חרמון פותח פה על בית"ר

יום שלישי, 19:15. רבע שעה אחרי שהתיישב מול הטלוויזיה לראות את הצ'כים מזיעים מול הלטבים במסגרת היורו, צילצל הנייד של גולן חרמון. על הקו היה יהודה לב, הסוכן שלו. שבוע אחד הוא מטפל בבלם המשוחרר של בית"ר, וכבר מציג קבלות. "תתארגן, אנחנו נוסעים לחתום עם נתניה", ציווה הקול מהעבר השני, "הם החזירו תשובה חיובית. הם רוצים לסגור הכל עכשיו. עוד שעה אני אצלך ונצא אליהם. יאללה, שיהיה בהצלחה". קצר, ענייני, חלק.

חרמון הנלהב לא הסתיר את שביעות רצונו. "הנה יש לך סקופ בשידור חי", הוא אמר עם חיוך גדול, "זה נפל לי מהשמים, זאת אופציה טובה. אני מקבל הזדמנות לשחק בקבוצה עם עבר גדול, קבוצה שרוצה לעלות ליגה, ואני שמח על כך. זה יעשה לי את העבודה הרבה יותר קלה". חרמון הרים את הסלולרי ברגע שסיים את המונולוג, צילצל לאשה שלצדו, רחלי, ועידכן אותה בחדשות הטריות. "תגיעי הביתה כמה שיותר מהר. זהו, אנחנו סוגרים בנתניה. אני צריך לצאת, אז תזרזי את הרופא. אני צריך שתגיעי הביתה להיות עם לין".

רגע לפני שיצא מהבית עוד שאלה לין הקטנה, "אבא לאן אתה הולך?". "לעבודה", הוא השיב בהתלהבות ובחיוך גדול, "לעבודה". מיד אחרי שעזב את ביתו החדש שביישוב אדם, שבו הוא מתגורר מזה שלושה חודשים, שיחררה רחלי אנחת רווחה גדולה. "הלוואי שזה ייגמר בטוב. אני מרגישה אשמה בכל מה שקרה לו בבית"ר בסוף העונה. אני מקווה שנגמרו הבעיות, ושמעכשיו ניפגש רק בשמחות".

ואכן, בגן-חיים חיכה לצמד לב את חרמון הבעלים של נתניה, אשר אלון. אחרי שהקפה והאבטיח נעלמו מהשולחן, התפנו הצדדים לביזנס. בשתיים וחצי לפנות בוקר עשה חרמון את הדרך חזרה הביתה עם חוזה ביד. "זה לעונה אחת", אמר חרמון, "אבל נראה מה יהיה. אם תהיה לי עונה טובה, אני מאמין שהם יממשו את האופציה שלנו להמשך משותף. אני בא כשחקן בכיר בקבוצה, בטח בהגנה. אני מגיע לשחק. אחרי שנתיים שביליתי על הספסל, הגיע הזמן לראות דשא. נתניה היא קבוצה גדולה שרוצה לעלות ליגה, ואם אוכל לעזור לה ולתרום מהידע שיש לי, אשמח. זה טוב להם וטוב לי".

-אין לך חששות שלא תעמוד בציפיות?
"בכלל לא. אל תשכח שגם בהפועל הייתי שחקן בכיר, והמשבצת הזאת מוכרת לי. חוץ מזה עברתי שנתיים ארוכות בבית"ר, ויש לי ניסיון רב יותר מבעבר. היום, לבוא לנתניה אחרי תקופה כזאת, אני יכול להרשות לעצמי להגיד שאני שחקן בכיר ואין לי בעיה להיכנס למשבצת הזאת. השאיפה שלי היא להיות הכי טוב ולהוכיח מה אני שווה. אני מקווה שהחיבור ביני ובין הקבוצה יהיה מוצלח, ולא פוסל להישאר שם מעבר לעונה הנוכחית".

-אתה מודע לעובדה שמרבית הירושלמים שעזבו את העיר לא ממש הרשימו.

"אני לא מסתכל על העבר אלא חי את הרגע. אותי מעניין גולן חרמון. אני בא לנתניה לשחק ומקווה להצליח".

-בניגוד לשחקני בית אחרים שנפלטו הקיץ מהקבוצה, הסתדרת מהר.

