מי יזכור את יורו 2004 בעוד חודש?

(הערת המערכת: הטור נכתב ביום ג' ה-15.6)

יורו 2004 הוא אסון ספורטיבי אדיר מידות, וטוב היה אילו לא היה בא כלל לעולם. במהלך סיבוב המשחקים הראשון ראינו אולי 20 דקות של כדורגל אמיתי, בעיקר מהשבדים, ושחקן אחד מלהיב, שגם הוא נכנס כמחליף: חואן קרלוס ואלרון מספרד. ביורו 2000 ראינו שורה ארוכה של משחקים מלהיבים והופעות מצוינות של שחקנים מחוננים כבר בשלב המוקדם; השנה שוררת שם שממה מוחלטת. גם המזוכיסטים הרבים שבינינו, שמוקירים "הצלחות" בנוסח ישראל 70' במקסיקו, יודו שבעוד חודש הם לא יזכרו דבר וחצי דבר מאירועי יורו 2004, אלא אם יחול שיפור דרמטי ובלתי צפוי בשלבים הבאים.

הטור האנטי-איטלקי שלי שהופיע כאן בשבוע שעבר, הניב יותר מ-80 תגובות, חלקן פרו-איטלקיות אלימות ונמוכות מצח. מסתבר שהציניות האיטלקית מקובלת כאן על המון אנשים כעיקר אידיאולוגי חשוב. הישראלי המכוער מאוהב בכדורגל מכוער. אבל אחרי התיקו אפס הצפוי כל-כך של האיטלקים נגד דנמרק, עשו כמה מאוהדיהם בארץ חשבון נפש נוקב. הידוע שבהם, חברי אבי רצון, הביע בגלוי את בחילתו מהבונקר של ג'ובאני טרפאטוני, אחרי שיום קודם לכן הצהיר כי עבורו היורו מתחיל רק כאשר האיטלקים עולים על כר הדשא. אז מתי כבר תודו שרוב המשחקים עוררו בכם שעמום נורא? מתי יתחילו הפרשנים לקטול משחקים הגנתיים גם כאשר משיגים בהם נקודות? כנראה שהמשימה החינוכית שלי טרם נסתיימה.

קחו למשל את הזוועה הקרויה נבחרת אנגליה. היא גנבה גול נגד הצרפתים מכדור נייח של דייויד בקהאם ונגיחה מצוינת של פרנק למפארד, ומיד הפסיקה לשחק כדורגל. עד הדקה ה-90 ראינו בונקר של חסרי מושג מינימלי בכדורגל, ונאלצנו לרשום לעצמנו שבקהאם הוא מגן ימני סביר, פול סקולס עוזר בלם יעיל, ומייקל אואן פשוט לא יכול לשחק בסגנון של סוון גוראן אריקסון.

אבל תארו לכם שהזבל הזה היה מצליח, ושאנגליה היתה מחזיקה מעמד עוד שתי דקות. העיתונות השוביניסטית האנגלית היתה יוצאת מגדרה, וגם ה"פרשנים" שלנו היו מתחרים בשבחים. 89 דקות הצליחו האנגלים להמאיס על צרפת את החיים. האם בשביל זה אנחנו מרותקים לטלוויזיה במשך חודש שלם? טוב שאנגליה נענשה בדיוק כפי שנענשה איטליה בגמר יורו 2000. אבל לא לעולם חוסן, והרעים עוד עלולים להגיע להישגים, אולי אפילו ביורו הזה. מה תגידו אז? שהכיעור ההגנתי, שעודף הטקטיקה, שבלימת היצירתיות והרס הכשרונות האינדיבידואליים טובים למשחק? תחשבו קצת!

ברגע שהמאמנים והמאמנים לשעבר השתלטו על מקצוע הפרשנות, ולא רק אצלנו, הובטח נצחונה של האסכולה ההגנתית והתועלתנית על האסכולה ההתקפית והאסתטית. כולם מטהרים את השרץ, מספקים תירוצים למאמנים מסרסי משחק כמו אריקסון וטרפאטוני, והצרכנים רוצים את הקונפורמיזם הזה, המפרנס גם את השקפת עולמם הכוחנית והצינית. אז אולי זה מה שמגיע לנו: עוד טורניר כמו מונדיאל 90' באיטליה, שהניב לפחות ביקורת קטלנית בכמה כלי תקשורת חשובים בארץ ובחוץ-לארץ.

כדי לחזור לנורמות של יורו 2000 צריך שינוי מחשבתי עמוק, וצריך לא לסמוך על אנשי המקצוע ועל משרתיהם בתקשורת. ברור שבלי שינוי רדיקלי בחוקי המשחק לא נוכל להעניק לגאונים הבודדים אוטונומיה לבטא את עצמם על כר הדשא. עלינו להקשות את החיים על טרפאטוני, וגם על אברהם גרנט, כדי שנוכל להציל את המשחק האהוב עלינו מאלה שמנסים לחנוק אותו למוות.

צל"ש לנבחרת שבדיה, שהפגינה חדוות משחק מפתיעה וריעננה קצת את הנוף המשמים של היורו, וגם לבולגרים הצעירים שניסו לשחק כדורגל אמיתי. הם יקטפו את הפירות בשנים הקרובות.

צל"ג לרוד ואן-ניסטלרוי, שהצית אש זרה בטורניר בהצהרה מטומטמת על מלחמת העולם השנייה. הניסיון להאשים כדורגלנים גרמנים צעירים בזוועות שאירעו לפני שהוריהם נולדו הוא ניצחון לגזענות הביולוגית של היטלר.