אווירת סוף עונה

גם משחק גדול של שאקיל לא עזר, קובי מראה שהוא יודע לעשות טעויות קריטיות גם על המגרש וכשמהצד השני הפיסטונס נראים מגובשים ובשלים ממשחק למשחק, דומה כי על סדרת הגמר הזאת כתוב בגדול ד-ט-ר-ו-י-ט. הפיסטונס, שלמרות משחק שנפתח בקצב של הלייקרס, הצליחו להשתלט עליו בסיום, עלו ליתרון 1:3 וגם המשחק החמישי בסדרה ייערך מול הקהל המוטרף שלהם בפאלאס, בלילה שבין שלישי לרביעי (כרגיל, 04:00, שידור בספורט 5).

זה שאף קבוצה לא חזרה מעולם מפיגור של 3:1 בסדרת גמר של ה-NBA, והיו 27 שהגיעו לכזה מצב, רק מחזק את הדברים הנ"ל ובסקר שרץ באתר הרשמי של הליגה 57 אחוז מהמצביעים (כ-40 אלף נכון לשעת פרסום הכתבה) מאמינים שדטרויט הולכת לגמור את זה כבר במשחק הבא. מבין 43 האחוז הנותרים, אגב, 26 אחוז הולכים על קאם-בק חסר תקדים ונצחון בשבעה משחקים של הלייקרס. למי שמחפש חיזוק סטטיסטי לתחזית הזאת נזכיר כי אף קבוצה לא ניצחה שלושה משחקי בית ברציפות בסדרת גמר מאז עברו לפורמט המשחקים הנוכחי ב-1985.

בדטרויט, כמו על המגרש, כולם מתחלקים בקרדיט בשמחה ונזהרים מאוד שלא להיכנס לתחושה כאילו הם כבר גמרו את הסדרה. הסיפורים המעניינים, כרגיל, באים מהצד של הלייקרס.

הלייקרס הגיעו למשחק האחרון בתחושה שלמרות הפיגור הכל עדיין תלוי בהם וכי זה הזמן שלהם. שאקיל, שנהנה ממנוחה של יומיים וחצי היה חד ורעב ובשלבים הראשונים של המשחק, כאמור, זה גם נראה כמו משחק שלהם, כשהם הכתיבו את הקצב ונהנו מהאנרגיה המחודשת של אוניל. אבל, למרות היכולת של המפלץ ולמרות אחוזי קליעה חלשים של דטרויט הם לא הצליחו להשתלט לגמרי על המשחק ובמחצית השניה הפיסטונס הגבירו לאט לאט את הלחץ, שאקיל הצליח לקבל פחות ופחות כדורים, וכשקובי, אחרי שנראה היה לרגע שהוא מתעורר, לא הצליח להרשית זריקות קשות שלקח, הסיום היה כולו של דטרויט.

היום נודע כי ערב המשחק ניגשו לפיל ג'קסון שחקני הלייקרס שהיו שם בימי האליפות הרחוקים מלפני שנתיים וביקשו ממנו לעלות עם חמישיית רטרו שתכלול את שאקיל, קובי, פישר, פוקס וג'ורג'. ג'קסון הקשיב, אמר כי יחשוב על זה וכשלפני המשחק הודיע לעיתונות כי כנראה יהיה שינוי בהרכב, היה נראה שהוא הולך עם השחקנים. לבסוף, כנראה מחשש לפגוע במלון שמשחק למרות כאבים עזים והבנה כי השארה של פייטון על הספסל תשרוף אותו לגמרי, הוא שלח לכדור הביניים את החמישייה הרגילה. אם לא די בזה, חמישיית שחקני האליפות לא הורכבה אפילו לרגע אחד ביחד במהלך המשחק.

"אני מניח שפיל מודאג ממי ישמור על ראשיד ואני מניח שאפשר להבין את זה", אמר בסיום ריק פוקס שהודה בקול כי הוא מאוכזב מההחלטה של ג'קסון לא להיענות לבקשתם. "אבל אנחנו עדיין לא מצליחים לשחק את ההתקפה שלנו כמו שצריך". שאקיל אמנם קיבל יותר כדורים מאשר במשחקים קודמים וסיים עם 36 נקודות באחוז מצוין (16 מ-21 מהשדה), אבל במשחק כזה, הסביר פוקס, "הוא היה צריך לקלוע 50".