"אמנם לא שיחקתי כל-כך הרבה, אבל עדיין היו לי קלטות להראות ולהציג למאמנים. חוץ מזה, לפחות בקטע הכלכלי, ברור שהייתי צריך להתפשר בסופו של דבר. היום האפשרויות לא כל-כך גדולות. הרבה קבוצות בלאומית סגורות. המאמנים בליגה הזאת מכירים את שוק השחקנים, ואני פחות מוכר. גם לא שיחקתי הרבה בליגת העל, כך שאין לי מה לשחק משחקים. יש קבוצה וזהו. הכי חשוב לי לשחק. אם זה ילך טוב, אז בשנה הבאה נדבר גם על כסף".

-איך אתה מסכם את השנתיים האחרונות שלך בבית"ר?
"בגדול, את השנה הראשונה אני רואה כשנה מבוזבזת. לא ממש מצאתי את מקומי בקבוצה. לעומת זאת, השנה השנייה היתה הרבה יותר טובה מבחינתי. השתפרתי, התקדמתי, ואם הייתי נשאר בבית"ר עוד שנה הייתי משתפר בעוד כמה דרגות".

-אז טעו בבית"ר ששיחררו אותך?

"כן. קודם כל כי הקבוצה נשארה בלי בלמים והיא תצטרך להביא חיזוק ולהוציא כספים, מה גם שלדעתי יכולתי לתרום לקבוצה, למרות כל מה שהיה מסביב ועם ההנהלה".

-יש בכלל מצב שתחזור?

"קשה לי להאמין שאחזור, אבל יכול להיות שדברים ישתנו. אם בבית"ר יראו לנכון שאני מתאים להם, אני אשמח לחזור, אבל היום זה לא נראה מציאותי. האמת היא שאני חושב שבכלל הרבה מהעניין שאני לא בבית"ר לא קשור ליכולת שלי. העונה, אולי למעט שלושה משחקים, כששיחקתי הייתי בסדר גמור. יש דברים שהם בתוך המערכת שלא כל-כך בא לי לדבר עליהם, שלדעתי הם שחרצו את הגורל שלי בבית"ר".

-ובכל זאת?

"זה לא סוד שהסיפור שהיה בסוף העונה, עם כל הקטע של הכספים והנשים שדיברו על המצב הכלכלי, גרם לשינוי. עד אז עוד התלבשתי למשחקים ובעיני אלי הייתי שחקן לגיטימי בקבוצה, אבל מאותה נקודה פניג'ל התעצבן. לדעתי זה אחד הדברים שגרמו לי לא להתלבש יותר ולא להישאר גם בעונה הזאת. ברגע שאני הופך משחקן 18 באופן קבוע ומחליף ראשון למצב שאני בכלל לא מתלבש, זה אומר הכל. איזה סימן אני עוד צריך לקבל? זה היה ברור".

-אולי בכל זאת מדובר בקטע מקצועי נטו?

"יכול להיות שיש גם דברים מקצועיים שאלי לא היה מרוצה ממני, אבל מה שהכריע את הנושא הזה זה הכתבה על הכסף. עד אז לא היו לי בעיות. בכל מה שקשור לכסף, הייתי נכנס לאברם וזהו. לא הייתי בעייתי, לא גרמתי מהומות, התאמנתי 120 אחוז כל אימון, לא החסרתי אימון כל העונה, גם כשהיו לי בעיות רפואיות ואישיות. נתתי מעצמי כל מה שהיה לי. אתה יכול לשאול כל אחד במערכת".

-בקיצור, אם לא פניג'ל, היום אתה בבית"ר?

"בוא נאמר שזה היה מה שהכריע. אולי לאלי יש עוד סיבות משלו, אבל אם היתה לו התלבטות לגבי, אז פה נפלה ההכרעה. אני לא מאמין שזה צירוף מקרים, פתאום אחרי כתבה אני לא מתלבש ופתאום אומרים שהצעירים צריכים לשחק. הרי כל החודשיים האחרונים דיברו שרוצים לתפוס מקום שישי, אז ההיגיון אומר שצריך את הכי טובים על המגרש. מסתמן שזו לא החלטה נקייה של אלי, אלא יותר השפעה של ההנהלה. אחרי משפט צבאי כמו שעברתי בעקבות הכתבה, אני לא רואה הסבר אחר לכל הסיפור הזה.

