001, אבל בערב שנבחרת צרפת משחקת ביורו, את אף אחד לא מעניין שום דבק שקשור בספורט. כולם מעדיפים להתרגש - וקשה להאשים אותם - מפיל שמבטיח שזו הפעם האחרונה שלו כאן על אדמת עיר האורות. אני מקבל אס.אם.אסים מהארץ עם דו"ח מצב מהמפגש בין זיזו לג'ובאני וודואג לעדכן את הסובבים. הם לא מבינים מי זה הבחורצ'יק הזה, במבטא המוזר, שמעדכן אותם בתוצאות. אולי קרואטי?

אחרי קולינס, הכדורגל, בכל זאת, מקבל קצת יותר נוכחות בנושאי השיחה. ביום שני שוויץ, ומטעמי צניעות ונימוסי שכנות הצרפתים לא מודים בפה מלא שהם הולכים לפרק את האדומים. מטעמי צניעות אף אחד כאן גם לא מדבר בקול על מה שכולם מרגישים ברחוב: את היורו הזה צרפת לוקחת. ואולי הכל מוסבר בעצם באחת מעשרות הפרסומות המדהימות שרצות כאן בטלוויזיה, הפעם אחת של נייק: תיירי הנרי מגיע הביתה סטייל אומה תורמן בקיל ביל. בבית מחכה לו פירס למשחק אחד על אחד. אחרי שהם מפרקים את הבית, במוסך ליד הפורש, מחכים לו ויירה ודווידס שעוזרים לפירס. הוא משחק נגד שלושתם ברחוב ומפוצץ פנס רחוב. שכן אנגלי אומר לאישתו שהצרפתים האלה ממש משוגעים. אחרי שגמר לנצח את כל השלושה, הוא הולך לשים את הכדור בארון. כשהוא פותח את הארון, מחכים לו שם כל ה-11 של היונייטד וצועקים לו "בו". הוא נבהל ומתחיל לרוץ שוב בבית. בסוף זה נגמר כשהכלב שלו דופק לו גליץ'. איך זה מסביר זכיה של צרפת, תשאלו? תשובות אצל טרנטינו.

עד שיגיעו לרבע הגמר ואולי אפילו גם אז, הצרפתים מעדיפים להתעסק בענפי הספורט שבאמת עושים להם נעים בגב. הטור דה פראנס לדוגמא. הנושא החם, כמובן - האם ארמסטרונג מסומם או לא? הצרפתים לא רוצים להאמין. ואולי הם נזהרים. כי ארמסטרונג קודם כל קורא את הל'אקיפ המקומי ואחרי זה את כל שאר העיתונים. הוא דובר צרפתית שוטפת ונחשב לאליל כמעט לאומי בממלכת הקרואסון. הצרפתים לא היו מתנגדים לראות אותו זוכה בפעם השישית ברציפות בטור ואחרי שמפציצים בכותרות כמו: מסומם? הטקסטים עצמם עדינים יותר כלפי רוכב האופניים האגדי מקבוצת הדואר של ארצות הברית.

הקמפיין להבאת האולימפיאדה של 2012 לפריס הוא נושא שמעסיק פה את התושבים. בעוד ששאר הערים בצרפת שטופות בגזענות, אנטישמיות ואבטלה חמורה, השאנז אליזה מוצף בדגלים שסיסמתם: "לאהוב את המשחק - פריס 2012". עד סוף השנה תיפול ההחלטה על מארחת המשחקים ולמרות מתחרות חזקות כמו לונדון וניו יורק, הפריסאים בטוחים שהם לוקחים. למה? לזה אני לא בטוח שאפילו לטרנטינו יהיו תשובות.

ולסיום, אי אפשר בלי הנקודה הישראלית. על אחד הקירות הענקיים פה מרוח שלט פרסום עם עוד אחד מהדוגמנים המצליחים האלה שבטח עושים מלא כוסיות בזכות הריבועים בבטן שלהם. מבט טוב יותר, ואני יכול להישבע שזה עידן (או עידו?) סקרוצ'רו, פעם הבלם הבא של הפועל ת"א, והיום מסתבר, אחד הדוגמנים היותר מוצלחים בתחום. שנתיים עם דרור קשטן, מסתבר – ואתה מוכן לאירופה.