רבים נטו להאשים ישר את הזריקות הרעות של קובי בעובדה ששאקיל לא קיבל בסיום מספיק כדורים, אבל בדקות ההכרעה, ובמרבית המקרים למרות שיתוף פעולה של בראיינט עם השיטה, הלייקרס פשוט לא הצליחו להכניס את הכדור לשאקיל או לרווח את שאר השחקנים למצבי קליעה נוחים, כאשר ניכר היה שפייטון ומדבדנקו, שהיו על הפארקט מרבית הדקות הללו, פשוט לא מבינים את התקפת המשולש.

"בקשר לבחירת זריקות שלי", אמר בראיינט לאחר המשחק. "חלק היו טובות, חלק הסריחו. זה בערך מה שזה היה. אני חייב להמשיך לזרוק כדי למצוא את היד".

"התשובה היחידה היא לשים על המגרש אנשים שיכולים לבצע את ההתקפה", המשיך פוקס. "אולי זה יפגע בנו קצת בריבאונד או בשמירה על חלק מהחבר'ה הגדולים שלהם, אבל בשלב הזה זה הדבר היחיד שלא ניסינו". בינתיים, גם עם מלון ומדבדנקו הלייקרס נמצאים בפיגור 224:191 בריבאונד ועד כמה השמירה על ראשיד וואלאס היתה יעילה יעידו 26 הנקודות שלו. חוסר היכולת של הלייקרס להוציא לפועל את משחק ההתקפה שלהם מול ההגנה האגרסיבית והמתורגלת של דטרויט התחיל כבר מהמשחק הראשון ו-322 הנקודות שקלעו בארבעת המשחקים בסדרה הם שיא NBA שלילי".

ג'קסון לא התייחס כמובן להרכב בו בחר לעלות והעדיף להמשיך להתלונן על השופטים, שלדבריו הרשו לפיסטונס להיות אגרסיביים מדי בשמירה על קובי. חוץ מזה הוא טרח להחמיא ליריבה ואמר: "צריך לתת את הקרדיט לפיסטונס. הם הצליחו להתמודד עם משחק גדול של שאק, נשארו רגועים ומצאו דרך להגיע לקו". הפיסטונס זרקו 41 פעמים מהקו לעומת 21 של הלייקרס ושאקיל איבחן: "קשה לנצח קבוצה כשהם הולכים לקו 20 פעם יותר ממך". חוץ מזה, שאק, שהבטיח אחרי ההפסד במשחק השלישי שגביע האליפות יחזור בסוף הסדרה ללוס אנג'לס, נשאר אופטימי, גם אם יהיר קצת פחות. "אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לעמוד מול הקבוצה הזאת, פשוט עדיין לא הראינו את זה. עכשיו הלחץ הוא עליהם. הם צריכים לסגור את זה".

"אני חשוב שכולם קצת שפופים כרגע", הודה קובי שאפילו על משפט האונס שמתנהל כנגדו התקשה לומר בקול כי הרס לו את המצב רוח. "אבל אנחנו לא יכולים לאבד את האגרסיביות שלנו. אנחנו עדיין צריכים לתקוף את הקבוצה הזאת". צריך וצריך, בינתיים, מתחיל להיגמר להם הזמן.

בדטרויט מתחילים לקלוט עד כמה האליפות קרובה. השחקנים מדברים על הסכנה בכניסה לאופוריה מול הלייקרס המנוסים ולארי בראון על זה, שבניגוד למה ששאקיל אמר, אין להם סיבה להיכנס ללחץ.

"כל מה שאני אומר לחבר'ה שלנו זה שאנחנו צריכים להמשיך לשחק נכון ומה שיקרה, יקרה", הסביר בראון. "אני חושב שהחבורה הזאת יכולה להתמודד עם זה".

ראשיד וואלאס, בניגוד למשחקים הקודמים בסדרה לא הסתבך בבעיית עבירות, שיחק סופסוף גם ברבע השני ו-41 דקות בסה"כ. אולי בגלל זה הוא נראה כל כך בזרימה של המשחק בדקות האחרונות, בהן קבר את הלייקרס עם ג'אמפ אחרי ג'אמפ. "זה פשוט היה הערב שלי", סיכם אהוב הקהל. "הזריקה שלי התחילה להיכנס, אז, היי, הייתי חייב ללכת על זה".