כשחרמון מדבר על משפט צבאי, הוא מתכוון למה שעבר עליו באסיפה אחרי הראיון שהעניקה אשתו יחד עם כמה מנשות השחקנים. באותה שיחה נכחו השחקנים, הצוות המקצועי והבוסים. במרומז או שלא, חרמון היה מושך האש העיקרי. "גם כל שאר הנשים התבטאו, כל אחת בדרך שלה. נכון שיכול להיות שאשתי היתה קצת יותר חריפה בדברים שאמרה וגם עשו מהמשפט שלה את הכותרת, אבל אין הצדקה ליפול עליה ועלי". דרך אגב, הכותרת שנלקחה מדבריה של רחלי היתה "ההורים קונים לנו את הטיטולים", מה שלפי חרמון עצמו לא בדיוק נכון. "תבין, הבת שלי עושה פיפי בשירותים כבר חצי שנה, ככה שזה לא נכון ולא רלבנטי", הוא מסביר, "אבל באסיפה לכולם היה מה להגיד רק על מה שאשתי אמרה. שכחו מהנשים האחרות. הם אמנם לא הזכירו את השם שלי, אבל התכוונו במפורש אלי. באוויר היתה הרגשה רעה, כאילו תפסו קורבן וזה אני. אם הם היו מכירים את הסיפור שלי ומבינים שמה שאשתי אמרה נבע מבעיה אמיתית, הם לא היו מתנהגים בצורה כזאת".

-אולי הם לא ידעו עד כמה המצב שלך קשה.

"הם יכלו לגשת אלי, לשבת איתי ולבדוק מה הבעיות שלי, אבל הם לא עשו את זה. הם הרי יודעים כמה אני מרוויח. הם יכלו להבין שלהחזיק בית ומשפחה מהשכר הזה זה בלתי אפשרי. אני לא משלם חשבונות עם אבנים. חשמל זה כסף, משכנתא זה כסף. אם הם לא ראו לנכון לבוא ולעזור לי לצאת מהמצב שהייתי בו, ואחר כך עוד באו והטיחו בי האשמות על שזה יצא בעיתונים, אז אני לא רואה היגיון ולא רואה דרך אחרת לפתור את הבעיה הזאת.

-עד כמה באמת היית בבוץ?

"אני חי ממשכורת. כל חודש אני חי את החודש עצמו, בלי לחסוך לעתיד. ברגע שאין משכורת, אין לי כסף. תבין, ברגע שנגמר החודש אין כסף. אני מקבל את המשכורת ועד סוף החודש היא הולכת ובכדי לחיות אני בונה על המשכורת הבאה. פתאום לא נכנס הכסף, והתחילו לי בעיות. משכנתא חוזרת, צ'קים חוזרים, התשלום למעון והוראות הקבע לא מכובדות".

-לא ניסית לדבר עם ההנהלה?

"כן. דיברתי עם אברם והוא באמת ניסה לעזור לי. אני לא יודע מה בדיוק הוא ניסה לעשות ומה התנהל בחדרי חדרים, אבל בשורה התחתונה הבנתי שאין כסף".

-ועם פניג'ל ישירות?

"לא. זה לא ענייני לעקוף סמכות".

-אז נאלצתם לחיות מהמשכורת של אשתך.

"נכון, יש לנו רק משכורת אחת".

-אמרת שפניג'ל לא מסוגל לראות אותך.

"מאז שפורסמה הכתבה, הוא עבר לידי כאילו הוא לא מכיר אותי. כאילו אני לא חלק מהקבוצה. פעם עוד לחצנו ידיים, אמרנו שלום אחד לשני, אבל בעקבות הכתבה ראיתי על הפנים של הבנאדם שהוא כועס עלי".

-הצטערת על הדברים שרחלי אמרה?

