מה שזידאן שכח

זינאדין זידאן התראיין ל"אינדיפנדנט און סאנדיי" ערב המשחק מול אנגליה שלשום ונשאל על מקומו בעולם הכדורגל. הוא אמר כי כיום הוא איננו הכדורגלן הטוב בעולם. על מקומו בהיסטוריה של המשחק אמר: "הייתי טוב ברגע המכריע ב-98' והיתה לי תרומה יציבה לאורך כל הטורניר ב-2000", ואז הוסיף: "היו כדורגלנים שהשתלטו על טורניר מתחילתו ועד סופו, ואת זה עוד לא עשיתי". בין אלו ששלטו לחלוטין בטורניר מנה זידאן את פלה ב-70', פלטיני ב-84', מראדונה ב-86' ומרקו ואן באסטן ב-88'. אבל זידאן הזכיר גם את אנטון פננקה, כוכב נבחרת צ'כוסלובקיה שזכתה באליפות אירופה ב-1976.

אוהדי כדורגל תוהים לפעמים אם בין הספורטאים הדגולים יש גם כאלו שלומדים את ההיסטוריה של המשחק באותה פרטנות של אוהד. יש לא מעט כדורגלנים שבכלל לא צופים בכדורגל. זידאן היה בן שלוש כשפננקה כיכב באליפות של 76'. פננקה הוא די אלמוני בין גדולי הכדורגל האירופי. במשאל האינטרנט הלא משקף של אופ"א הוא לא נבחר בין 50 הכדורגלנים הגדולים ב-50 השנים האחרונות.

רק ידענים אמיתיים יודעים על פננקה באמת. לא צריך להכיר היסטוריה של כדורגל כדי להיות כוכב כדורגל. סתם עוד המחשה לכך שגדולתו של זידאן מבוססת בעיקר על מה שנמצא במוחו.

באותו משאל נבחר זידאן לגדול שחקני אירופה. הוא הקדים בין היתר את יוהאן קרויף ואלפרדו די סטפנו. הסיבה ברורה - השניים הללו לא קיבלו את החשיפה הגלובלית שזידאן מקבל. הזיכרון האנושי הוא לא פשוט. אפשר לקרוא על שער של גארינצ'ה בכדור עונשין גורלי. לעתים רחוקות אפשר לראות את השער הזה בסרט ישן. אבל זה לעולם לא ישתווה לבהירות הצירוף של השער עצמו עם הזיכרון של "איפה היית כשזידאן ניגש לבעוט את כדור העונשין נגד אנגליה".

זידאן בכלל לא בועט כדורי עונשין מאז עבר לשחק בריאל מדריד. רוברטו קרלוס, דייויד בקהאם ולואיש פיגו נחשבים שם כנראה לבועטים טובים יותר. תיירי הנרי דווקא כבש כמה שערים כאלו בארסנל בשנתיים האחרונות. אבל ברגע המכריע הנרי אפילו לא ניגש לעמוד מאחורי הכדור. באופן דומה, זידאן לא ידוע כנוגח שערים. אבל את גביע העולם של 98' הוא הכריע בשתי נגיחות. עוד המחשה כמה הרבה זידאן יודע, אבל ממחיש דברים במידה.

"אנשים לא מבינים את הציפיות מזיזו בצרפת", אמר מגן הנבחרת, ביצ'נטה ליזארזו, לפני הטורניר. "אנשים תמיד מצפים שהוא יציל את המשחק בשביל צרפת". צרפת יכלה לבחור גם אחרת. יש לה אופציה לבנות את ההתקפה סביב המשולש המוחץ של ארסנל: הנרי-פירס-ויירה. ייתכן שעדיף שהשלושה הללו לא יכפפו עצמם לחלוטין לזידאן. צרפת גם יכלה לתת לג'רום רות'ן לעשות את הדברים שעשה בצורה נפלאה במונאקו בליגת האלופות. אבל צרפת נצמדת לתבנית פשוטה, בת שמונה שנים, של "מסירה של זידאן, מסירה אל זידאן, מסירה של זידאן" וחוזר חלילה.

אנגליה חשפה את התבנית הזאת כקצת שקופה. אם היו לסוון גוראן אריקסון כדורגלנים כמו שיש לספרד או איטליה, ייתכן שהוא היה מכה את צרפת. אבל לצרפת יש דילמה. לא קל לקבוצה לוותר על שיטה שבה זידאן תמיד מציל את צרפת.