ללא ספק, הערך המוסף של הפיסטונס היא התרומה ההתקפית של צ'ונסי בילאפס, שנראה כרגע מועמד לא רע לתואר ה-MVP של הסדרה. בילאפס, שגם בשני משחקי העונה הרגילה מול הלייקרס קלע 29 ו-24, קולע בממוצע בסדרה כמעט 23 נקודות למשחק ולא מאפשר לקובי בראיינט להיצמד לריפ המילטון. "עשינו ממנו סופרסטאר", אמר ג'קסון לפני המשחק האחרון, אבל בילאפס הוכיח שוב שאף אחד לא עשה ממנו שום דבר והשחיל שתי שלשות ברגע הכי כואב מבחינת הג'קסון בויז. "צ'ונסי היה פנומנלי", אמר בראון. "הרבה יותר סבלני". והבחור עצמו הסביר: "אני מקבל זריקות מצויינות, זריקות שהם בדיוק הזריקות שלי. הרבה פעמים אני חופשי לגמרי, אני אמור לקחת את הזריקות האלה, אני שוטר, אני סקורר".

"חשבנו שזה המשחק הכי גדול של העונה וניצחנו אותו", סיכם הצ'ונס. "אבל הגענו לחדר ההלבשה ואמרנו לעצמנו 'זה עוד לא גמור'. הקבוצה הזאת לא הולכת להיכנס לפאניקה, הם כבר היו פה. זה לא זמן להתחיל לחגוג".

"אתה לא יכול לתת לקבוצה הזאת להריח אפילו טיפת דם", הסכים לינדזי האנטר שבאליפות האחרונה של הלייקרס חימם להם את הספסל. "אנחנו לא יכולי להרשות לעצמנו לתת להם לנצח משחק". קורליס וויליאמסון שמר על אותו קו והודיע: "אין מצב שמישהו פה רוצה לחזור לאל.איי, הכל יכול לקרות באל.איי".

מה שהרשים אצל דטרויט, מלבד ההגנה הרצחנית, היא היכולת להישאר במשחק בכל מצב ולא לצאת מקצב המשחק כפי שקרה להם בסיבובים קודמים מול קבוצות טובות פחות מהלייקרס. "למדנו את הלקחים שלנו במהלך הפלייאוף", אישר הנשיא המקצועי ג'ו דומארס. "הלילה היתה ההוכחה שלמדנו את הלקח מהסדרה הקודמת".

עוד אחד שמחזק את מעמדו ומשתיק סופסוף את הברברת באשר לויתור של דטרויט על כרמלו אנתוני בדראפט האחרון, הוא טיישון פרינס, שממשיך להראות כמו הסיוט הכי גדול של קובי בראיינט. "מעולם לא חשבנו שהוא 'דפנסיב-סטופר', הודה ג'קסון לאחר המשחק. "אבל פתאום הוא צמוד לקובי ועושה עליו עבודה טובה מאוד, טובה מאוד". בשלושת ההפסדים של הלייקרס בסדרה קלע בראיינט רק במעט יותר משלושים אחוז והוא נותן קרדיט גם לפרינס על העניין: "הוא בחור ארוך והוא עושה עבודה טובה בלהישאר לפניי...הם באים אליי כולם, אני רק עושה צעד והם מגיעים".

השרוך עצמו, נהנה מהמחמאות והסביר: "אני מנסה לתת הצהרה לגבי ההגנה שלי. אני רק מנסה להישאר אליו צמוד כל הזמן. אתה מנסה לגרום לו לקחת זריקות קשות. הוא כזה שחקן גדול, יש לו כל הרבה מהלכים שרוב הזמן אני פשוט מנסה להשתמש באורך שלי ולהישאר לפניו. בן וראשיד, כל החבר'ה עושים עובשדה טובה בלחפות עלי ולדאוג שאני אדע מאיפה העזרה מגיעה".

בקרוב מאוד יכול להיות שהוא יהיה מלך.