"אשתי בכתה לילות שלמים בגלל שמאותו הרגע הפסקתי להתלבש. היא הרגישה אשמה במצב שלי, אבל אני לא מתחרט, אפילו לא לרגע. אשתי היא עמוד התווך שלי, היא מחזקת אותי מתחילת הקריירה, נמצאת שם בשבילי ברגעים הכי קשים, ככה שאני עומד מאחוריה במאה אחוז.
אז אולי במצב שנוצר, זה רק לטובה שאתה ובית"ר נפרדים.
בגדול, לעזוב את בית"ר יעשה לי רק טוב. אני יודע שלגבי הקטע הכלכלי ומוסר התשלומים גם המצב של שאר הקבוצות בארץ קשה ולכולם יש מצוקות. נכון שגם בנתניה עלולות לצוץ בעיות, אם כי אני מקווה שלא נגיע למצב שלא אקבל משכורת ארבעה חודשים. אתה יודע מה, גם אם כן, אז לפחות שאנשים יידעו איך להתנהג.

-בנושא המקצועי אין לך כעס או תסכול על מה שעברת העונה?

"אני יודע שההכנה שלי לעונה לא היתה אידיאלית. למחנה האימונים הגיע כל יומיים זוג חדש של בלמים למבחנים, מה שהביא למצב שלא שותפתי במשחקי אימון, ואפילו לא במשחקים הפנימיים. זה אמנם לגיטימי שבוחנים שחקנים בעמדה שלי, אבל מה שקורה זה שאתה פשוט לא מקבל הזדמנות לשחק. ניסיתי להשלים את הפערים באימונים הקבוצתיים וגם לבד, בעבודה אישית".

-בכל זאת, קיבלת את הצ'אנס שלך.

"זה נכון, אבל כשמקפיצים אותך פתאום להרכב אחרי שלושה או ארבעה משחקים שהקבוצה עצמה לא נראית טוב, אז אין נסים. במשחק מול באר שבע הייתי קטסטרופה, אבל מאז הלכתי והשתפרתי. קורה שפה ושם יש מעידות, כמו נגד אחי נצרת או הפועל תל~אביב, אבל מה עם המשחקים נגד מכבי חיפה ובני יהודה, שהייתי מצוין? מה עם הסיבוב השני, שההגנה התייצבה וספגנו מעט שערים?

-אבל גם אז, כל הזמן חיפשו בלם.

"תאר לך איך הרגשתי. למרות שאני מוכיח את עצמי, כל יום ראשון מופיע בעיתון שבית"ר צריכה בכל זאת בלם. לך תסביר לאוהדים שלא משנה מה הקבוצה תעשה, לא חשוב אם תהיה טוב או רע, יפרסמו שצריך בלם לבית"ר ירושלים".

-ואז הגיע קאפונה, שהוריד אותך לספסל.

"הוא שחקן מצוין. חוץ מזה, כשמגיע שחקן זר, זה מובן מאליו שהוא זה שיפתח, ונגמר הסיפור. לא משנה אם תתאמן טוב או תתאמן קשה, בסופו של דבר תיאלץ לחכות לפציעה או הרחקה כדי לחזור ההרכב. זה אמנם מבאס ומתסכל, אבל צריך להסתכל קדימה.

-בניגוד לאברמוביץ', דווקא נראה היה שאוחנה החזיק ממך.

"אני לא רוצה להתייחס לשחקנים אחרים, למרות שהרגשתי שהיתה הערכה מסוימת כלפי קצת יותר ממה שהעריכו את אלון".

הקשר של האוהדים עם חרמון הוא נקודה רגישה. הרומן שלו עם נושאי הדגלים הוא הפוך מהקשר של הקהל עם אברמוביץ' למשל. אינספור פעמים הוא נאלץ לשמוע את מחאות האוהדים על שיתופו בהרכב, כשבמקביל אותו קהל מוחה על ייבושו של אברמוביץ' ביציע. הרבה פעמים היה נדמה שלהבדיל מאברמוביץ', חרמון לא נתפס כשחקן בית. ואכן, כשמדברים איתו על יושבי היציעים, מרגישים שזה כואב לו. הראש שלו מורכן מעט מטה, והוא מנסה לפצח את החידה. הוא גם מודה שמצא את עצמו לא פעם מתוסכל. "לפעמים הייתי יושב עם עצמי וחושב, למה מגיע לי יחס כזה? מה עשיתי שלא אוהבים אותי? אבל כבר למדתי לחיות עם זה. השתדלתי להדחיק את זה, אבל לא אשקר שבאיזשהו מקום זה מציק מאוד. למה אחרי שאני נותן את הכל למען הקבוצה ובכל אימון ומשחק אני נלחם, אני לא זוכה לפרגון מצדם? אני יכול להגיד לך שהקהל לא תמך בי מהרגע הראשון. ולא רק העונה, אלא עוד מלפני שנתיים, שהשם שלי רק הוזכר בקשר לבית"ר. כבר אז יכולת לשמוע שאוהדים אמרו שזה צעד לא נכון להביא אותי לקבוצה. כבר אז לא נתנו לי צ'אנס".

-הבנת למה?

"האוהדים הסתכלו עלי כאילו אני שחקן שבא מהפועל. שכחו שבעצם גדלתי בנוער של בית"ר וגם הייתי קפטן. יתרה מכך, בשלב מסוים העונה זה הלך והחמיר, אוהדים יצאו נגדי עם מגאפון. אני לא מאשים את כל האוהדים ויודע שמדובר בקומץ ביציע המזרחי, אבל לפעמים בלתי אפשרי להתעלם מזה".

-בצוות המקצועי טענו שזה מה שפוגע ביכולת שלך.

"זה רק מוכיח לי שלא טעיתי. אני חושב שאני שחקן הרבה יותר טוב ממה שראו עד עכשיו. יכול להיות שקבוצה חדשה עם קהל אחר תוציא אותי לדרך חדשה. שלא יבינו אותי לא נכון, אני רוצה לומר שאני עדיין אוהב את האוהדים ובית"ר תמיד תישאר הקבוצה שלי, אם זה מוצא חן בעיניהם או לא".

-גם אוהדי הפועל לא בדיוק תמכו בך.

"זה היה נכון לגבי ההתחלה. שם ראו בי בית"רי, אבל בעונה האחרונה שלי שם הקהל כבר אהב והעריך אותי, ואני רואה בזה הישג. בעיקר בגלל ההיסטוריה של שחקני בית"ר אחרים, שחתמו בהפועל וזכו להקנטות מהיציע".

-אפרופו הפועל, היו דיבורים על קאמבק יחד עם מישל.

"לא. לגבי השנה זה לא היה רלבנטי, משום שמישל לא רצה אותי בהפועל, חד משמעית".

-תעבור לפעמים בבית וגן, להגיד שלום לפניג'ל?

"תרשה לי לא להתייחס לזה".

-מה נשאר לסגור עם בית"ר?

"למעשה שום דבר. סיימתי את כל העניינים שלי בקבוצה, הגעתי להסדר חובות, וכאן שוב אני מודה לאברם שנתן כתף וסייע שהעזיבה תיסגר בצורה חלקה. אברם גם הודיע שיעשה הכל כדי שאקבל שחרור בלי תמורה, ואני סומך על המלה שלו".

ביום שלישי סיכם כאמור גולן חרמון את תנאיו בנתניה לעונה הבאה, אלא שסיכום זה עדיין לא תקף והוא מותנה בכך שהוא יקבל את ברכת כל הבעלים בנתניה וגם שקבוצתו לא תבקש עבורו דמי השאלה. מי שסיכם את התנאים עם הבלם הוא אשר אלון. במידה ואחד הבעלים יסרב שהשחקן יגיע בשל סיבות כלכליות או אחרות, חרמון לא יגיע, אולם הסבירות שהדבר יקרה נמוכה.

בעיה אחרת שעלולה לצוץ קשורה לשחקן ולבית"ר. חרמון הגיע לסיכום לאחר שהודיע להנהלת נתניה כי הבעלים של בית"ר, מאיר פניג'ל, הבטיח לו שיוכל לעבור לנתניה מבלי שהיא תצטרך לשלם דמי השאלה. אלא שבראיון שהעניק חרמון ל'כל העיר' (4 הקטעים הקודמים) הוא דיבר בגנות ההנהלה. בשל כך עשוי פניג'ל, כמעשה נקמה, להקשות על חרמון ולדרוש מנתניה דמי השאלה, דבר שעשוי לטרפד העסקה.